ובינתיים באטלנטה

אני טסתי חזרה מישראל ישר אחרי הכריסטמס. מזל שהצלחתי להגיע הביתה בזמן (פחות או יותר), כי באותו יום השתוללו סופות שלגים בכל הדרום-מזרח, ודלתא ביטלה הרבה טיסות לאטלנטה וממנה. הטיסה מטורונטו יצאה באחור של כמעט שעתיים, אבל לפחות יצאה. המזוודה הגיעה שעה אחרי הנחיתה ולמקום אחר מזה המיועד, אבל לפחות הגיעה. כמות האנשים שחזרו מסופ"ש משפחתי של חג וישבו/ישנו בשדה התעופה, חלקם הגדול ללא המזוודות (כי הם כבר שלחו אותן), שנאמר להם שיוכלו לטוס מאטלנטה רק בעוד שלושה ימים (במקרה הטוב), היתה בלתי נתפסת.

כשהגעתי הביתה, בשלג וברוח, מצאתי את התולים והבית במצב סביר.
מאז שחזרתי, אני קמה מוקדם ומספיקה לראות זריחות מהחלון. כנראה שיש קשר לזה שפה עוד לא ישנתי לבד (בארץ תמיד אפשר היה לסמוך על איזה צו מילואים בתיבת הדואר אחת לכמה חודשים).
הנה מדגם קטן עם מצלמת האייפון:

נסיים בפינת האתנחתא חלק 2- עוד שיר מההופעה של פראן הילי, לדעתי הכי טוב באלבום החדש

Fran healy - Anything

ספונטניות שכזו

הודיעו לנו שאושרה לנצ נסיעת עבודה לישראל שבוע לפני שכבר היינו צריכים להיות על המטוס. כרטיסים הוזמנו בחופזה, סופשבוע שלם הוקדש לקניית מתנות (בשנה שעברה הצלחנו להימנע ממרכזי קניות הומים בחודש דצמבר, ועכשיו קיבלנו הוכחה למה זה טוב. כל אמריקאי נתקף שגעון קניות קיצוני לקראת חג המולד, לא משהו שכדאי לראות פנים מול פנים) ושאר הימים לסידורים ואריזה.

ההתראה הקצרה הפכה את הנחיתה הראשונה שלנו בארץ אחרי המעבר לביקור הפתעה עבור שתי אימהות ואבא (עבר בשלום, בלי אמבולנס או התעלפויות, רק תדהמה וקמת דמעות. הקליפים המרשיעים יפורסמו בהמשך). לא ידענו למה לצפות מביקור ראשון, ועוד לא מתוכנן, אבל הזמן הספיק בדיוק להיפגש כמה פעמים עם המשפחות (ולהשלים קצת שעות אחיינים משני הצדדים)

וגם עם חברים (אביהו ואסתי, ייטב ויכין ואילנית).

גם בגזרת האוכל היטבנו לבצע את "הזמן קצר והמלאכה מרובה"- הספקנו לטעום/לנשנש אוכל ישראלי (חומוס, קוטג' טרי, רוגעלך, שניצל, מיץ רימונים, מיץ גזר, מנות ביתיות בשוק מחנה יהודה, ארוחות בוקר במלון וגם אחת די שווה ב"בנדיקט", שהיתה בעצם ארוחת ערב), אוכל של אמא וגם קצת במסעדות (ה"קצת" הוא כי לא רק שהכל היה יקר עוד לפני שנסענו, עכשיו זה רצח. אפילו ארוחה עסקית זה בעצם מנה עיקרית שמתחילה ב-60 שקלים. אין לנו פה מחסור במסעדות, אז אכלנו בכמה שמתיימרות להיות זולות: Goocha החביבה לפירות ים, "לה גאטרי" לקראסון הטוב ביותר, "מינה טומיי" ו"ג'ירף" לאסיאתי (גם פה יש מנצחת ברורה, מינה טומיי), "פיצה עגבניה" ועוד קצת סושי). נדגמו גם גלידות לרוב (של "וניליה" הרבה יותר טובה משל "אייסברג"). רק כנאפה לא הספקתי.

בכבישים ראינו הרבה מחלפים וגשרים חדשים, אבל הבעיה הישראלית הגדולה, הפקקים, רחוקה מלהסתיים. שעה וחצי מהרצליה לרחובות??

המלון היה ככה-ככה, ממש לא מה שהיה ניתן לצפות מחמישה כוכבים בישראל (כוכבים, כך מסתבר, הם משהו שרירותי שלא ברור מי מחלק ובאיזה תקן המלון אמור לעמוד), אבל מה שאי אפשר לקחת ממנו הוא הנוף:



אילולא הסערה הגדולה שהתחוללה בימים הראשונים לשהותנו היה כמעט בלתי אפשרי להאמין שהמדובר בחודש דצמבר.

לכל התמונות מישראל



 בערב לפני הטיסה עוד הספקנו ללכת להופעה של הסולן של Travis, פראן הילי, ב-Loft. בשנה שעברה הוא עשה סיבוב הופעות עם חברו ללהקה, אנדי, אבל עכשיו סיבוב ההופעות הוא לכבוד אלבום הסולו הראשון שלו, Wreckorder. בהופעות שלו הוא נהנה לספר סיפורים חביבים, מעין סטנד-אפ (במבטא סקוטי כבד), שמתובלים בשירים בסגנון אקוסטי.

השירים כאן מתאימים לתקופת החגים:

Fran Healy - Holiday
Fran Healy- River

_

ליל כל הקדושים

בשבוע האחרון עשינו קצת מכל דבר, אבל בעיקר עבדנו קשה וחיכינו לסופשבוע. גילפנו את הדלעת הראשונה שלנו.

כשהיינו בקניות שמנו לב לעגבניות עם "אזרחות כפולה"(Made in Canada) :

ביום שלישי הלכנו להופעה של קריס אלן בטברנקל, מקום שמשדרג את חווית ההופעה בכמה רמות, כשכל הנוכחים רואים ושומעים מעולה. 

באותו יום וביום למחרת היתה ברחבי המדינה Tornado Warning. בג'ורג'יה טורנדו זה משהו נדיר, ובסוף הוא עבר את המטרו שלנו בלי לגרום נזקים.

ביום שישי רוני ואיילת הגיעו אלינו ללילה אחד, בדרך לירח דבש במערב היבשת. הדרכנו אותם על קניות ולקחנו אותם לארוחת ערב ב-Sotto Sotto, מסעדה איטלקית טובה שנצ היה בה באחד מביקוריו הראשונים פה, לפני 7-8 שנים (וכמובן שלא שכחנו לקנח במרק השוקולד המפורסם שלהם. כן, זה מעולה בדיוק כמו שזה נשמע). למחרת נסענו לשוט על Carters Lake, אחד האגמים היחידים בג'ורג'יה שאסור לבנות בתים על חופיו. האגם היה קריר, נהננו מצבעי השלכת ומהשמש החמימה הכמעט אחרונה לעונה.

המשכנו לצ'טנוגה, לתצפית מ- Point Park (היכן שנערך "הקרב מעל העננים" במלחמת האזרחים) ולשיט שקיעה וצבעי שלכת על ה- Tennessee River.

בראשון נסענו עם טלי ואסף ל-Helen, לעוד טיול שלכת, הפעם בפסגה הגבוהה של ג'ורג'יה, בנקודת המפגש בין ארבע מדינות- ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה וטנסי (אם מוסיפים לזה את התצפית משבת, בה עמדנו במפגש של שלוש מדינות- טנסי, אלאבמה וג'ורגי'ה, היינו בתוך פחות מ-24 שעות בחמש מדינות!! או לפחות תצפתנו עליהן).

בראשון הלכנו לאירוע המרכזי של האזור בהלואין: לרחוב Briers North בדנוודי, רחוב בעל מסורת של קישוטים larger-than-life. כמות בתי הקברות, הזומבים, המומיות ושאר המתים-חיים היתה מרשימה, ובכלל חשבנו לעצמנו ששוב האמריקאים לוקחים את עצמם ברצינות. יש חג, אז עושים הכל כדי להכנס לאווירה שלו. כולם מתחפשים, כולם עושים trick ot treat, כל הבתים מקושטים, כולם קונים דלעות ומגלפים אותן.

_

לכל התמונות מהשבוע האחרון (ובכלל מאוקטובר)

פינת האתנחתא כולה קריס אלן

_
Kris Allen- Written All Over My Face
Kris Allen - It's Alright with Me
Kris Allen - Everybody Wants to Rule the World
Kris Allen - Come Together

land of 10,000 lakes

על סוף השבוע האחרון צריך להגיד תודה למר צוקרברג, מייסד פייסבוק. בפייסבוק מצאתי את ריקי, חברה מהתיכון שעברה למינסוטה בעקבות בעלה, ג'סטין, קצת אחרי שאנחנו הגענו לאטלנטה.
נחתנו ב- Minneapolis ליום שמשי וחמים, אירוע די חריג בסתיו הצפוני. ניצלנו אותו לשיט באגם Minnetonka. חמשתנו, ארבעה הולכים-על-שתיים ואחת שהולכת-על-ארבע (גורת גולדן רטריבר חביבה וסקרנית שעונה לשם רייגן. כן, על שם הנשיא הנערץ על כל רפובליקני מתחיל), רבצנו בסירה ונהננו מהעצים בשלכת מסביב לאגם.

[ מי שכבר שם לב לריבוי ה- Minne, שתי נקודות! המילה הזו משמעותה באחת השפות האינדיאניות "מים". ויש הרבה מים במינסוטה, שספרה את אגמיה ומתגאה ב-10,000 מהם. ]

ביום הנחיתה, ריקי הכינה ארוחת בוקר אמריקאית כהלכתה - ביצי עין ובייקון עם טוסט ועגבניה בצד (עגבניה בארוחת בוקר זו תוספת  לגמרי ישראלית). היה טעים, והיינו רעבים מהשעות בדרכים אז טרפנו הכל.

למחרת השלמנו את רפרטואר ארוחות הבוקר האמריקאיות ב-Hell's Kitchen (אין קשר לריאליטי של השף גורדון רמזי) עם huevos rancheros וְ-eggs benedict עם סטייק ביזון.

המסעדה ממוקמת בדאונטאון של מיניאפוליס, עיר קטנה אבל מרשימה יחסית, שבכלל נראה שבורכה בפינות חמד, אגמים ושבילי אופניים. מצד אחד של המיסיסיפי, מרכז אוניברסיטאי עם סטודנטים בליינים (באטלנטה אין אזור בילויים כזה גדול), ומהצד השני, מרכז העיר עם בארים, איצטדיוני ספורט ופארקים. שרפנו את הקלוריות ברכיבת אופניים בין שני אגמים, פארקים ובתי יוקרה והתפעלות מה-lifestyle של העיר הצפונית.
 בערב אכלנו בסושיה הטובה בעיר, Origami, וטיילנו קצת על גשרי הנהר.

צילמנו קצת וידאו באגם מינטונקה ואחר-כך גם בטיול הערב במיניאפוליס, שם נתקלנו בשתייני ה-PedalPub.

בראשון טיילנו בפארק ובמפלים של Minnehaha (הא הא, הנה עוד Minne).

כשחושבים על מרכז ארה"ב, עולה בראש תמונה של ארץ ישנונית ושמנה, מרחבים של כלום (או חיטה, או תפוחי אדמה), שלרוב מכונים Great Plains. ברור שבמרחבי מינסוטה אפשר למצוא גם את זה. בעיר הבירה, לעומת זאת, החיים הטובים. השבילים המיוחדים לאופניים ואלה המיועדים לרצים, עוברים דרך העיר אל הפארקים הצמודים אליה ומלאים באנשים (מעניין איך זה עובד בחצי השנה של הקור המקפיא בעיר, אחת הקרות ביותר בארה"ב).

לכל התמונות ממינסוטה

פינת האתנחתא באוירה רומנטית- ריקי וג'סטין הכירו ב-JDate ואחרי שתי "פגישות" (ביקורים הדדים בישראל וארה"ב) החליטו להתחתן. ממש Modern Love. השיר הזה נשמע כאילו יצא היום לרדיו, ולא בשנת 1983 (שבכלל היתה שנה טובה במוסיקה).

David Bowie- Modern Love

Simple Man

נהר ה-Chattahoochee כבר הוזכר פה. נצ ואני עוד לא מצאנו הזדמנות לבקר ב- Chattahoochee River National Recresation Area (פארק לאומי בניהול פדרלי שנמצא ממש בפרברי אטלנטה). אז הלכתי עם אמא אתמול בבוקר, ממש אחרי שירד גשם והכל עוד היה רטוב וקריר. ראינו איילה, המוני סנאים והלכנו במסלול מקביל לנהר, שעוד הוסווה בערפילי בוקר.

יש איידול חדש. השנה היתה פחות מוצלחת, לא היה אכפת לי מי-יודע-מה מי יזכה (למרות שהנטייה היתה יותר לכיוון האיידול עם הקול הצרוד וה-appeal המסחרי, שגם זכה). אז הנה הביצוע המוצלח ביותר שלו מה-top 3, שיר שמתאים ללי כמו כפפה ליד.

Lee Dewyze- Simple Man

שמש, חוף ים וביצות

ה- Golden Isles הם שרשרת איים באזור החוף הדרומי של ג'ורג'יה שלא הספקנו לבקר כשהיינו בצ'ארלסטון וסוואנה בספטמבר האחרון. התחלנו את הטיול ב- St. Simon Island, אי שהאטרקציה העיקרית שלו היא כנסייה עתיקה שנהרסה במלחמת האזרחים ונבנתה מחדש. החוף של האי מושך הרבה נופשים ועוד יותר דייגים חובבים.

באי השכן (Jekyll Island) ביקרנו במרכז טיפול ושיקום צבי ים פגועים. מרגש לראות כמה מסורים האנשים שם לעבודתם ואיך כל צב זוכה לטיפול ייחודי לו ואפילו ל-treat בצורת ארטיק אצות (היה חם מאוד בשבת).

בבוקר למחרת נסענו ל- Okefenokee Swamp Park ליד העיירה Waycross. הביצות משתרעות על שטח גדול ליד ה- state line עם פלורידה, ומאכלסות מגוון בעלי חיים וצמחים. אפילו דובים ופנתרים שחורים יש שם (so we've heard). אליגטורים כן ראינו, והרבה. הצמחיה הסבוכה והביצה יוצרים השתקפויות מעניינות. אחרי שיט של כשעה, עשינו סיבוב ברכבת תיירים בחלק היבש שמקיף את הביצות וקינחנו בתצוגת זוחלים של בן שבט אידיאני מקומי.

לכל התמונות מה- Golden Isles וה-Okefenokee Swamp (מי שרוצה לראות תנינים צריך להיכנס)

Smokies weekend

בשישי אמא ואלי נחתו פה, אחרי עשרה ימים בתפוח הגדול והסביבה. בשבת כבר נסענו לסמוקיז (the Great Smoky Mountain National Park), שנראו שונה לגמרי מהביקור האחרון שלנו באוקטובר. אחרי שטיפסנו למפלי Mingo, הגענו ל- Newfoundland gap, שם היינו קרובים מאוד לפגיעה ישירה מברק (הרגשנו את החשמל עובר דרך המטריות). הגשם לא הפסיק. נסענו לגטלינבורג לסיור פאדג' וקיטש.

בראשון בבוקר שוב זרחה השמש ונסענו ל-Cades Cove, כביש מעגלי שאמור לספק תצפיות על בעלי חיים. ומי היה מאמין שבעל החיים הראשון שנראה יהיה דוב? דוב שחור חמוד על העץ, שגרם לפקק תנועה (מזל שרובם היו אחרינו) ובטח לא הבין על מה המהומה. הריינג'רית שכיוונה את התנועה אמרה שאם הוא ירצה לרדת, לא יפריע לו שכל מיני אמריקאים סקרנים מצלמים אותו. בהמשך המסלול היו גם צבאים באחו. חילצנו עצמות במסלול למפלי Abrams וגילינו עוד מיני חיות וצמחים מעניינים. במפלים האלה הזרם הכי חזק בפארק, פינת חמד נוספת בפארק הענקי.

לכל התמונות מהסמוקיז
ומהרגע שחזרנו כמעט ולא בזבזנו זמן. עשינו קניות (Ross, T J Max, טרגט, DSW, וולמארט) ועוד היד נטויה. מחר נראה קצת תרבות במוזיאון ההיסטוריה.
בפינת האתנחתא מככבת מי שקוראת לסמוקיז "בית", דולי פרטון, ילידת טנסי שעד היום מתגוררת בה רוב ימות השנה. פארק השעשועים שלה, דוליווד, נמצא צפונית לגטלינבורג, בעיירה Pigeon Forge.

Dolly Parton- Smoky Mountain Memories

ביקור ראשון מהמולדת

אבא ונאדיה הגיעו להתארח אצלנו בשבוע שעבר. ברור לי שהם בהלם מסוים מהגודל ומאיך שהדברים פה מתנהלים. הכל כביכול דומה, מוכר, אבל בכל זאת שונה. לקחתי אותם למרכזי הקניות הענקיים, ל-farmer's market, ל-whole foods, לאקווריום ופארק הסנטיניאל ולכמה מסעדות (שרובן עברו בהצלחה גם את מבחן הסף הקפדני מאוד של משה מנדל).

בסופהשבוע טסנו איתם למיאמי ביץ', לחופשה עמוסה של 48 שעות. עם הרכב ששכרנו בשדה התעופה נסענו בשבת בבוקר לקיז, שרשרת האיים הנמצאת מדרום-מערב למיאמי. למרות עומסי התנועה והעצירות בדרך, הצלחנו להגיע ל- Key West, הנקודה הדרומית ביותר בארצות-הברית, בשעת צהריים. התמקמנו בחוף לראות את השקיעה, שמצדיקה את התואר אחת השקיעות היפות ביותר בעולם. התפאורה מושלמת: חוף נקי, שמיים אינסופיים עם הכמות המדויקת של עננים, כמה סירות מפרש ברקע, שחפים ושקנאים... כאילו מישהו סידר את כל אלה כדי לא לאכזב את התיירים, שמגיעים בהמוניהם לפסטיבל השקיעה היומי.

כשחזרנו בלילה למיאמי ביץ' נפגשנו עם איתמר, אח של שרון, שעובד בחנות נעליים (של ישראלים, כמובן).
ביום ראשון נסענו לאזור ה-Everglades ושטנו ב-airboat במרחבי הביצות. המדריך סיפר שיש מעל 3 מיליון תנינים בפלורידה, מה שלא מפתיע לאור הכמות שראינו במעט הביצה של הסיור. בחזרה עצרנו לאכול ב-Fort Lauderdale, אחת מעיירות הנופש הפופולאריות של פלורידה, שכנראה יש בה יותר יאכטות ומסעדות מתושבים. בטיילת של העיר רואים את כל מי שיצא לסיבוב סופשבוע (עם הכלב או האוטו הייחודי שלו).

לכל התמונות מהסופ"ש במיאמי

פינת האתנחתא קשורה הפעם לחזרתה של התוכנית האהובה, אמריקן איידול. והנה האיידול האהוב (מאוד) מהשנה שעברה, שחזר עם ביצוע מהפנט להמנון של הביטלס, Let it be. האם האיידול השנה יהיה גם מוכשר, גם מקורי, גם יפיוף וגם בעל קול יפה, מדויק ושמצליח לרגש? המשך יבוא.

Kris Allen- Let It Be

howdy y'alls

בסופהשבוע האחרון ביקרנו בחצר האחורית של אמריקה, איפה שהדיבור איטי יותר, המכוניות גדולות יותר וה-rednecks שמנים יותר. כן, חברים, היינו בטקסס. זה נכון מה שאומרים- הכל גדול יותר בטקסס. רק מדאלאס טסנו שעה וחצי כדי להגיע לפינה הצפונית, ל-Amarillo, היכן שאפריל ילדה את התינוקת המקסימה של גיא ורואי, דנה. הטיסה, המלון והרכב הוזמנו ברגע האחרון (שישי בלילה), כשידענו שדנה משתחררת מבית החולים. לא נותרו טיסות מוקדמות לאמרילו בשבת בגלל השלג שירד שם באותו שבוע והשבית את שדה התעופה הקטן למספר ימים, ונאלצנו לקחת טיסה של אחר-צהריים מאטלנטה. הדיילת של אמריקן איירליינס הופתעה שאנחנו נוסעים עד אמרילו ליום אחד (כנראה שאפילו במושגים של אמריקה זה חריג, אבל לא בכל יום נולדת לנו אחיינית). בשדה התעופה דאלאס-פורת וורת' הזהירו אותנו לפני העלייה למטוס שנהיה מוכנים לשלג, אבל לא דמיינתי את השדות של טקסס מכוסים ב-30 ס"מ של לבן. לקח לנו 10 דקות רק להפשיר את השלג והקרח על הרכב שלנו. נסענו ישירות למלון (הולידיי אין, 39$, אין מילה רעה להגיד) כדי שיהיה לנו יום מלא עם המשפחה למחרת.

בראשון קמנו והזדרזנו לצאת, שוב הפשרת קרח של 10 דקות והתרעננות בסטארבקס. ריח הפרות היה כבר ממש חזק (במרכז העיר!). רק אז הבנו כמה קשה לנהוג בשלג (כנראה שבחושך נסיעת השלג היתה פחות מאיימת כי ראינו פחות טוב מה קורה). הכבישים הראשיים אמנם פונו, אך נסיעה בתוך הרחובות הקטנים יותר לדירה של גיא ורואי היתה מאתגרת (יונדאי אקסנט לא בנויה לדברים האלה). נתקענו סמוך למדרכה והצלחנו לצאת מהשלג רק בסיועם של רואי והשטיחים של המכונית. כשהגענו דנה ישנה, אחרי שעשתה קצת "צרות" לגיא בלילה. כמובן שזה לא הפריע לנו להוציא אותה מהמיטה ולהחזיק. דנה היתה עטופה היטב (שתי שכבות בגדים ושתי שמיכות), רגועה ומתוקה, הראש שלה כבר התאזן לצורתו הרגילה. ממש יפהפיה!

היה נחמד לראות שרואי וגיא אמנם עייפים, אבל מאושרים ומשתלטים על העניינים. אנחנו (המבוגרים) כאילו המשכנו שיחה מלפני שבועיים, בצורה הכי טבעית, למרות שבעצם לא התראנו חצי שנה. בדירה הקטנה יש להם חמ"ל, וכל הזמן משהו אחר מצלצל- סקייפ, פלאפון, מסנג'ר, פייסבוק... בצהריים הזמנו סטייק טייק אווי ממסעדת Logan's Roadhouse, שכמותה מפוזרות רבות על ההיי-ויי. יצאנו מהדירה רק שעה לפני הטיסה חזרה, מה שהתברר כמספיק לחלוטין עבור טיסת פנים.

הביקור הזה המחיש שג'ורג'יה לא דומה לטקסס, שעיר גדולה כמו אטלנטה לא דומה לעיירונת של פחות ממאתיים אלף תושבים, ושאמריקה מגוונת ומורכבת, ענקית וקשה לעיכול. יש עוד הרבה מה לראות וללמוד.
לאלבום המלא מטקסס ללחוץ כאן.

פינת האתנחתא מוקדשת לדנה קדם.

Elton John- Blessed