land of 10,000 lakes

על סוף השבוע האחרון צריך להגיד תודה למר צוקרברג, מייסד פייסבוק. בפייסבוק מצאתי את ריקי, חברה מהתיכון שעברה למינסוטה בעקבות בעלה, ג'סטין, קצת אחרי שאנחנו הגענו לאטלנטה.
נחתנו ב- Minneapolis ליום שמשי וחמים, אירוע די חריג בסתיו הצפוני. ניצלנו אותו לשיט באגם Minnetonka. חמשתנו, ארבעה הולכים-על-שתיים ואחת שהולכת-על-ארבע (גורת גולדן רטריבר חביבה וסקרנית שעונה לשם רייגן. כן, על שם הנשיא הנערץ על כל רפובליקני מתחיל), רבצנו בסירה ונהננו מהעצים בשלכת מסביב לאגם.

[ מי שכבר שם לב לריבוי ה- Minne, שתי נקודות! המילה הזו משמעותה באחת השפות האינדיאניות "מים". ויש הרבה מים במינסוטה, שספרה את אגמיה ומתגאה ב-10,000 מהם. ]

ביום הנחיתה, ריקי הכינה ארוחת בוקר אמריקאית כהלכתה - ביצי עין ובייקון עם טוסט ועגבניה בצד (עגבניה בארוחת בוקר זו תוספת  לגמרי ישראלית). היה טעים, והיינו רעבים מהשעות בדרכים אז טרפנו הכל.

למחרת השלמנו את רפרטואר ארוחות הבוקר האמריקאיות ב-Hell's Kitchen (אין קשר לריאליטי של השף גורדון רמזי) עם huevos rancheros וְ-eggs benedict עם סטייק ביזון.

המסעדה ממוקמת בדאונטאון של מיניאפוליס, עיר קטנה אבל מרשימה יחסית, שבכלל נראה שבורכה בפינות חמד, אגמים ושבילי אופניים. מצד אחד של המיסיסיפי, מרכז אוניברסיטאי עם סטודנטים בליינים (באטלנטה אין אזור בילויים כזה גדול), ומהצד השני, מרכז העיר עם בארים, איצטדיוני ספורט ופארקים. שרפנו את הקלוריות ברכיבת אופניים בין שני אגמים, פארקים ובתי יוקרה והתפעלות מה-lifestyle של העיר הצפונית.
 בערב אכלנו בסושיה הטובה בעיר, Origami, וטיילנו קצת על גשרי הנהר.

צילמנו קצת וידאו באגם מינטונקה ואחר-כך גם בטיול הערב במיניאפוליס, שם נתקלנו בשתייני ה-PedalPub.

בראשון טיילנו בפארק ובמפלים של Minnehaha (הא הא, הנה עוד Minne).

כשחושבים על מרכז ארה"ב, עולה בראש תמונה של ארץ ישנונית ושמנה, מרחבים של כלום (או חיטה, או תפוחי אדמה), שלרוב מכונים Great Plains. ברור שבמרחבי מינסוטה אפשר למצוא גם את זה. בעיר הבירה, לעומת זאת, החיים הטובים. השבילים המיוחדים לאופניים ואלה המיועדים לרצים, עוברים דרך העיר אל הפארקים הצמודים אליה ומלאים באנשים (מעניין איך זה עובד בחצי השנה של הקור המקפיא בעיר, אחת הקרות ביותר בארה"ב).

לכל התמונות ממינסוטה

פינת האתנחתא באוירה רומנטית- ריקי וג'סטין הכירו ב-JDate ואחרי שתי "פגישות" (ביקורים הדדים בישראל וארה"ב) החליטו להתחתן. ממש Modern Love. השיר הזה נשמע כאילו יצא היום לרדיו, ולא בשנת 1983 (שבכלל היתה שנה טובה במוסיקה).

David Bowie- Modern Love

שטים ליד הבית

לאחרונה שמענו על ה-Georgia Canoe Assosiation והוזמנו למפגש שלהם על ה-Chattahoochee. כבר מזמן רצינו לשוט בנהר, אבל זה לא מתאפשר לנו לבד (בעיית הרכב האחד. חייבים למצוא חברים-לשיט). שמים בהירים, רוח קרירה, נהר שקיבל קצת גשם לאחרונה- כל אלה הפכו את השיט למהנה למדי. מדהים כמה טבע יש כ"כ קרוב לבית (דיסקליימר: הנהר נחשב למזוהם מנהרות ג'ורג'יה, באופן טבעי כי הוא נמצא בתוך מטרופולין ענקי. אבל בעשרים השנה האחרונות מקפידים יותר).
כמובן שכל החברים באגודה הגיעו עם ציוד הולם, מביגוד ועד קיאקים קטנים ומאובזרים למופת. יש עוד לאן לשאוף. בינתיים אנחנו רוצים להספיק עוד כמה שיוטים לפני החורף.
לתמונות מהשיט
שיר מקסים ורגיש בפינת האתנחתא

Katie Melua - If You Were A Sailboat

תפוחים ועוד תפוחים

החברים החדשים שלנו, טלי ואסף (הכרנו אותם דרך טלי של דרור) הציעו שניסע לקטוף תפוחים בצפון ג'ורג'יה. באזור ההררי יש הרבה מטעים, שמגדלים גם שזיפים, אפרסקים ונקטרינות (העונה של אלה בדיוק נגמרה) וגם כמה מיני berries (עכשיו שתלו שם 20,000 שתילי תות לחורף הקרוב). מתוך 200 אקרים וכ-100,000 עצים (שרובם תפוח), החלק המוגדר לקטיף עצמי הוא קטן, אבל כולל את כל 20 סוגי התפוחים שמגדלים שם. באים לשורה המסומנת, קוטפים פרי אחד, טועמים ואם אוהבים שמים בשקית. יצאנו עם שתי שקיות מלאות ועוד Apple Cider מעולה שמכינים במקום.

בדרך לצהריים בעיירה העתיקה Dahlonega (היכן שהיה ה-gold rush האמריקאי הראשון בתחילת המאה ה-19) עצרנו בחוות דלועים, עוד פרי עונתי שישר מתקשר ל- Halloween. היה שם כתום מכל הגדלים והצורות- השנה זה יהיה הניסיון הראשון שלנו עם הגילוף בדלעת המסורתי.

עוד תמונות תפוחיות באלבום ספטמבר

בפינה שיר מתוק. ... evertything works in your arms...

Matt Nathanson - Come On Get Higher


נופשים ב- Labor day

הלייבור דיי מוגדר כיום האחרון של הקיץ בלוח השנה האמריקאי, ולכבודו יוצאים לסופשבוע ארוך. ואיפה יותר מתאים לבלות את הימים האחרונים של הקיץ אם לא בחוף הים? נסענו לצפון-פלורידה, אזור שהחוף שלו נראה כהמשך ישיר לחופי הקרוליינות או ג'ורג'יה- דיונות חול אינסופיות עליהן בדיוק הכמות המתאימה של קני סוף ומפרצונים ושפכי נהרות מלאי עשב, אנפות וסרטנים.

הרבה דייגים חובבים ניסו את מזלם. אנחנו העדפנו שמישהו אחר יעשה בשבילנו את העבודה והלכנו בערב למסעדה צרפתית-אמריקאית (תרגום: צרפתית שאמריקאים ימצאו בה מה לאכול. מעניין אם צרפתי היה מסכים להראות במקום כזה) ב- Jacksonville, עיר אוניברסיטאית גדולה למדי. נצ ניסה אסקרגו, והפגין מומחיות רבה בשליפת הרכיכות עם מכשירי העינויים המיוחדים לדבר. אני נשארתי בגזרה המוכרת של מרק בצל ונתח בשר נאה.

ביום ראשון התקדמנו כ-30 מייל דרומה לכיוון Saint Augustine, העיר העתיקה ביותר בצפון אמריקה (למדקדקים: the oldest continuously occupied European-established city and port in the United States) שייסד מגלה הארצות Avilés (על שמו קרוי גם הרחוב הכי עתיק בארה"ב, שנמצא במרכז העיר). כעיר קולוניאלית ספרדית-לשעבר, הארכיטקטורה מיוחדת ויחד עם הנמל והחוף יוצרת אוירה רומנטית. העיר אפופה במיסתורין של יורדי-ים, מלחמות, פיראטים ומחפשי "מעיין הנעורים". מגלה הארצות Ponce de León הגיע לחופים אלה ממש לפני כמה מאות שנים בחיפושיו אחרי המעיין החמקמק. היום קרוי על שמו המלון שהפך לקולג', והוא אחת הפנינות הארכיטקטוניות בעיר. ב- Flagler College עשינו סיור מודרך ושמענו כיצד תומאס אדיסון בעצמו חיווט את עשרות נורות החשמל במקום (אחד הבניינים הראשונים שנבנו עם הכנה לחשמל) ואיך התנהלו שם עשירי אמריקה, בין קוקטייל באחד הסלונים או חדרי ההסבה לעישון בחדר לגברים בלבד והימורים במלון ממול.

כדי לקבל זווית נוספת על העיר, עלינו על סירה ששטה עד למגדלור המפורסם של Saint Augustine Beach. בדרך ראינו כמה דולפינים, הדגמה של ירי תותחים מהמבצר העתיק ובעיקר הרבה lifestyle אמריקאי- לוקחים את הסירה, עוצרים באיזה קטע חוף מבודד, שותים קצת בירה ובעיקר- נהנים ממה שיש. בערב אכלנו במסעדת גורמה טובה בעיר העתיקה.

ביום האחרון (יום שני, הלייבור דיי) באזור נסענו למגדלור ולחופים שסביבו, שאומרים שיש בהם את ה-shelling הטוב ביותר בפלורידה (מלבד הקיז). מצאנו כמה צדפות נאות וטיילנו קצת על החוף. לקינוח אכלנו במסעדה יוונית-פולנית (למי שתוהה, פולניה התחתנה עם יווני, התגלגלו לארה"ב ופתחו מסעדה ייחודית למדי) בעיר העתיקה, הפירוגי היו ביתיים והסלט היווני הזכיר את הסלטים בארץ.

לכל התמונות מסיינט אוגוסטין

גם פינת האתנחתא יורדת לים :

Manic Street Preachers- Ocean Spray

ב' ראש השנה

לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה, הוצאתי מהבוידם סרט משפחתי מ-1983 (למען האמת, העברנו אותו ל-DVD לפני הנסיעה אבל לא יצא לי להגיע לעריכה).

בערב ראש השנה התארחנו אצל איריס ואורי. נצ הכין עוגת מוס דבש וטארט טאטן תפוחים (מהתפוחים שקנינו אחרי הראפטינג).

והנה קטע וידאו שצילמנו בארוחה. איריס ושמוליק מנסים להרביץ תורה בילדים, שנה שנייה ברציפות. מעניין לראות כאן את כל גישות שימור המסורת אצל הילדים דחוסות לחמש דקות.

א' ראש השנה

נצ: מחכים אצלנו כמה פוסטים בקנה, תוצאה של רצף החגים האחרון - לייבור דיי וראש השנה. ראשון לצאת הוא פרויקט החג שלי לבלוג. אחר כך, עידית תפרסם מתנה מרגשת של עוד סרט משפחתי חדש (ישן) ונספר על ערב החג. בהמשך יגיע סיפור החופשה שלנו בצפון פלורידה עם תמונות.

בתזמון חגיגי ולא מפתיע שחררה יהודית רביץ דיסק חדש של שירי א"י. הקשבתי באינטרנט לכמה מהם שפורסמו. מצד אחד, אין מתאים ממנו שתקנו לכם מתנה לחג - השירים היפים, בקול האהוב של יו'דית. מצד שני, הרגשתי כאילו היא ואחיה מקליטים בזמן שהם יושבים בסלון על קפה ועוגה. השירים חסרים את האנרגיות המקוריות. אילו אנרגיות כבר יכולות להיות כששרים שירי עם, הרי לא מדובר בלהקת רוק כבד מיוזעת? אותן אנרגיות שמניעות את החייכנית הבלתי נלאית מהגבעטרון - אין דרך טובה יותר להעביר את השירים האלה.
לכן, אספתי את שירי האלבום בביצועים מקוריים, וזו מתנת החג שלי לבלוג:

אתם זוכרים את השירים - בהקלטה מסודרת, וגם בהופעה -
ועוד לחן של חנן יובל, ככה על הדרך -

פרח הלילך -
וגם

שני שירי גבעטרון נכנסו לדיסק, גוונים והוי ארצי מולדתי, שניהם עם החיוך הנצחי -
_והומאז' לנעמי שמר (פלייבק למזלנו)

אילו כל האוהבים -
וזה מזכיר לי דבה-דבה-דבה אחר:

כמה שירים בביצוע דודו זכאי :בשדה תלתן, בדומיה -
_

שיר אהבה לים -
ובכל זאת, הביצוע של יהודית, מוקדש לגלעד שליט:

אור	גם בארץ השמש העולה	והפרודיה המתבקשת

צריך לצלצל פעמיים - שוב שושנה	ניגונים	איך יודעים שהשבת נכנסת? לפנות ערב

תפוח חינני - טוב, זה במקור של הדודאים, שבכל הביצועים שמצאתי הפגינו תת-רמה למופת. לכן, נסתפק בשיר שזכה כשיר האהוב במצעד שנות ה-60, אפילו עם יהודית -
-וביצוע סולו יפה של ג'וזי -

שני שושנים -
ועוד ביצוע יפה של עפרה

ליבבתיני - ארז בן ארי בעיבוד חדש. לזמר הזה נחשפתי כששר את אות הפתיחה לסדרה "סרוגים" -
וגם ביצוע יותר שקט-

ועוד שני שירים שלא מהדיסק, אבל "מתלבשים" עליו יופי, וגם בכלל:
_

שנה טובה !

עוד קצת קיץ

בשבת עשינו פיקניק סיום הקיץ באגם אלטונה עם איריס ואורי, שחר ולילך, דרור וטלי ושמוליק ומעין.

בראשון נסענו לראפטינג בנהר ה-Chattooga, שמוכר לכל דרומי מסרט הקאלט "גברים במלכודת" (Deliverance). הנהר זכה לחשיפה רבה בעקבות הצלחת הסרט, והוגדר רשמית כ- National Wild and Scenic River ב-1974, מה שאומר שאף עץ לא נכרת שם, ואם נפל לנהר, הוא מסולק רק אם הוא מהווה סכנה ממשית לחותרים. כמו כן, אף כביש לא נסלל בקרבת הנהר להביא אליו זוהמה וקידמה. אצלנו, קודם ידענו על הטיול המתקרב, ורק אז ראינו את הדיוידי בבית (עוד על הסרט למטה). אגב "סדר הדברים", התשובה הקבועה של המדריכים למי ששואל לאן שטים? - "downstream!". הראפטינג היה מוצלח, הנופים מרהיבים ומזג האויר מושלם - מעונן חלקית וחמים מספיק כדי שלא נתבאס מדי להירטב (ובראפטינג תמיד נרטבים!).

אחרי השיט עצרנו בדוכן בהרים שמכר תפוחים ואפרסקים הישר מהמטע. קנינו גם דבש מכוורות המשק עם יערה(התלבש לנו טוב עם ראש השנה). נצ כבר הכין טארט טאטן אפרסקים שקצר תשבוחות רבות בעבודה (ובבית, כמובן). נצ: אצל עידית, המחמאה הכי טובה שאפשר לקבל, היא ש"זה כמו אצל סבתא". על האפרסקים האלה היא אמרה שזה מזכיר לה את סבא וסבתא. כלומר, מין המעולים שבמעולים. העידית שבעידית. :צנ

הנה סרטון שערכנו מצילומים במצלמה "עמידה במים":


עוד תמונות מהטיול ובכלל חודש אוגוסט

למי שלא ראה את הסרט "גברים במלכודת", אני לא ממש אקלקל אם רק אסביר שאחרי הקטע שהדבקתי כאן (והוא קטע הפתיחה), אין יותר חיוכים בסרט. ואם המוטיב במלחמת הבנג'ואים המפורסמת נשמע מוכר, כנראה זה בגלל השיר שמופיע בקטע השני. המנגינה עד כדי כך דומה, שכשהמלחין תבע את מפיקי הסרט שלא הצהירו על זכויות יצירתו, הם טענו שזה בכלל על פי שיר עם (אבל הפסידו).
_
פינת האתנחתא קצת רטובה ומקבלת את פני ספטמבר.

REM- Nightswimming