יום שלישי, 19 בינואר 2010

מזל טוב למשפחת קדם !



נצ: רואי וגיא התחתנו בינואר, ואפריל צפויה ללדת בפברואר או אפילו לפני. סמיכות הארועים הזו הזכירה לי את השיר האלמותי לעיל. יש בו גם איזה מסר על כלליות מושג המשפחה (למי שנשאר לצפות עד הסוף). חתול כבר יש, כך שהצרכים הבסיסיים קיימים, וחסרה רק התינוקת החדשה למשפחת קדם כדי שכולם יחזרו הביתה שמחים ומאושרים עד עצם היום הזה. הזוג הטרי מכחיש שזו דווקא בת או בן, אבל כל האחרים כבר החליטו, כי אחרת, איך אפשר לדעת באיזה צבע לקנות את המתנות ?
אנחנו מאחלים להם הרבה אהבה, שמחה ובריאות.

מי שהסתכל על תמונות החתונה בוודאי מבין למה עצרו אותי לא פעם אנשים ברחוב לשאול אם אני אח של רואי. מפחיד!
עכשיו הם באמרילו, טקסס, מחכים ללידה. בינתיים, הם מתארים את המפגש הראשוני והמוכר עם העיירה האמריקאית. על זה נאמר בצבא - שהיינו "צעירים" עד שהגיעו "צעירים" יותר להחליף אותנו. והנה מצאתי הזדמנות לציין את 5 החודשים שעברו עלינו פה. זה הרבה? כל כך הרבה קרה. זה מעט? בסך הכל כמה חודשים, כלום.
אני חושב שהם הבינו את חשיבות "ערך הקופּון" בארה"ב, אחרי הרצאה טלפונית שערכנו להם, וכנראה שכבר יישמו במסעדות ובקניות. כל הכבוד!
בבלוג שלהם מתנהל דיון סוער לגבי האופי האדיש של אפריל והאם הוא מייצג את קהילת הפונדקאיות. לדעתי זה לא לעניין. יכול להיות שהיא יחידה במינה ואולי טיפוסית, אבל אחרי הלידה מי שאותי עוד היתה מעניינת זו דווקא תורמת הביציות. היה יכול להיות נחמד, נייס טו הב, למצוא באפריל חברה חדשה, אך גם הכרטיס שהם מתכוונים לשלוח לה בכריסמס הבא מספיק בהחלט.

מזל טוב!

4 תגובות:

רואי קדם אמר/ה...

תודה על החניכה של הטירונים ע"י הפזמניקים. אנחנו הולכים לחתום ויתור עוד מעט.
מכל המקומות שהיינו בהם בעולם, דוקא לא נראה לי שהייתי נשאר לחיות כאן בארה"ב, לפחות לא באמרילו. יש כאן הכל ובגדול, כמו שאפילו לא תארתי לעצמי. אבל אני כבר מת משעמום...

פנינה אלדר אמר/ה...

הרבה מזל טוב למשפחת קדם הצעירה,ואיחולים לבביים ללידה הקרובה. שתהיה בשעה טובה!
מאחלת פנינה אלדר.

עידית אמר/ה...

אולי השיעמום נובע מזה שאתה לא גר כאן וחי את חייך הרגילים, ואולי כי אמרילו היא לא מקום שגם אמריקאי ממוצע היה בוחר לגור בו (מהסיפורים שלכם ומהתמונות נראית עיר קטנה של מעמד פועלים+). וגם כי אתה בעצם יושב ומחכה ללידה, ומה יכול להיות מעניין בהמתנה.
ובכלל נראה לי שהשיעמום הזמני הוא מתנה, אם חושבים על מה שהולך לבוא :)

נצ אמר/ה...

כבר אמרו על אמרילו שלאס וגאס - היא לא. אבל חוץ מזה, השעמום הוא לרוב סמן ליתרון בארה"ב. בפוסטים קודמים תיארתי איך האמריקאים מנצלים את שעות הפנאי באופן שנשאר רק לקנא בו. הלחץ והצורך להספיק הכל בבת אחת הן תכונות שזרות לאנשים כאן.