Long long way from home

נצ:

(כדי להנמיך/להפסיק את הרעש הזה-לחיצה על ציור הרמקול וחץ למעלה/למטה. עם פרסום הרשומה הבאה, זה יופסק לגמרי)
.
ההופעה האחרונה שראינו, של להקת "Foreigner", היתה לבקשתי. למעלה רואים קטעים מצולמים ע"י נוכחים אחרים באולם - הקטע הראשון מצולם באיכות די טובה, ואת השני הוספתי כי הוא מדגים קטעי אלתור ששולבו בהופעה בהמוניהם. כאן מתחת, סרטון שאני צילמתי. חייבים להודות שמבין כל המתקפות על האייפון, הביקורת המוצדקת ביותר היא על איכות הצילום וההקלטה שלו. בקטעים הראשונים האודיו כל כך מזעזע שסינכרנתי (בערך) את השירים ממקורות אחרים.

אלה אמנם לא חברי הלהקה המקוריים, למעט נגן הגיטרה המזדקן, אבל אין על מה להצטער, ומקטעים שראיתי ביו-טיוב השתכנעתי שהסולן הנוכחי אפילו עדיף, לדעתי. ההופעה היתה מדהימה. מזמן לא הייתי בהופעה של נגנים מוכשרים כל כך, בטח לא בהופעות רוק/פופ. נהנתי מההופעה של Snow Patrol מכל הסיבות שעידית כבר ציינה, אבל הפרפורמריות שלהם התבטאה בארשת "סופיסטיקייטד" א-לה עברי לידר. הפעם, לא היה מקום לבכיינות בריטית מאופקת, והכל השתחרר על הבמה. כולם בקדמת הבמה (ולא רק הסולן), נגנו ואלתרו סולואים מרשימים. גם המתופף והקלידן קיבלו את הדקות המכובדות שלהם.
חבל שהיום כבר לא טרנדי לשמוע גם מלודיה בשירים. הלהקה הזו נוצרה בשנות ה-70, ואפשר לשמוע צלילי סינטסייזר מיושנים ברקע, (וגם סקסופון ואפילו ר"ל - חליל). אבל זה משתלם בשירים כאלה שאפשר להשתתף עם הלהקה בשירה, וגם לזמזם אותם שבוע אחרי הקונצרט.
המופע היה רצוף כל הלהיטים שלהם. כמעט ושכחו את השיר שלשמו התכנסנו עד הלום (שאמור להשמע עכשיו ברקע). רגע לפני הסוף גם זה הגיע, ונרגעתי. בשביל אחד שהשכלת גלגל"ץ שלו התחילה בצבא, ולא ראה איך הכוכבים עולים ובונים את הרפרטואר והמוניטין שלהם, רשימת הלהיטים המוגמרת של פוריינר לא נראית שנופלת ברמתה מזו של בון ג'ובי. אך alas, הפוריינר הסתפקו במעין ספק פאב-ספק אולם ארועים, ואילו בון-ג'ובי הולך באפריל למלא אצטדיון כדורסל והכרטיסים שקנינו עלו הון. באותו סופ"ש הופיע באטלנטה גם עידן רייכל, וגם נקב בלי בושה במחיר כרטיס כפול ממה שעלה כרטיס לפוריינר. כמובן שכל הישראלים מהעבודה הלכו לראות אותו. מספרים שהיתה שם ישראליאדה שלמה על כל הבטיה...
בון-ג'ובי טרח להפוך לאליל הבנות, ועדיין עובד קשה ומחדש גם היום. מה גם שהוא אותו בון ג'ובי מפעם, ואילו הפוריינר - סופם שלא ידעו להתאים את השירים המוכרים למבצעיהם. כמו שני השירים האחרונים כאן Double vision וIt feels like the first time, שמופיעים בשלמותם, או טעימות מכל הלהיטים שאפשר למצוא באתר הרשמי. כמובן שביו-טיוב מוצאים את הכל.
אגב,בדיוק זה התפרסם בקשר לבון ג'ובי (עידית: אני מסכימה עם הכותב לגמרי. זו להקת להיטי פופ, בהחלט לא הלהקה האהובה עליי, אבל זה בסדר מבחינתי ואני מקווה שהם יתנו שואו בפיליפס ארנה באפריל).

בהקשר לכותרת הבלוג, אם חסר לי משהו מישראל, אלה ימי שישי :
השוק (שבשנה האחרונה נאלצתי בעיקר להתנחם בדוכנים הבודדים והעלובים של כפ"ס) - וזה לא שחסרים פה שווקים.
מיקי - הספר (סליחה, מעצב השיער) שלי כבר יותר מ-10 שנים. אחרי 3 חודשים שלא העזתי לתת למישהו אחר לספר אותי, נכנעתי הסופ"ש, ויצא בסדר. לא כמו אצל מיקי, אצלו הייתי יוצא כמו לצילומי אופנה, אבל עדיין בסדר.
התשבץ - לפני הנסיעה נפטר נדיב אבידן שפתרתי את התשבצים שלו בהתמדה, אבל מאותו כח אני עדיין מרגיש צורך לשבת על התשבץ השבועי. אמא התגייסה למשימה ושלחה לי את ההגדרות. הנה מה שהצלחתי השבוע. חסר רק 14 מאוזן, למישהו יש עיצה?: ("עושה צחוק בחג של בוקרים")

ארוחת ערב משפחתית - המפגש עם המשפחה (משני הצדדים) תמיד מרגיע ומשמח. אהבתי לראות איך האחיינים גדלים מפעם לפעם, ובנושא האחיינים יגיע עוד ברשומה הבאה.