בשבת הלכנו להופעה של Muse ב-Arena at Gwinnett Center. ההופעה היתה גדולה מהחיים, ממש משחק אודיו-ויזואלי, לא דומה להופעות אחרות שראינו. נותרנו חסרי מילים, פשוט לא ידענו שהופעה יכולה להראות ולהישמע ככה. כל אחד מחברי הלהקה עמד על במה מוגבהת משלו בתחילת ההופעה (בהמשך, הבמות עלו וירדו לפי הצורך), מעליו מסכים ששידרו כל אחד מהם ב-live בשילוב וידאו ארט סימולטני. (נצ: הסתכלתי בהערצה על איש הצוות שעמד מול מסך מחשב עם שידורי כל המצלמות והתאים אותם תוך כדי ריקוד לאנימציות שהוקרנו - ממש DJ של וידאו). כל המסביב (במה, תאורה, וידאו) התאים בצורה מרהיבה לסגנון המוזיקלי של מיוז, שהוא משהו בין progressive rock ל-alternative rock או אפילו רוק כבד. זה לא מפתיע שהלהקה זכתה כהופעה הטובה ביותר ב-2009 (וגם עוד מספר פעמים קודם לכן).
צירפתי את קטע הפתיחה והשיר Uprising (מישהו צילם מהקהל שבעמידה, ולכן קצת קשה לראות את כל הבמה באותו פריים, אבל בכל זאת הוידאו הזה מעביר קצת ממה שהלך באולם):כאן יש כמה קטעים (וכמה שירים) שאנחנו צילמנו, בהם כן רואים את כל הבמה (המרשימה) בפריים אחד:
(נצ: שמתם לב לכך שכולם בקהל הצטיידו במסך דיגיטלי של טלפון או מצלמה, וגם אנחנו? שמתם לב לטקסט הפארנואידי עד כדי צחוק: "הם" לא יתפסו אותנו, "הם" לא יכפו עלינו, ובשיר אחר - "אנחנו" חייבים לשרוד, וכדו')
הנה כמה תמונות סטילס שצילמנו
למרות שהלהקה עושה כיסוחים בגיטרות, המלודיות בהחלט תופסות מקום חשוב בשירים. ובתוספת הקול של הסולן, כששומעים את מיוז אי אפשר לבלבל אותם עם אף להקה אחרת.
ולסיום עוד שני קטעי וידאו שצילמנו בהופעה:
(נצ: אגב, מה שבאמת מחריש אוזניים, זה הצווחות הנוראיות של המעריצים ובעיקר המעריצות האמריקאיות. הם מתרגלים את עניין העידוד מילדות, ובבגרות מגיעים להשגים מרשימים במיוחד על סולם הדציבלים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה