פרידות

נצ: היומיים האחרונים העלו את מפלס ההתרגשות. כמו הפרידות מחברים, הגיעו עוד כמה סימנים לכך שהנסיעה כבר ממש קרובה - פחות מחודש. למשל, זה שהורדתי את כל התמונות והמזכרות מהקירות וסתמתי חורים. בבת אחת הבית נראה ריק ומוכן לעזיבה. אנחנו נחזור לפרסם את האוטו היום, ואם נפטר ממנו מהר, זה גם יגרום לנתק נוסף עם הסביבה הקרובה.

מיטל ולירון נוסעים לירח-דבש, וניצלנו את ההזדמנות האחרונה להפגש איתם בארץ.

וכך פצחנו במרתון ארוחות שחיתות של יומיים. עם מיטל ולירון זה היה עיקרית ב"בליקר'ס בייקרי" וקינוח כפול - שייק מונטנה ומוס שוקולד דקאדנטי - ב"מקס ברנר".



המשכנו למחרת עם ייטב בקפה ומאפה בבוגרשוב.



לארוחת הצהריים נפגשנו עם אביהו ואסתי לעסקית ב"רפאל". המסעדה ממוקמת בתחתית מלון המלך דוד בתל אביב, ויש לה נוף נהדר לים. חלקנו אוסף מנות ראשונות נהדרות, ואני ירדתי על נתח קצבים מעולה.
אם זה לא היה מספיק, בערב שבת נפגשנו אצל אמא שלי, לחגוג לגיא יומולדת. כרגיל במשפחת קולן הערב הסתיים גם עם קינוח וגם עם עוגה.

הספירה לאחור החלה

זהו, פחות מחודש עד לנסיעה. אני מרגישה את המעבר, בעיקר בגלל שהתחלנו לעשות סבבי פרידה מחברים. השבוע זה היה ממיטל ולירון, שנוסעים לקוסטה ריקה. למרות שעוד נדבר בטלפון לפני, ובסקייפ אחרי, עדיין יש לי תחושה של מחנק בגרון כשצריך להיפרד, כי לא ברור מתי נתראה בפעם הבאה. כמובן שאני מזמינה את כולם לאטלנטה, מזכירה שיש מחירי מבצע בכל מיני חודשים "מתים" כמו פברואר, אבל אני לא בונה על זה שיבואו. אביהו ואסתי, שאכלנו איתם ב"רפאל" אתמול, דווקא הביעו עניין, וכבר התחילו לחשוב איך הם משכנעים את אחותו של אביהו להגיע עם בעלה מסיאטל למפגש. אבל קשה לדעת אם יצליחו להרים את המבצע הזה כשיאיר צריך להישאר אצל ההורים שלה מעל שבוע. גם את ייטב ניסינו לשכנע לבוא, אבל הוא אמר שאם היה לו קשה לבוא לכפ"ס, שלא נבנה על זה, ומצד שני, ניו-יורק והרי האפאלצ'ים כן קוסמים לו. טוב, צריך לחכות ולראות.
בשבוע הבא יותם בא לבקר אותנו. הוא בארץ שבועיים עכשיו, מתלבט באיזה עבודה להתמקד כשיחזור לארה"ב. יש לו הצעה בצפון קרוליינה, ואני ממש הייתי בעננים- אולי הוא יגור קרוב אלינו (קרוב זה 4-5 שעות נסיעה. כל המושגים שונים שם, גודל ומרחק בעיקר. מה שמזכיר לי שאני די מוטרדת מעניין היחידות- למה לעזאזל למדוד מרחקים וגדלים בכל מיני יחידות שאין ביניהן כל קשר הגיוני? אני כל הזמן משננת שהגובה שלי הוא 5 פיט ו-3 אינצ'ים, כדי לזכור מה זה אומר בעצם בהמרה ליחידות הרגילות). אני מניחה שהוא יעדכן אותנו בשבוע הבא. ואם הוא לא עובר, אז הוא יישאר בדנבר ותהיה לנו (עוד) סיבה לטוס להרי הרוקי.
דרך אגב, האם אנחנו לא מקבלים תגובות כי יש בעיה בבלוג (זה מה שמיטל אומרת)? או שאנחנו לא מעניינים מספיק?

אנחנו כבר שבוע בלי מכונת כביסה (850 שקל), נאלצנו לתת את כל העציצים (חוץ מהסחלב), בדירה החליפו דוד חשמלי (2100 שקל, לפחות לא אנחנו שילמנו), האוטו עבר טסט ויועמד למכירה, הדירה- עדיין בשוק. נקווה לשינוי בסטטוס שלה השבוע.

ובענייני שירים, הפעם קצת פשטני, אבל אופטימי- There's so much world outside the door... אז נעשה קצת turning.

Travis- Turn

חזרה לשגרה

נצ חזר הביתה לפני יומיים. אנחנו עדיין מתלבטים לגבי הדירה שהוא ראה ב-post crossing. יש לנו עד סוף החודש להחליט (מבחינת המחיר). כנראה שה-SSN יגיע בקרוב, אבל העבודה תתחיל רק כשנגיע. מה אפשר לעשות?...

אנחנו משתדלים לעשות סדר בציוד, להחליט איזה ביגוד כבר לא יגרר גם לאטלנטה ומה אפשר למכור ומה בכלל לא. למיטל ולירון נתנו היום את מפות סימון השבילים הישנות של נצ. לפחות אולי יעשו בזה שימוש כשהם יחזרו מהירח דבש בקוסטה ריקה.

ומה עוד? אולי זה לא קשור ישירות לבלוג הזה, אבל יש לי כמה מחשבות לגבי המוות של מייקל ג'קסון. אמנם אני לא מעריצה, אבל זה עדיין הלם. באיזשהו מקום, כמה שזה ישמע מוזר, אני קצת שמחה שהוא מת צעיר, ושבמותו הוא זוכה שוב לכמה דקות של תהילה. תמיד זוכרים את הכוכבים שמתו צעירים, או לפחות את אלה שלא הגיעו לשיבה טובה. ג'יימס דין, מרילין מונרו, ג'ימי הנדריקס, קורט קוביין, .... הוא מזכיר את אלביס פרסלי, המלך, שמת אחרי שיא התהילה, מכור לכדורים וחולה (בטח גם אצל מייקל יגלו איזה כדורים שתרמו לדום לב בגיל 50). אבל אלביס הוא אגדה, וחלק מזה קשור למות הכוכבים שלו. אז עכשיו גם מייקל הוא רשמית אגדת רוק/פופ, והשירים יתפסו חלק נכבד מהעניין, כמו שבעצם היה אמור להיות.RIP.
אז איזה שירים לשים פה? ההתלבטות קשה.

Man in the mirror הוא משיא ההצלחה של שנות השמונים, מהאלבום הכי טוב שלו, BAD. ועוד שיר מהאלבום הזה- Dirty Diana. ככה אני רוצה לזכור אותו. כמובן שיש עוד שירים טובים, Billie Jean שלא נמאס, I'll be there המתוק, Who is it המלנכולי, Human nature הכה-מוכר... אבל אני אסתפק באלה. וקליפים- כדאי להזכיר את Thriller, Leave me alone ו-Remeber the time. לפחות.

-