כולסטרול ושאר ירקות

לפני כמה ימים התפרסמה ב-ynet כתבה אחת (מרבות) על הכולסטרול. הפסקה הראשונה היתה מרגיזה באופן מיוחד, כי שוב הורידו את ערכי הכולסטרול התקינים, ככה ש"ההערכה היא כי בעקבות ההנחיות החדשות, כמחצית מאוכלוסיית ישראל מעל גיל 40 תזדקק לטיפול בסטטינים להורדת כולסטרול". למה נראה למישהו הגיוני שחצי מהאוכלוסיה תצרוך תרופות כאלה, ועוד מעל גיל 40?? למה לא לתת אותן כבר מגיל גן וזהו... הערכים הרצויים במגמת ירידה מתמדת, משהו שמצטייר כצעד להגדיל את רווחי חברות התרופות, שמממנות את רוב המחקרים האלה. נתקלתי כבר במספר מחקרים שטוענים שזה בכלל לא הכולסטרול שאחראי על נזק ללב (לחלק ניכר מחולי הלב והסוכרת רמות כולסטרול תקינות לגמרי- ראיתי את זה כשעבדתי במרפאה). האם רופאים נותנים תרופה להורדת כולסטרול לחולי לב כי זו התרופה היחידה שקיימת, וגם היא לא ממש משפיעה על כולם (ואז מעלים את המינון, אבל לא מפסיקים אותה)- יש הרבה מחקרים שמעידים שהיא לא מועילה, אם לא מזיקה, לנשים. כמי שעבדה גם בחברת תרופות וגם ליד רופאים, קשה שלא לקבל בחילה מהקשר בין חברות התרופות לרופאים- אלה מממנות כנסים, ארוחות ומחלקות מתנות ואלה מצידם דוחפים תרופות. האם לזה הצטמצם תפקידו של הרופא??
מחקרים שונים מצביעים על הכולסטרול המחומצן כבעיה. הכולסטרול ה"רגיל" הוא מולקולה חיונית (הגיוני- הרי הגוף עצמו מייצר אותה), שבונה את ההורמונים ורקמות שונות (כמו המח). הכולסטרול המחומצן נצמד לדפנות העורקים לדלקות קיימות. אפילו הוא לא הגורם למחלות לב ועורקים סתומים, אבל קיומו ברמות מסוימות מעיד על בעיה. זו בדיוק הסיבה מדוע גם עם רמות כולסטרול נורמליות לגמרי אפשר ללקות במחלות לב- רמות הכולסטרול עשויות להיות נורמליות, אבל רמות הכולסטרול המחומצן אינן! להאשים את הכולסטרול בטרשת עורקים משום שהוא נמצא במשקעים שבעורקים, זה כמו להאשים את הכבאים בגרימת שריפות, הרי הם תמיד נמצאים שם... כמובן שהאינטרס של חברות התרופות הוא להציג מחקרים מתחרים. אז שכל אחד יחליט בשביל עצמו. הסרט Fat Head האיר את עיניי לגבי שומנים מול פחמימות- Saturated fat doesn’t cause heart disease — but sugars, starches and processed vegetable oils do. פעם אמרו שבשר בקר מזיק, והיום מבינים שלא כך; פעם חשבו שחמאה היא האויב הגדול והמליצו על מרגרינה, והיום מבינים שמרגרינה מזיקה הרבה יותר.
אוקיי, מספיק תובנות לפעם אחת. נחזור לענייני היומיום.
בסופשבוע חגגו כאן את ה-Haloween. בתים רבים קישטו בדלועים מפחידים ושאר קישקושים. בטלויזיה שידרו את כל סרטי מייקל מאיירס (שנקראו בעברית "ליל המסיכות"), וסרטי טראש אחרים. מצידנו, לא ממש הרגשנו את החג, אבל ליתר ביטחון קנינו חבילה מייצגת של M&M למקרה שילדי הקומפלקס יופיעו ל-trick or treat. איריס ואורי סיפרו שהילדים חזרו עם עשרות פאונד של ממתקים ועכשיו הם צריכים למיין אותם. זה בטח מספיק להם לכל השנה (או לפחות עד פורים, עוד חג תחפושות-ממתקים). בטח היום אפשר לקנות תחפושות, ממתקים, דלעת או קישוטי חג ברבע מחיר בוולמארט, אבל זה אומר שצריך לאכול במשך חודשיים פאי דלעת... עכשיו כבר מתכוננים פה לכריסטמס, המתקפה השיווקית הגדולה ביותר הידועה לאדם. אם אתה לא קונה- אתה לא קיים ונשדל אותך לקנות בכל דרך אפשרית- חייבים לתת מתנות, מבצעים, קישוטים נוצצים בחנויות, מה לא. אני מניחה שאפשר להנות מהחג כצופים מבחוץ, בלי המחויבות לקניות ובלי להכניס את הדת לכל זה, להסתכל על כל הבתים המקושטים ולא להיות מחויבים בארוחת חג עתירת-קלוריות (אולי רק בחנוכה...).
בשישי בערב הלכנו למסעדה וייטנמית (ממש מוצלח, שונה מאוכל סיני או תאילנדי. משלבים ירקות טריים במנות, פחות טעמים קיצוניים (מתוק או חריף, שיש באוכל תאילנדי)) ואחר-כך לסרט ב-2 דולר: "אשתו של הנוסע בזמן".
פינת האתנחתא באווירה פארודית (חלק 1 מתוך 2), מתוך הסרט "מילים ולחן" עם יו גרנט. מי שצפה בקצת קליפים בשנות השמונים יהנה.

Hugh Grant- Pop Goes My Heart