והנה ה"אחרי":
אולי היה נדמה מהבלוג שהחיים באמריקה הם רק בניחוח ורדים ושושנים, ושכמעט ולא נדקרנו מהקוצים. לי במיוחד מציק השירות כאן. מכוניות, דירות וכל דבר נמכרים כאן במחירים מגוחכים. אבל אח"כ, אם תרצה שירות, טיפול או תיקון - עדיף כבר להשתמש בזכות ההחזרה האוטומטית, לקנות חדש ולא להסתבך עם הישן. אם בארץ ב"ארומה" השירות היה כל כך איטי כמו בסטארבקס, הסניפים היו נסגרים באותה מהירות שנפתחו. ציפינו שתקלה בשידורי הטלויזיה תתוקן בחינם - חשבתם שבארה"ב המציאו את המשפט "הלקוח תמיד צודק"? אז טעיתם - לא עזרו תחנונינו וצעקותינו, יש להם מליוני לקוחות אחרים שקטים יותר, אז למה להתאמץ לרַצות דווקא אותנו?! אין ספק שבארץ הבעיה היתה נפתרת מזמן לשביעות רצוננו. ויש עוד דוגמאות רבות. בכלל ערך "התור" המקודש הוא נוראי בעיניי - נכון, כשאמריקאים עומדים בתור, אין דחיפות, אין אני-רק-שאלה וכל אחד מקבל את המרחב והזמן הפרטי שלו. אבל נדמה שהם ממש מצפים שיהיה תור, שאם לא יעמדו לפחות שעה לפני שיקבלו שירות אז בעצם זלזלו בהם. וכך גם נותני השירות משתדלים ליצור תור ככל האפשר - למרות שכבר פתחנו את המשרד, בא נחכה עד שיתאספו עשרות אנשים לפני שנתחיל לצלם אותם ולחלק רשיונות נהיגה. אם היינו מתחילים לצלם בשעת הפתיחה, הלקוחות לא היו זוכים לשבת על הספסלים שהתקנו במיוחד בשבילם (יש מקום לכולם, נקי ומרווח)...
הנה הבניין שבו אני עובד והקיוביקל שלי :
ומצאתי את התמונות של מודל 2002, הפעם הראשונה שלי באטלנטה:
חדי העין בטח שמו לב ש- גם מבני האוריגמי שלי הגיעו בשלום (ארזנו אותם מפורקים), להבדלי הטכנולוגיה ואולי גם להבדלי היקפים.
העבודה מרובה, ועכשיו כבר יש מחשב, כרטיסי כניסה ואפילו הביאו את ה"מומחה" מהארץ לשבת איתי קצת לKnowledge-Transfer. למה זה לא נעשה פשוט כשעוד הייתי בארץ? אמדוקס...
אגב knowledge-transfer, כשתגיעו לביקור(*), אם מתישהו תאלצו להסביר לאמריקאי (דרומי) איפה אנחנו גרים, כדאי שתענו : "לְלֶּנַה", או במקרה שתרגישו עדיין לויאלים למה שלמדתם: "אדלנה" עם ד' נחה.
(*) טוב, לחלקכם אולי הייתי צריך לכתוב: "אם תגיעו", הרי מי שחשב שכפר סבא זה רחוק, איך הוא יגיב לעיר מעבר לאוקינוס?!
צבעי הסתיו משתלטים והופכים אדומים-כתומים מיום ליום. לפני כמה ימים צילמתי מהדירה את זה:
ועכשיו זה כבר לגמרי שונה. אני מקווה שהרשומה הבאה תמולא בתמונות שלכת.
2 תגובות:
נכון שהשירות פה לא תמיד לשביעות רצוננו, אבל דווקא הדוגמא של חברת הכבלים לא מוצלחת. כולם פה מתלוננים שהם crap, אבל לרוב האנשים אין ברירה (גם לנו) ולכן נשארים וסובלים (אז זה לא דוגמא לשירות נורמלי, אלא לשירות רע). הם חייבו אותנו על ביקור טכנאי "כי ככה זה בחוקים", ובמקרה הזה going by the book לא עבד לטובתנו. אבל יש מקרים שבאמת עדיף שיש חוקים ופועלים על פיהם, ולא מנסים כל הזמן לבדוק את הגבולות (הכביש למשל...). בנוסף, אפשר לציין לחיוב את השירות במסעדות ובחנויות, תמיד בנימוס, אף פעם לא חברמני (אני סבלתי מאוד כשבארץ היו מלצרים לא מעטים שחשבו שאני חברה שלהם, גם במסעדות יוקרה- מישהו אמר "מסה"?) או מעיק, ואז מה אם לא תמיד מהיר? נצ תמיד מבקש את הקפה רותח ותמיד גם מקבל אותו כך. אין שום דבר שהלקוח ביקש ולא יקבל.
היי!
נחמד לראות שהדירה שלכם מקבלת צורה של בית :)
והקיוביקל שלך יותר גדול משולחן שלי יש במשרד...
למרות שאני מעדיפה את זה שיש חדרים במקום העבודה...
ולגבי השירות... בכל מקום יש את החסרונות והיתרונות...פה חרא...ושם.. כנראה גם לא הכל מושלם...:)
תמשיכו להנות,
מיטל
הוסף רשומת תגובה