ליל כל הקדושים

בשבוע האחרון עשינו קצת מכל דבר, אבל בעיקר עבדנו קשה וחיכינו לסופשבוע. גילפנו את הדלעת הראשונה שלנו.

כשהיינו בקניות שמנו לב לעגבניות עם "אזרחות כפולה"(Made in Canada) :

ביום שלישי הלכנו להופעה של קריס אלן בטברנקל, מקום שמשדרג את חווית ההופעה בכמה רמות, כשכל הנוכחים רואים ושומעים מעולה. 

באותו יום וביום למחרת היתה ברחבי המדינה Tornado Warning. בג'ורג'יה טורנדו זה משהו נדיר, ובסוף הוא עבר את המטרו שלנו בלי לגרום נזקים.

ביום שישי רוני ואיילת הגיעו אלינו ללילה אחד, בדרך לירח דבש במערב היבשת. הדרכנו אותם על קניות ולקחנו אותם לארוחת ערב ב-Sotto Sotto, מסעדה איטלקית טובה שנצ היה בה באחד מביקוריו הראשונים פה, לפני 7-8 שנים (וכמובן שלא שכחנו לקנח במרק השוקולד המפורסם שלהם. כן, זה מעולה בדיוק כמו שזה נשמע). למחרת נסענו לשוט על Carters Lake, אחד האגמים היחידים בג'ורג'יה שאסור לבנות בתים על חופיו. האגם היה קריר, נהננו מצבעי השלכת ומהשמש החמימה הכמעט אחרונה לעונה.

המשכנו לצ'טנוגה, לתצפית מ- Point Park (היכן שנערך "הקרב מעל העננים" במלחמת האזרחים) ולשיט שקיעה וצבעי שלכת על ה- Tennessee River.

בראשון נסענו עם טלי ואסף ל-Helen, לעוד טיול שלכת, הפעם בפסגה הגבוהה של ג'ורג'יה, בנקודת המפגש בין ארבע מדינות- ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה וטנסי (אם מוסיפים לזה את התצפית משבת, בה עמדנו במפגש של שלוש מדינות- טנסי, אלאבמה וג'ורגי'ה, היינו בתוך פחות מ-24 שעות בחמש מדינות!! או לפחות תצפתנו עליהן).

בראשון הלכנו לאירוע המרכזי של האזור בהלואין: לרחוב Briers North בדנוודי, רחוב בעל מסורת של קישוטים larger-than-life. כמות בתי הקברות, הזומבים, המומיות ושאר המתים-חיים היתה מרשימה, ובכלל חשבנו לעצמנו ששוב האמריקאים לוקחים את עצמם ברצינות. יש חג, אז עושים הכל כדי להכנס לאווירה שלו. כולם מתחפשים, כולם עושים trick ot treat, כל הבתים מקושטים, כולם קונים דלעות ומגלפים אותן.

_

לכל התמונות מהשבוע האחרון (ובכלל מאוקטובר)

פינת האתנחתא כולה קריס אלן

_
Kris Allen- Written All Over My Face
Kris Allen - It's Alright with Me
Kris Allen - Everybody Wants to Rule the World
Kris Allen - Come Together

land of 10,000 lakes

על סוף השבוע האחרון צריך להגיד תודה למר צוקרברג, מייסד פייסבוק. בפייסבוק מצאתי את ריקי, חברה מהתיכון שעברה למינסוטה בעקבות בעלה, ג'סטין, קצת אחרי שאנחנו הגענו לאטלנטה.
נחתנו ב- Minneapolis ליום שמשי וחמים, אירוע די חריג בסתיו הצפוני. ניצלנו אותו לשיט באגם Minnetonka. חמשתנו, ארבעה הולכים-על-שתיים ואחת שהולכת-על-ארבע (גורת גולדן רטריבר חביבה וסקרנית שעונה לשם רייגן. כן, על שם הנשיא הנערץ על כל רפובליקני מתחיל), רבצנו בסירה ונהננו מהעצים בשלכת מסביב לאגם.

[ מי שכבר שם לב לריבוי ה- Minne, שתי נקודות! המילה הזו משמעותה באחת השפות האינדיאניות "מים". ויש הרבה מים במינסוטה, שספרה את אגמיה ומתגאה ב-10,000 מהם. ]

ביום הנחיתה, ריקי הכינה ארוחת בוקר אמריקאית כהלכתה - ביצי עין ובייקון עם טוסט ועגבניה בצד (עגבניה בארוחת בוקר זו תוספת  לגמרי ישראלית). היה טעים, והיינו רעבים מהשעות בדרכים אז טרפנו הכל.

למחרת השלמנו את רפרטואר ארוחות הבוקר האמריקאיות ב-Hell's Kitchen (אין קשר לריאליטי של השף גורדון רמזי) עם huevos rancheros וְ-eggs benedict עם סטייק ביזון.

המסעדה ממוקמת בדאונטאון של מיניאפוליס, עיר קטנה אבל מרשימה יחסית, שבכלל נראה שבורכה בפינות חמד, אגמים ושבילי אופניים. מצד אחד של המיסיסיפי, מרכז אוניברסיטאי עם סטודנטים בליינים (באטלנטה אין אזור בילויים כזה גדול), ומהצד השני, מרכז העיר עם בארים, איצטדיוני ספורט ופארקים. שרפנו את הקלוריות ברכיבת אופניים בין שני אגמים, פארקים ובתי יוקרה והתפעלות מה-lifestyle של העיר הצפונית.
 בערב אכלנו בסושיה הטובה בעיר, Origami, וטיילנו קצת על גשרי הנהר.

צילמנו קצת וידאו באגם מינטונקה ואחר-כך גם בטיול הערב במיניאפוליס, שם נתקלנו בשתייני ה-PedalPub.

בראשון טיילנו בפארק ובמפלים של Minnehaha (הא הא, הנה עוד Minne).

כשחושבים על מרכז ארה"ב, עולה בראש תמונה של ארץ ישנונית ושמנה, מרחבים של כלום (או חיטה, או תפוחי אדמה), שלרוב מכונים Great Plains. ברור שבמרחבי מינסוטה אפשר למצוא גם את זה. בעיר הבירה, לעומת זאת, החיים הטובים. השבילים המיוחדים לאופניים ואלה המיועדים לרצים, עוברים דרך העיר אל הפארקים הצמודים אליה ומלאים באנשים (מעניין איך זה עובד בחצי השנה של הקור המקפיא בעיר, אחת הקרות ביותר בארה"ב).

לכל התמונות ממינסוטה

פינת האתנחתא באוירה רומנטית- ריקי וג'סטין הכירו ב-JDate ואחרי שתי "פגישות" (ביקורים הדדים בישראל וארה"ב) החליטו להתחתן. ממש Modern Love. השיר הזה נשמע כאילו יצא היום לרדיו, ולא בשנת 1983 (שבכלל היתה שנה טובה במוסיקה).

David Bowie- Modern Love

שטים ליד הבית

לאחרונה שמענו על ה-Georgia Canoe Assosiation והוזמנו למפגש שלהם על ה-Chattahoochee. כבר מזמן רצינו לשוט בנהר, אבל זה לא מתאפשר לנו לבד (בעיית הרכב האחד. חייבים למצוא חברים-לשיט). שמים בהירים, רוח קרירה, נהר שקיבל קצת גשם לאחרונה- כל אלה הפכו את השיט למהנה למדי. מדהים כמה טבע יש כ"כ קרוב לבית (דיסקליימר: הנהר נחשב למזוהם מנהרות ג'ורג'יה, באופן טבעי כי הוא נמצא בתוך מטרופולין ענקי. אבל בעשרים השנה האחרונות מקפידים יותר).
כמובן שכל החברים באגודה הגיעו עם ציוד הולם, מביגוד ועד קיאקים קטנים ומאובזרים למופת. יש עוד לאן לשאוף. בינתיים אנחנו רוצים להספיק עוד כמה שיוטים לפני החורף.
לתמונות מהשיט
שיר מקסים ורגיש בפינת האתנחתא

Katie Melua - If You Were A Sailboat

שנה עברה

קשה לכתוב פוסט סיכום שנה. מי שעוקב פה קצת בטח שם לב שהיתה שנה עמוסה בלימוד, הכרות, התארגנות והתאקלמות. כמו תמיד, כשמסתכלים אחורה משתאים מצד אחד על הקלות והמהירות בהן הזמן עובר ומצד שני על כמה עשינו והתקדמנו מאז אותו יום שבת באוגוסט, כשנחתנו כאן עם ארבע מזוודות ושני חתולים.

7 הופעות, שתי חופשות קצרות ועוד מספר לא ידוע של טיולי סופשבוע, שני ביקורים משפחתיים (ועוד אחד על הדרך), הרבה קניות (בחודש הראשון למעשה גרנו בוולמארט ובטרגט, בניסיון נואש להשלים את כל מה שנתנו ומכרנו בישראל)... למדנו באיזה חנויות וסוּפרים אפשר להשיג דברים מישראל, איפה יש מסעדות טובות (רמז: בכל מקום), איך להתנהג בתור ובכביש וקצת מאומנות ה-small talk. ויש עוד הרבה מה ללמוד. אומרים שרק אחרי שנה מתחילים ממש להסתגל למקום, כי יש נקודת השוואה- כשמגיע חג, נזכרים איך היה החג הקודם כאן; כשמגיעה שוב עונה בשנה, נערכים טוב יותר, למודי ניסיון. ההתסגלות ממשיכה גם לתוך השנה השנייה, הסתגלות אחרת, איטית יותר.
נצ: האמהות אוהבות להקשות בשאלות מסוג : "אתם לא מתגעגעים לארץ?" - ל"ארץ" בצורה הכללית אנחנו לא מתגעגעים. כל מה שכבר כתבנו כאן, על חוסר האכפתיות והשחיתות, עדיין תקף ואולי אפילו יותר מתמיד. אנחנו כן מתגעגעים לאנשים הקרובים לנו - משפחה וחברים. על הפער הזה מנסים לגשר עם הסקייפ והביקורים. גם מקומות ספציפים מנותקים מההקשר עולים בזכרון, אבל אנחנו משתדלים למצוא עוד ועוד מקומות וחוויות חדשים.

"ואיך עידית מסתדרת?" - אמנם אני עסוק בעבודה במשך היום, אבל מן הסתם, אם עידית היתה סובלת יותר מדי, גם לי לא היה טוב כאן. כך שהשאלה אמורה להיות מכוונת לשנינו. מצד אחד מסתדרים טוב, תודה. מוצאים ומתכננים עיסוקים, ובד"כ יש חוויות חדשות לדווח כאן. מצד שני, אף אחד לא הבטיח מנוחה על זרי הדפנה. אלה חיים כבכל המקומות, עם הקשיים הנלווים. אף אחד לא מבטיח שהיינו מסתדרים טוב יותר בארץ.

מדורי סוף-השבוע אוהבים לערוך מצעדי סיכום במעבר שנה. בדקנו מהם קטעי הוידאו הנצפים ביותר מתוך אלה שהעלנו ליו-טיוב. ובכן, לעשיריה הראשונה התברגו ששת הקטעים מהמופע של בון ג'ובי, כש-"חיים על תפילה" ניצב איתן במקום הראשון (2399 צפיות נכון לרגע זה). שלושת קטעי המופע של מיוז אף הם נמצאים ואחד מהם במקום השני. ההפתעה נרשמת במקום השלישי - הסרטון שערכנו במשט סירות המפרש (כמו של אבא) מוכיח שוב שלייף-סטייל חשוב כאן לא פחות מכל היבט אחר. 

ובאמת, קנינו קאנו מתנפח שאמור לעודד אותנו לחקור את האגמים והנהרות ליד הבית. השיט הראשון (Lake Allatoona, כמעט מאותו מזח של המשט הנ"ל) עבר בהצלחה. :צנ

גם השיט השני, ב-High Falls State Park, היה נחמד- התחיל במזג אויר מעונן והסתיים בשמש יוקדת ורוח נגדית. האגם היה מלא פינות חמד, ראינו אנפות, צבּי מים ואפילו במבי.

לכל התמונות מהחודש האחרון

ראינו בשישי את הסרט החביב Knight and Day- הרבה אקשן, משחק טוב, מצחיק- שלושת האלמנטים שצריך לסרט קליל ומהנה.

פינת האתנחתא עם שיר הספינה (נפתח בכמה שניות של פרסומת, סבל-נות...)

Nick Cave & The Bad Seeds - The Ship Song.