בסופהשבוע האחרון ביקרנו בחצר האחורית של אמריקה, איפה שהדיבור איטי יותר, המכוניות גדולות יותר וה-rednecks שמנים יותר. כן, חברים, היינו בטקסס. זה נכון מה שאומרים- הכל גדול יותר בטקסס. רק מדאלאס טסנו שעה וחצי כדי להגיע לפינה הצפונית, ל-Amarillo, היכן שאפריל ילדה את התינוקת המקסימה של גיא ורואי, דנה. הטיסה, המלון והרכב הוזמנו ברגע האחרון (שישי בלילה), כשידענו שדנה משתחררת מבית החולים. לא נותרו טיסות מוקדמות לאמרילו בשבת בגלל השלג שירד שם באותו שבוע והשבית את שדה התעופה הקטן למספר ימים, ונאלצנו לקחת טיסה של אחר-צהריים מאטלנטה. הדיילת של אמריקן איירליינס הופתעה שאנחנו נוסעים עד אמרילו ליום אחד (כנראה שאפילו במושגים של אמריקה זה חריג, אבל לא בכל יום נולדת לנו אחיינית). בשדה התעופה דאלאס-פורת וורת' הזהירו אותנו לפני העלייה למטוס שנהיה מוכנים לשלג, אבל לא דמיינתי את השדות של טקסס מכוסים ב-30 ס"מ של לבן. לקח לנו 10 דקות רק להפשיר את השלג והקרח על הרכב שלנו. נסענו ישירות למלון (הולידיי אין, 39$, אין מילה רעה להגיד) כדי שיהיה לנו יום מלא עם המשפחה למחרת.
בראשון קמנו והזדרזנו לצאת, שוב הפשרת קרח של 10 דקות והתרעננות בסטארבקס. ריח הפרות היה כבר ממש חזק (במרכז העיר!). רק אז הבנו כמה קשה לנהוג בשלג (כנראה שבחושך נסיעת השלג היתה פחות מאיימת כי ראינו פחות טוב מה קורה). הכבישים הראשיים אמנם פונו, אך נסיעה בתוך הרחובות הקטנים יותר לדירה של גיא ורואי היתה מאתגרת (יונדאי אקסנט לא בנויה לדברים האלה). נתקענו סמוך למדרכה והצלחנו לצאת מהשלג רק בסיועם של רואי והשטיחים של המכונית. כשהגענו דנה ישנה, אחרי שעשתה קצת "צרות" לגיא בלילה. כמובן שזה לא הפריע לנו להוציא אותה מהמיטה ולהחזיק. דנה היתה עטופה היטב (שתי שכבות בגדים ושתי שמיכות), רגועה ומתוקה, הראש שלה כבר התאזן לצורתו הרגילה. ממש יפהפיה!
היה נחמד לראות שרואי וגיא אמנם עייפים, אבל מאושרים ומשתלטים על העניינים. אנחנו (המבוגרים) כאילו המשכנו שיחה מלפני שבועיים, בצורה הכי טבעית, למרות שבעצם לא התראנו חצי שנה. בדירה הקטנה יש להם חמ"ל, וכל הזמן משהו אחר מצלצל- סקייפ, פלאפון, מסנג'ר, פייסבוק... בצהריים הזמנו סטייק טייק אווי ממסעדת Logan's Roadhouse, שכמותה מפוזרות רבות על ההיי-ויי. יצאנו מהדירה רק שעה לפני הטיסה חזרה, מה שהתברר כמספיק לחלוטין עבור טיסת פנים. לאלבום המלא מטקסס ללחוץ כאן.
פינת האתנחתא מוקדשת לדנה קדם.
Elton John- Blessed
2 תגובות:
מקנא בכם. איזה כף היה לכם.
אבא
פוסט נפלא והתמונה של דנה פשוט מקסימה. כנראה שהשתניתי אחרי הלידה כי אין מצב שזה היה מרגש אותי לפני, אבל זה כן ואני שמחה לקרוא שהיא בריאה ושלימה.
מזל טוב
אסתי
נ.ב. אביהו בטח יגחך משהו בסגנון של 'טמטמת הריון נשארת גם אחרי ההריון'
הוסף רשומת תגובה