היו כ"כ הרבה התפתחויות בעשרה ימים האחרונים מאז שכתבתי... הסידורים עדיין בעיצומם, כל היום טלפונים (יזומים שלנו או של מי שאנחנו מנסים להשיג חזרה אלינו, וגם של כל מיני שוכרים פוטנציאלים לדירה או קונים פוטנציאלים של הציוד המיותר). אנחנו ממיינים ציוד (4 האפשרויות הן: נתינה, זריקה, מכירה או העברה במכולה), מתעסקים עם נותני שירותים וביורוקרטיה (השגרירות האמריקאית, משרד הפנים- פעם להוציא דרכון חדש לי ופעם בשביל תעודות לידה באנגלית, בנקים, מס הכנסה, ביטוח לאומי, אוניברסיטה- גם הטכניון, גם ת"א וגם הפתוחה) ועדיין נדמה ששום דבר לא סגור. או מעט מדי. כל טלפון צריך לעשות כמה פעמים, כי כשזה נוגע לקבלת כסף שמגיע לך ממי שלא כ"כ רוצה לוותר על אחזקתו (קרן השתלמות, ביטוח מנהלים, קופת גמל ועוד שמות שכולם בעצם מבשרי רעות בתחום הניירת והסחבת, שתי מחלות ממאירות של המקומות האלה), צריך להיות נודניק עם קבלות.
בינתיים הבנו שזהmust שנצ יטוס לאטלנטה לסגור עניינים ביורוקרטים שם- להוציא SSN- Social Security Number, לפתוח חשבון בנק, לחתום על כל הניירת הנלוות באמדוקס ואולי גם להספיק לחפש לנו דירה. מה זה כבר עוד כרטיס טיסה?? ההוצאות פה זורמות כמו מים (לא בארץ- בארץ חוסכים!).
מחר אני בכנס של פולברייט בקשר ללימודים בארה"ב. ובין לבין גם עוד יש לימודים, כמה מבחנים בספרדית ועבודה לכתוב, רצוי מאוד לפני הנסיעה.
ובין לבין, נצ ממשיך להוסיף מידע לאתר המשפחתי. היינו בבת מצווה של הבת של אודי, שדמה, ואז גם ראיינו קרובי משפחה מהצד של אנגלרד-אלדר. כשנצ חוזר, יש מפגש עם הצד של קליין בחצר של רחל במוצא. נחמד שכל זה לפני הנסיעה.
כולם שואלים אם אנחנו לוקחים את החתולים. ברור שכן, לא? איך אפשר להשאיר אותם? קנינו להם תיקי נסיעה (כמעט) בגודל שביקשו בדלתא. המידות המדויקות הנדרשות הן 20*30*43 (20 אמור להיות הגובה...). קנינו 23*26*40- אלה התיקים הכי קטנים שיש (גמישים עם פתחי איוורור, נראים כמו תיק טניס קטן) והם יצטרכו להצטופף בהם שעות, ובנחיתה וההמראה- הם יהיו מתחת למושב שלנו. אנחנו מקווים שכדורי השינה/הרגעה יעבדו ויעזרו לכל הצדדים המעורבים לצלוח את הטיסה הארוכה (יחסית) בשלום (יחסי). וכל מי שחושב שזה צער בעלי-חיים (היה גם בעל חנות חיות שהעיז לומר זאת!), ברור שיותר גרוע זה להשאיר אותם בארץ. זה באמת צער בעלי-חיים.
ובפינת האתנחתא המוסיקלית- המנון למי שעובדים קשה
Kris Allen- She Works Hard for the Money
בינתיים הבנו שזהmust שנצ יטוס לאטלנטה לסגור עניינים ביורוקרטים שם- להוציא SSN- Social Security Number, לפתוח חשבון בנק, לחתום על כל הניירת הנלוות באמדוקס ואולי גם להספיק לחפש לנו דירה. מה זה כבר עוד כרטיס טיסה?? ההוצאות פה זורמות כמו מים (לא בארץ- בארץ חוסכים!).
מחר אני בכנס של פולברייט בקשר ללימודים בארה"ב. ובין לבין גם עוד יש לימודים, כמה מבחנים בספרדית ועבודה לכתוב, רצוי מאוד לפני הנסיעה.
ובין לבין, נצ ממשיך להוסיף מידע לאתר המשפחתי. היינו בבת מצווה של הבת של אודי, שדמה, ואז גם ראיינו קרובי משפחה מהצד של אנגלרד-אלדר. כשנצ חוזר, יש מפגש עם הצד של קליין בחצר של רחל במוצא. נחמד שכל זה לפני הנסיעה.
כולם שואלים אם אנחנו לוקחים את החתולים. ברור שכן, לא? איך אפשר להשאיר אותם? קנינו להם תיקי נסיעה (כמעט) בגודל שביקשו בדלתא. המידות המדויקות הנדרשות הן 20*30*43 (20 אמור להיות הגובה...). קנינו 23*26*40- אלה התיקים הכי קטנים שיש (גמישים עם פתחי איוורור, נראים כמו תיק טניס קטן) והם יצטרכו להצטופף בהם שעות, ובנחיתה וההמראה- הם יהיו מתחת למושב שלנו. אנחנו מקווים שכדורי השינה/הרגעה יעבדו ויעזרו לכל הצדדים המעורבים לצלוח את הטיסה הארוכה (יחסית) בשלום (יחסי). וכל מי שחושב שזה צער בעלי-חיים (היה גם בעל חנות חיות שהעיז לומר זאת!), ברור שיותר גרוע זה להשאיר אותם בארץ. זה באמת צער בעלי-חיים.
ובפינת האתנחתא המוסיקלית- המנון למי שעובדים קשה
Kris Allen- She Works Hard for the Money
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה