עם שוך הסערה

אחרי שבוע בהסגר, בו היה צריך לשים לב לכל צעד שעושים מחוץ לבית ולכל נהיגה על הכביש המושלג-קפוא, חזרנו לשגרה. בשבת נסענו לאאוטלט וחידשנו קצת מלתחה. ביום ראשון נסענו לבקר את דרור וטלי והתינוקת שלהם, רוני, שנולדה כשהיינו בישראל. צהריים אכלנו באחת המסעדות הוייטנמיות ב- Buford Hwy (יחס האטריות-בשר נטה בהגזמה לכיוון האיטריות, אבל קיבלנו עודף מ-15 דולר).

כנראה שכולם יצאו מההסגר, כי ה- Farmer's Market מעולם לא היה כ"כ עמוס, בקושי שמנו יד על עגלה ובקושי מצאנו מקום חנייה (הלו, זה לא ישראל-בערב-חג פה).

מזמן לא כתבנו פה על סרט שראינו, ולאחרונה דווקא ראינו כמה משובחים (עונת האוסקרים בפתח). Greenberg הוא סרט אינדי לא מזיק, שעיקר ההנאה בו טמונה בבן סטילר, שסופסוף משחק היטב בסרט לא אידיוטי. A serious man מבית היוצר של האחים כהן שוב הוכיח שהם מבינים משהו בעשייה הקולנועית. הסרט נתן תחושה של "אלכס חולה אהבה" מעובד לאמריקאית - סצינות הזויות על יהודים בורגנים באמצע המאה שעברה. המערבון החדש שלהם אצלנו על הכוונת. The Social Network, או "האזרח קיין" של המאה ה-21, היה מעניין וסיפק קצת מאחורי הקלעים לאתר הכי פופולארי ברשת. Rabbit Hole ריגש; למישהו שם מגיע אוסקר. Black Swan הצליח להוציא אותנו משלוות רוחנו. סרט אפל שנובר עמוק בנפש האנושית (מהבמאי של "רקוויאם לחלום" - בהחלט לא לרכי לבב). נטלי פורטמן משחקת מעולה. The Town של בן אפלק היה סרט סביר, כשמתחשבים בזה שאפלק גם ביים ("I'll see you again, this side or the other").

בטלויזיה נפתחה עונת החורף, השבוע אמריקן איידול בפאנל חדש אולי יצליחו להחיות את הפורמט. לפני שנסענו לישראל הסתיימה העונה הראשונה של שתי סדרות טובות בכבלים, Boardwalk Empire של HBO ו- the Walking Dead של AMC. ואם כבר מדברים על מתים-חיים, צפינו גם בריאליטי של שרה פיילין, שעושה אותה אנושית להפליא. אמרנו שאם היא לא היתה כזו חשוכה בדעותיה (אין הרבה קיצוניים ממנה במפלגה הרפובליקנית בנוגע להפלות, אבולוציה, התחממות גלובלית, נשיאת נשק ושאר ירקות) אולי היינו שמחים לראות נשיאה כזו סימפטית. מה שבטוח, היא עושה חשק לנסוע לאלסקה.
הנה התשובה של קולדפליי למי שקורא תיגר על המדע

Coldplay - The Scientist

תפוחים ועוד תפוחים

החברים החדשים שלנו, טלי ואסף (הכרנו אותם דרך טלי של דרור) הציעו שניסע לקטוף תפוחים בצפון ג'ורג'יה. באזור ההררי יש הרבה מטעים, שמגדלים גם שזיפים, אפרסקים ונקטרינות (העונה של אלה בדיוק נגמרה) וגם כמה מיני berries (עכשיו שתלו שם 20,000 שתילי תות לחורף הקרוב). מתוך 200 אקרים וכ-100,000 עצים (שרובם תפוח), החלק המוגדר לקטיף עצמי הוא קטן, אבל כולל את כל 20 סוגי התפוחים שמגדלים שם. באים לשורה המסומנת, קוטפים פרי אחד, טועמים ואם אוהבים שמים בשקית. יצאנו עם שתי שקיות מלאות ועוד Apple Cider מעולה שמכינים במקום.

בדרך לצהריים בעיירה העתיקה Dahlonega (היכן שהיה ה-gold rush האמריקאי הראשון בתחילת המאה ה-19) עצרנו בחוות דלועים, עוד פרי עונתי שישר מתקשר ל- Halloween. היה שם כתום מכל הגדלים והצורות- השנה זה יהיה הניסיון הראשון שלנו עם הגילוף בדלעת המסורתי.

עוד תמונות תפוחיות באלבום ספטמבר

בפינה שיר מתוק. ... evertything works in your arms...

Matt Nathanson - Come On Get Higher


עוד קצת קיץ

בשבת עשינו פיקניק סיום הקיץ באגם אלטונה עם איריס ואורי, שחר ולילך, דרור וטלי ושמוליק ומעין.

בראשון נסענו לראפטינג בנהר ה-Chattooga, שמוכר לכל דרומי מסרט הקאלט "גברים במלכודת" (Deliverance). הנהר זכה לחשיפה רבה בעקבות הצלחת הסרט, והוגדר רשמית כ- National Wild and Scenic River ב-1974, מה שאומר שאף עץ לא נכרת שם, ואם נפל לנהר, הוא מסולק רק אם הוא מהווה סכנה ממשית לחותרים. כמו כן, אף כביש לא נסלל בקרבת הנהר להביא אליו זוהמה וקידמה. אצלנו, קודם ידענו על הטיול המתקרב, ורק אז ראינו את הדיוידי בבית (עוד על הסרט למטה). אגב "סדר הדברים", התשובה הקבועה של המדריכים למי ששואל לאן שטים? - "downstream!". הראפטינג היה מוצלח, הנופים מרהיבים ומזג האויר מושלם - מעונן חלקית וחמים מספיק כדי שלא נתבאס מדי להירטב (ובראפטינג תמיד נרטבים!).

אחרי השיט עצרנו בדוכן בהרים שמכר תפוחים ואפרסקים הישר מהמטע. קנינו גם דבש מכוורות המשק עם יערה(התלבש לנו טוב עם ראש השנה). נצ כבר הכין טארט טאטן אפרסקים שקצר תשבוחות רבות בעבודה (ובבית, כמובן). נצ: אצל עידית, המחמאה הכי טובה שאפשר לקבל, היא ש"זה כמו אצל סבתא". על האפרסקים האלה היא אמרה שזה מזכיר לה את סבא וסבתא. כלומר, מין המעולים שבמעולים. העידית שבעידית. :צנ

הנה סרטון שערכנו מצילומים במצלמה "עמידה במים":


עוד תמונות מהטיול ובכלל חודש אוגוסט

למי שלא ראה את הסרט "גברים במלכודת", אני לא ממש אקלקל אם רק אסביר שאחרי הקטע שהדבקתי כאן (והוא קטע הפתיחה), אין יותר חיוכים בסרט. ואם המוטיב במלחמת הבנג'ואים המפורסמת נשמע מוכר, כנראה זה בגלל השיר שמופיע בקטע השני. המנגינה עד כדי כך דומה, שכשהמלחין תבע את מפיקי הסרט שלא הצהירו על זכויות יצירתו, הם טענו שזה בכלל על פי שיר עם (אבל הפסידו).
_
פינת האתנחתא קצת רטובה ומקבלת את פני ספטמבר.

REM- Nightswimming

קיץ לא ישראלי

השבוע בישלתי שני מתכונים מ"ביסים", בלוג אוכל של בשלנית מוכשרת וצלמת לא פחות טובה, שכל מתכון שהכנתי ממנו עד עכשיו יצא טוב. הקציפלאפל האלה מעולים עם פיתה וקצת טחינה.

בשבת היינו במסיבת יומהולדת של עודד, הבן של אורי ונעמה. המסיבה נערכה בפארק קרוב ל- Kroger הכשר, שבזמנים רגילים לא יוצא לנו להגיע אליו. שמחנו למצוא שם גבינה לבנה של תנובה, אחרי מספר חודשים שלא הביאו אותה, וגם את בירת המשיח:

בראשון אירחנו את דרור וטלי ושחר ולילך והילדים בבריכה שלנו. בימים האחרונים כל-כך חם ולח, שבריכה היא סיבה לגיטימית לצאת מהבית החוצה למקום בלי מזגן. מסיבת יומהולדת לפעוט בן שנתיים בפארק בארבע אחרי-הצהריים- אממ, פחות...

קצת מספרים: אנחנו פה 10 חודשים. אוטוטו יומהולדת 30.

ביחד 6 שנים.
נראה לי שיר מתאים.

Elton John and Ronan Keating- Your Song

We got it going on

הכרטיסים לבון ג'ובי נקנו כל כך מזמן שנראה שה-15 באפריל לא יגיע. ה- Philips Arena במרכז העיר הוא אולם מרשים, בערך בגודל של הארנה בגווינת, אבל איכשהו נראה מפואר יותר. בון ג'ובי התרכזו פחות בבמה מרשימה או אפקטים, ויותר בלהלהיב את הקהל (שהיה מורכב בעיקר מאנשים בגילנו ויותר מבוגרים, כאלה שהתחילו עם בון ג'ובי כבר בשנות השמונים). ג'ון בון ג'ובי מקפץ ומוציא אנרגיות במשך שעתיים וחצי ללא הפסקה, כאילו הוא עדיין בן עשרים (הוא גם די נראה ככה; כנראה שיש משהו בשם). פצצת האנרגיה (הצהובה) שרה את כל הלהיטים המתבקשים (כמעט- נצ חיכה לשווא ל- Always).

אחד מפתיע היה Hallelujah, שהיה מאוד מרגש ומתאים בצורה מושלמת (גילינו שהוא שר את זה בפסקול של "שרק"). האמריקאים סביבנו נמסו, ואנחנו בכלל התמוגגנו כי השיר הזה כיכב אצלנו בפלייליסט לאחרונה. דווקא את Wanted Dead or Alive לא הצלחנו לדחוס באחד משלושת כרטיסי הזכרון ("are there any cowboys here tonight"?). חביב במיוחד השיר האחרון שהלהקה נינגה לאותו ערב, חלק מההדרן, Livin' on a Prayer- כדאי לשים לב לשלושים השניות שבין דקה וחצי לשתיים, וגם לסוף.

לכל התמונות מההופעה (דיסקליימר: לא את כולן אנחנו צילמנו, נעזרנו באתר הרשמי של הלהקה)
עוד שירים מההופעה:

_
_

מילה לסיום: היו כמה שירים, במיוחד I'll be there for you, שהזכירו לי את התיכון ואת אפרת, שהיתה מעריצה מושבעת של בון ג'ובי. שתהיה לידה קלה ומזל טוב.

בשבת היינו אצל דרור וטלי לבראנץ' (מושחתים שכמונו, שבוע שלישי ברציפות). בראשון הלכנו למרכז קניות יוקרתי, הפורום, ובמקרה נכנסו לחנות לעיצוב הבית, עם כל מיני פריטים מיוחדים שאת רובם לא הייתי מהססת להכניס הביתה. עדיין לא הצלחנו לבחור מה בא לנו לקנות...
מחר, יום העצמאות, אנחנו אמורים לעשות על האש בפארק קרוב עם חבר'ה מהעבודה של נצ. כנראה שיירד גשם, אחרי שבועיים של מזג אויר שמשי לגמרי, נקווה שזה לא יהרוס את התוכניות (מקסימום נדחה את החגיגות ביום, פה זה ממילא לא משנה מדי).
השבוע צלחתי בשמחה את שש מאות ושלושים העמודים של "ההיסטוריה הסודית". הספר קולח, מעורר מחשבה, מתוחכם ומרמז גם לספרים גדולים אחרים ("בעל זבוב" ו"החטא ועונשו", למרות שהוא כתוב הרבה יותר מודרני מהם ופשוט יותר לקריאה ובכלל, לעיכול). בשבוע בו קראתי את הספר נכנסתי לעולם הבדוי של הקולג' בוורמונט וכמעט לא רציתי לצאת. מומלץ ביותר.