חזרה לשגרה

נצ חזר הביתה לפני יומיים. אנחנו עדיין מתלבטים לגבי הדירה שהוא ראה ב-post crossing. יש לנו עד סוף החודש להחליט (מבחינת המחיר). כנראה שה-SSN יגיע בקרוב, אבל העבודה תתחיל רק כשנגיע. מה אפשר לעשות?...

אנחנו משתדלים לעשות סדר בציוד, להחליט איזה ביגוד כבר לא יגרר גם לאטלנטה ומה אפשר למכור ומה בכלל לא. למיטל ולירון נתנו היום את מפות סימון השבילים הישנות של נצ. לפחות אולי יעשו בזה שימוש כשהם יחזרו מהירח דבש בקוסטה ריקה.

ומה עוד? אולי זה לא קשור ישירות לבלוג הזה, אבל יש לי כמה מחשבות לגבי המוות של מייקל ג'קסון. אמנם אני לא מעריצה, אבל זה עדיין הלם. באיזשהו מקום, כמה שזה ישמע מוזר, אני קצת שמחה שהוא מת צעיר, ושבמותו הוא זוכה שוב לכמה דקות של תהילה. תמיד זוכרים את הכוכבים שמתו צעירים, או לפחות את אלה שלא הגיעו לשיבה טובה. ג'יימס דין, מרילין מונרו, ג'ימי הנדריקס, קורט קוביין, .... הוא מזכיר את אלביס פרסלי, המלך, שמת אחרי שיא התהילה, מכור לכדורים וחולה (בטח גם אצל מייקל יגלו איזה כדורים שתרמו לדום לב בגיל 50). אבל אלביס הוא אגדה, וחלק מזה קשור למות הכוכבים שלו. אז עכשיו גם מייקל הוא רשמית אגדת רוק/פופ, והשירים יתפסו חלק נכבד מהעניין, כמו שבעצם היה אמור להיות.RIP.
אז איזה שירים לשים פה? ההתלבטות קשה.

Man in the mirror הוא משיא ההצלחה של שנות השמונים, מהאלבום הכי טוב שלו, BAD. ועוד שיר מהאלבום הזה- Dirty Diana. ככה אני רוצה לזכור אותו. כמובן שיש עוד שירים טובים, Billie Jean שלא נמאס, I'll be there המתוק, Who is it המלנכולי, Human nature הכה-מוכר... אבל אני אסתפק באלה. וקליפים- כדאי להזכיר את Thriller, Leave me alone ו-Remeber the time. לפחות.

-