לכל דבר יש סוף, אפילו החורף הארוך והקר הגיע לסיומו. הטמפרטורות ביום עלו מעל מחסום ה-12 (צלזיוס). העצים הראשונים שפורחים כאן הם מהסוג הורוד (שקדיה?? כנראה שזה שזיף או עץ פרי אחר), ואחריהם גם הלבנים (שקדיה??). תרדמת החורף (גם זו שלנו) הסתיימה רשמית כשיצאנו לחגוג את היום הראשון של האביב בפסטיבל עצי הדובדבן השנתי ב- Macon. העיירה המנומנמת במרחק שעתיים נסיעה מאטלנטה לובשת חג למשך שבוע בשנה, השבוע בו פורחים 300,000 (!) עצי הדובדבן שלה. החורף הקר במיוחד שהיה השנה דחה את הפריחה הוורודה הגדולה לשבוע הבא, אבל ביום שבת היה מזג אויר אביבי למהדרין (22 מעלות, שמיים בהירים), ממש חובה לצאת מהבית, מה גם שהיו בפסטיבל כמה אטרקציות חביבות, כמו מרוץ קבוצות היתולי או תחרות זריקת דיסק לכלבים (היו המונים הולכי על ארבע בכל מקום, מקושטים בצבעי הפסטיבל כבעליהם ומאושרים לבלות יום אביבי בחוץ).
הנה הוידאו של תחרות הקבוצות (Bed Race):
בראשון מזג האויר השתנה לחלוטין (הוכחה חוזרת שהאביב זו עונה חמקמקה), היה קריר וירד גשם חזק, אבל כבר קבענו שניסע לטייל בהרים בצפון ג'ורג'יה יחד עם קבוצת הטיולים שאנחנו רשומים אליה. מזל שהחלטנו לא לבטל, כי לרוב הגשם לא הפריע והמסלול היה משגע, במידה מסוימת דווקא בגלל הגשם. נהר ה-Chattooga עובר בגבול עם דרום קרוליינה דרך יער קסום, שהערפל שכיסה אותו רק הוסיף לאווירה המיסטית המיוחדת שלו. הגענו גם למפלים שכוחי-אל (Opossom Creek Falls) והתענגנו על העובדה שנסענו לסוף העולם הזה רק שעתיים. נשמנו אוויר "ירוק" ונהננו מחברה טובה (אחת מהמטיילות השאילה לנצ שכמיה עודפת שהיתה לה, מה שמאוד עזר להגן על המצלמה ושאר הציוד מהגשם, שהלך והתחזק אחרי ארוחת הצהריים ליד הנהר).
לפני שבועיים התחלנו לסדר את הדירה. בשלב זה, רוב הדברים כבר פורקו, נצ סידר לא רע את המטבח (למרות שדווקא הוא לא משופע במקומות איכסון) וגם התקין עוד מדפים בארונות הקיימים. בסופשבוע שעבר (לפני 10 ימים) נצ גילה שהוא יצטרך לעבוד, אבל כמה שעות ביום שבת בערב נאלצו להסתדר שם בלעדיו. אנחנו כבר הזמנו כרטיסים להופעה של Snow Patrol (השירים שלהם שמכירים, בארץ לפחות, הם chasing cars ו- chocolate. בארה"ב הלהקה יותר מוכרת) ב-Tubernacle. האולם בדאונטאון אטלנטה הוא קטן יחסית, וממש מוצלח להופעות. יכולנו לראות את הלהקה מקרוב, לראות כל הבעת פנים וממש לחוש את האנרגיות שלהם. הסולן היה פטפטן וכריזמטי, פשוט ידע לתת שואו ויצר חיבור טוב עם הקהל. נצ מאוד נהנה למרות שלא הכיר כמעט אף שיר. גם להקת החימום, ה- Plain Whity's, היו טובים (יש להם שיר מוכר, Hey there Delilah, אבל דווקא השירים האחרים ששמענו טובים יותר, למשל Hate, Let me take you there ו- 1,2,3,4 מההופעה בטברנקל. כמה מפתיע שבגלגל"צ שמים רק דברים שכבר גובלים במאוסים). התלבטתי איזה שיר מההופעה לשים פה, אז שמתי שניים.
_ Snow Patrol- Run Snow Patrol- Open Your Eyes
גם השבוע האחרון חלף מהר בסידורים. לפחות נצ הספיק לאפות עוגה (מלכת שבא, כמובן).
ביום שישי הלכנו לסרט בקולנוע ב-2 דולר. הסרטים שם לא הכי חדשים, אבל די נחמד לשלם סכום זעום כזה לכרטיס (אפילו הגלידה במקדולנדס שליוותה אותנו בסרט עלתה יותר) ולראות סרטים שעוד לא יצאו ב-DVD. ראינו את הקומדיה הבאמת-מצחיקה The hangover ("בדרך לחתונה עוצרים בוגאס". הפעם אני מבינה לגמרי למה לא תרגמו את השם המקורי כהלכתו. "החמרמורת" זה ממש לא שם שיביא קהל לבתי הקולנוע). לשם שינוי, צחקנו כל הסרט, ולא רק ב-20 דקות הראשונות (רוב הקומדיות ממצות את הרעיון המצחיק בהתחלה ואח"כ הסרט נמתח ללא מטרה). בשבת, נסענו לאגם Allatoona כדי לראות את תחרות הסירות של המועדון שבו חבר גם גיל. נצ: אבא הצטרף למועדון הזה כבר מזמן. החברים במועדון הזה שותפים לבניית סירה לפי אותו הדגם (Puddle Duck Racer, להלן ה"ברווזון") וגם אבא בנה ושט בכזו. לחברים האמריקאים יש אגמים שלווים בכל פינה, ולעומתם אבא צריך לנווט את קליפת האגוז שלו בין משברי הים התיכון. צריך לראות איך הלייפ-סטייל, חיי החברה והיציאה לטבע מוטמעים כאן כחלק מהשגרה. אפשר למצוא קבוצה לכל עניין, מקום לכל פעילות ותמיכת הסובבים לכל דרישה. כך למשל מועדון הברווזון הכריז על "תחרות" שנתית באגם ליד אטלנטה - רשויות האגם התגיסו לספק משגיחים ועוזרים צעירים, המזח (הטבוע עוד מהשטפונות) נותר חופשי ממפריעים ובערב ארגנו להם בופה חופשי בבר קרוב. חברי הברווזון שפגשנו שם טענו שלא ממש ארגנו כלום, הדברים פשוט קורים מבלי שהיה צריך להכריח מישהו לעשותם. הם שהו שם 3 ימים, מבלים בסדנאות, אוכל ובטלה וגם כמובן שיט. אחרי שרואים את שולחן הפרסים מבינים למה המילה "תחרות" במרכאות, כל אחד תרם גביע מְבּוּרוָז כשהכוונה שיהיה חסר ערך ככל האפשר. רוב חברי הברווזון נראו כפנסיונרים, ולמעשה הזכירו את אבא בהרבה מובנים, בלבוש, מראה והתנהגות. מעניין אותי לדעת אם היה זה רק צירוף מקרים שהצטרף למועדון שאלה חבריו? מסתבר ששמו הולך לפניו במועדון הזה, וכולם מאוד שמחו לראות את הנציגים שלו והחליפו איתנו חוויות. הם גם צירפו אותנו לסירת מנוע שעשתה סיבובים ליד הסירות בזמן התחרות, אז קיבלנו מבט מקרוב על הסירות ועל האגם היפהפה שהם בחרו בשביל התחרות הזו.
בראשון נסענו לעיר הציורית, Alpine Helen, שנמצאת בהרי האפאלצ'ים (בצפון ג'ורג'יה, קרוב ל"גבול" עם צפון קרוליינה). העיירה מפורסמת בגלל סגנון הבנייה הגרמני (אלפיני), ובאוקטובר היא גם מארחת את ה-Oktoberfest, שזה שם מפוצץ להיכל בירה עם שירים בגרמנית, לצלילהם רוקדים כמה זוגות זקנים שנראים כמו בוגרי מלחמת העולם השנייה. שתינו בירה, אכלנו פרצל טבול בשוקולד (שילוב מאוד מוצלח), חקרנו את חנויות הקיטש הרבות, נכנסנו למוזיאון טרנטולות (כן, זה מה שזה נשמע בדיוק) וטיילנו באזור למפלי Anna Ruby ולאגם השלו שיצר אחד הסכרים על נהר ה-Chattahoochee (שזורם, בין השאר, גם דרך אטלנטה). ראינו שם זוג שבחרו את העלים המתחלפים של הסתיו והאגם כתפאורה המושלמת לחתונה (צודקים לגמרי), ובביתן מול האגם ערכו את החופה והמשתה שאחריה.
אפשר לראות כאן את האלבום המלא מהיום בהלן והמפלים
הציוד שלנו הגיע בשבת, לא אחרי כמה חששות (מוצדקים מאוד) שהסיפור הולך לקחת עוד זמן ולעלות עוד כסף. ככה זה כשגם המוביל כאן הוא ישראלי, והחליט שהנהג שלו, חוּאָן, יסתדר גם בלי שהוא יהיה זמין בשבת. והנהג הגיע עם 18 wheeler, עמד פה בשער וטען שהוא לא יכול להיכנס. בסוף הוא נכנס, וזה אחרי שדיברנו עם הארץ (אחרי 12 בלילה)- הם טענו שבחוזה יש סעיף שבמידה והכניסה לבית לא נוחה, אנחנו צריכים לשאת בהוצאות. אבל כמובן שכאן זה לא המקרה, כי הכניסה שלנו סטנדרטית, רק המשאית הענקית הזו לגמרי לא סטנדרטית! הנהג נכנס על דעת עצמו, אחרי שייבשנו אותו בחוץ בזמן שניהלנו דיונים מה לעשות, אולי כשהבין שאנחנו לא הולכים לוותר כ"כ בקלות (והוא היה מת לסיים את היום, היו לו 4 הובלות לפנינו). ועוד היה צריך לשכנע אותו לעבוד בגשם השוטף, כאילו הובלות זה משהו שעושים רק במזג אויר נאה! אבל אחרי שעתיים נגמר הסיוט, ואפילו נראה שהכל הגיע בסדר.אנחנו עוד בתהליכי פירוק וסידור.
ביום ראשון הלכנו למפגש אתיאיסטים, קבוצה שמצאתי באינטרנט. היו שם בערך 20 איש. ניהלנו שיחה ערה עם בריטי חביב, יהודי, חדור אידיאלים סוציאליסטיים (התנדב בקיבוץ משמרות בשנות השבעים ומאז מבכה את ירידתה של ישראל האתיאיסטית לטובת ישראל הדתית). נרשמנו גם לקבוצת טיולים, אבל עוד לא הספקנו ללכת לפעילויות שהם מציעים.
היינו במסעדה הלבנונית ליד העבודה של נצ. כל האוכל המזרחי המוכר, וגם הרבה שאפשר לקנות הביתה- פיתות, לבנה, גבינת פטה (עטופה בואקום הישר ממצרים- ממש כמו שנצ קנה כשהוא היה בסיני), תבלינים, קפה שחור... ועוד משהו מהארץ- ב-farmer's market מצאנו סברס! הרימונים פה קטנים ולא מפתה לקנות אותם, אבל אני אנסה אותם. מה שלא מצאתי פה זה גויאבות, ולמען האמת, קשה לי להרגיש את החגים בלי שמריחים ברחוב את ניחוח הזה (שנצ והרבה אחרים לא סובלים).
לפני יומיים כשנכנסתי הביתה, תולה יצאה (בטעות) ולא הצליחה לחזור מרוב היסטריה. מזל שנשארה קרוב לדירה. אבל לא הצלחתי להחזיר אותה, היא ירדה כמה מדרגות וכשהתקרבתי אליה, היא רצה למדרגות של הצד השני. היללות הוציאו את אחד השכנים, והוא עזר לי להבריח אותה הביתה. ממש נחמד מצידו לבזבז על העניין חצי שעה. בכלל, השכנים פה מאוד נחמדים, לדעתי זה לא מצביעות (כמו שבארץ נוהגים להגיד על האמריקאים). השכן הזה ממש לא היה חייב לעזור לי עם החתולה. בארץ, כשהיא היתה בורחת בירושלים, השכנים רק היו צועקים עלינו שנסגור את הדלת התחתונה של הבניין כי נכנסת רוח. אולי יש לי רק מקרים ספציפיים, אבל כמה שכנים פה הציעו לנו עזרה כשהם לא היו חייבים וגילו בנו התעניינות, מה שבארץ בדר"כ לא קורה (לדבר עם זרים או להיות נחמדים אליהם סתם ככה זה לא תחביב ישראלי, וחבל. גם לנו יש מה ללמוד עוד בתחום הזה כדי לא לבלוט פה לרעה...). והנה כתבה שגיא מרוז פרסם במעריב של יום שישי, שקשורה לעניין.
הפעם בפינת האתנחתא, שיר של כוכבת הנוער מיילי סיירוס. לטעמי, הקול שלה טעון שיפור (והוכחה לזה קיבלו כולם באחד מטקסי הפרסים האחרונים, כשהיא שרה עם שריל קרואו את "if it make you happy"), אבל השיר הזה לא רע (כדאי שמישהו יוציא לו גירסת כיסוי ומהר). הוא גם מתקשר לחודש וחצי האחרונים שלנו פה, שמרגישים כמו טיפוס, לפעמים קשה ולפעמים מהנה.
There's always gonna be another mountain
...
Always gonna be a uphill battle
...
Ain't about how fast I get there
Ain't about what's waiting on the other side
It's the climb
השבוע ירד גשם כמעט נון-סטופ (לפחות בשעה של הטסט שלי הוא הפסיק). יש פה כרגע כמה אזורים מוצפים, דבר מאוד חריג, כי בכל זאת רגילים פה לגשם ומערכות הניקוז לא קורסות על כל 10 סנטימטר של מים (הבנתי שגם בארץ הראו את האזורים המוצפים, בעיקר החלק המזרחי של ג'ורג'יה וכמה מחוזות פה באטלנטה). הגשם פשוט מאוד עוצמתי ונמשך בלי הפסקה. עכשיו ראיתי כמה ברקים ממש קרובים מהחלון, והנהר ליד הבית שלנו לא מפסיק לזרום ("נהר" של מים שמתנקזים מכל השכונה ויורדים ליד החלון של החדר שינה- זה כמובן לא נהר קבוע). למי שלא ראה, הנה הסרט שצילמתי מהחלון השבוע.
ארוחת ראש השנה היתה מאוד מוצלחת. שמוליק ואשתו, מעיין, ערכו שולחן עם כל המאכלים הרגילים וניסו ללמד את כל הילדים (גם את הרביעייה של איריס ואורי) על המשמעות של החג (אפילו אחרי השעה הדידקטית הזו, הילדים אמרו שהחגים היהודיים יותר "שווים" מהאמריקאים. אני אשאל אותם את זה שוב בכריסטמס). בשבת חגגנו את ראש השנה והחודש הראשון שלנו באטלנטה במסעדת בשרים טובה, Houston's, ובקניית שולחן לסלון ב-Haverty's. אני מקווה ששאר הציוד שלנו יגיע בקרוב ויצטרף אליו, לארח לו חברה... עוד השבוע- היה נחמד גם לעשות כביסה בבית, ולא לרוץ למכונות של הקומפלקס עם 10 קילו בגדים.
ביום ראשון נסענו שעתיים לצ'טנוגה, טנסי. האזור ההררי הוא גם אחד האזורים המוצלחים יותר לראפטינג- בנהר ה-Ocoee נערכו המשחקים האולימפיים של אטלנטה (1996) בתחום הראפטינג. אנחנו לא יכולנו לעמוד בפיתוי, ואפילו שירד גשם זלעפות, הנהר היה נהדר, וסיפק לנו אקשן לשעתיים וקצת. אני חושבת שזה היה הראפטינג הטוב שעשינו. גם בצ'ילה היה מוצלח, רק שהמים היו קפואים (מי קרחונים), וגם הטמפרטורה החיצונית לא היתה גבוהה בהרבה, כאן במים וגם מחוץ היו בערך 20 מעלות. אפילו לא היינו המשוגעים היחידים שנרטבו מעל ומתחת לפני הנהר. היו עוד כמה מאות אנשים שנהנו מהשבועות האחרונים של העונה ומהעמק המרהיב בו נמצא הנהר. אחרי הראפטינג נסענו ל-Rubi Falls, מפלים נאים של כ-70 מטר שנופלים בתוך מערה בעומק של כקילומטר. אמנם הסיור קצת ממוסחר (למפל יש תצוגת אורות ומוזיקה, ואי אפשר להיות לידו יותר מחמש דקות כי צריך לפנות את הדרך לקבוצה הבאה), אבל היה מיוחד.
פינת האתנחתא חוזרת! הפעם התלבטתי בין שני גדולים, דילן וארבעת גדולי הקאונטרי שחברו ביחד (Willie Nelson, Kris Kristopherson, Wylon Jenings, Johnny Cash- הלהקה נקראה The Highwaymen). דילן כבר היה בפינה הזו, מה גם שהשיר של הכותרת אמנם מאוד מתאים פה אבל הוא יותר מדי מזכיר לי את הגרסא העברית ששר אביב גפן, וזה לא עשה חסד עם השיר... אז הנה שירם של אנשי ה-highway, ואנחנו ביניהם.
בראשון מזג האויר השתנה לחלוטין (הוכחה חוזרת שהאביב זו עונה חמקמקה), היה קריר וירד גשם חזק, אבל כבר קבענו שניסע לטייל בהרים בצפון ג'ורג'יה יחד עם קבוצת הטיולים שאנחנו רשומים אליה. מזל שהחלטנו לא לבטל, כי לרוב הגשם לא הפריע והמסלול היה משגע, במידה מסוימת דווקא בגלל הגשם. נהר ה-Chattooga עובר בגבול עם דרום קרוליינה דרך יער קסום, שהערפל שכיסה אותו רק הוסיף לאווירה המיסטית המיוחדת שלו. הגענו גם למפלים שכוחי-אל (Opossom Creek Falls) והתענגנו על העובדה שנסענו לסוף העולם הזה רק שעתיים. נשמנו אוויר "ירוק" ונהננו מחברה טובה (אחת מהמטיילות השאילה לנצ שכמיה עודפת שהיתה לה, מה שמאוד עזר להגן על המצלמה ושאר הציוד מהגשם, שהלך והתחזק אחרי ארוחת הצהריים ליד הנהר). 
