קיץ- ההמשך

אתמול חגגנו שש שנים במסעדה שכבר מזמן שמנו עליה עין, McKendrick's, ברחוב הראשי של דנוודי. עברנו שם הרבה פעמים (זו מסעדה שכנה של Alon's) והיתה לי הרגשה שזה מקום up scale (המקבילה העברית החדשה היא "מפונפן", לטעמי מילה שיש להסיר לאלתר מהלקסיקון), אז התלבשנו בהתאם (שמלה, חולצה מכופתרת). בין ים החליפות והשיער הלבן, אנחנו מובלים לשולחן הכבוד במסעדה הענקית (כשהזמנתי שולחן ציינתי שזה ה-anniversary שלנו). הסטייקים מאוד איכותיים (הפילה שלי היה מדיום-רייר וכ"כ רך שבכלל לא היה צריך ללעוס אותו). גם מנות הים שטעמנו (soft-shell crab ותוספת של פירה לובסטרים) היו מעולות. לסיום קיבלנו קינוח על חשבון הבית.

עוד בזירת האוכל: החמצתי השבוע אבטיח. למי שלא בקיא, זהו מנהג רומני עתיק-יומין (למרות שעד עכשיו לא ברור לי איך ולמה היו אבטיחים ברומניה. בויקיפדיה טוענים שזה מאכל רוסי. משהו שקשור לגבולות משתנים כנראה) שמנפק את החמוצים המוצלחים ביותר. אז למהר למסעדת "יונק" הקרובה למקום מגוריך ולנסות. הלינק הזה (Local eclectic dishes include cow tongue, sheep brain (Easter), caviar, chicken and pork liver, pickled green tomatoes and pickled watermelon) עורר בי תאבון בלתי נשלט לקצת עוגיות ממולאות דובדבנים חמוצים.










היו פה סערות ברקים מרשימות השבוע, אבל שום דבר לא מרשים כמו זה. אליהו עולה באש השמימה ממש. אנחנו מחכים בקוצר רוח לתחיה ורושמים לפנינו לבקר בדחיפות במדינה במערב-התיכון שהמוטו שלה הוא "With God all things are possible".

פינת האתנחתא מתקשה לנקות את האוקיינוס.

Jenny Lewis- Rise Up with Fists