נסענו לסמוקיז להתאוורר קצת מכל החורף הזה. הגענו לשמורה מנונמנת עם יופי מיוחד, מעברי ההרים מכוסים בשלג וקרח; העמקים מנוקדים במפלים ונחלים. העצים ערומים לגמרי, אבל כשנכנסים לסמוקיז מרגישים את הטבע בכל כיוון, גם אם הוא פחות ירוק מכרגיל. הגענו לאזור בפארק שעוד לא ביקרנו בו, Deep Creek, הלכנו קצת בטבע והתחממנו בשמש שבדיוק יצאה מבין העננים. בנסיעה לכיוון גטלינבורג, עברנו בדרך החוצה את הפארק לאורכו וקבלנו הוכחה שרוב הדרכים בפארק פונו לאחרונה באמצעות מפלסות- הכביש לפסגה הגבוהה בסמוקיז, Clingsman Dome, היה מכוסה בכעשרים ס"מ של שלג וקרח.
הפעם בחרנו לישון מחוץ לעיירה הקיטשית, ב- B&B שממוקם בשכונת האמנים ומתצפת על Mount LeConte. המקום לוקח את עצמו ואת ההיסטוריה בת ה-80 שנה שלו מאוד ברצינות, שמים לב לכל פרט, מהעוגיות החמות בפינת הקפה ועד האח המבוערת בחדר האוכל. אכלנו שם גם ארוחת ערב, והיה לנו מאוד נחמד שאחרי יום ארוך בדרכים לא היינו צריכים להגרר ברחובות גטלינבורג ובסוף לאכול ב- TGI Friday's... גם בארוחת הבוקר פינקו אותנו כראוי, עם eggs benedict ופנקייקס אוכמניות. וכדי להוריד את כל הארוחות, הסתובבנו בשכונת האמנים. בצהריים המשכנו חזרה לכיוון הפארק, עצרנו בכמה מפלים ולפני היציאה מהפארק קפצנו לשרידי תחנת קמח ישנה.
לכל התמונות מהסמוקיז
בפינת האתנחתא, בניגוד מוחלט לטיול, העצים מזויפים.
תגובה 1:
כן, ועיקר שכחתי:
התמונות....
א ב א
הוסף רשומת תגובה