ליל כל הקדושים

בשבוע האחרון עשינו קצת מכל דבר, אבל בעיקר עבדנו קשה וחיכינו לסופשבוע. גילפנו את הדלעת הראשונה שלנו.

כשהיינו בקניות שמנו לב לעגבניות עם "אזרחות כפולה"(Made in Canada) :

ביום שלישי הלכנו להופעה של קריס אלן בטברנקל, מקום שמשדרג את חווית ההופעה בכמה רמות, כשכל הנוכחים רואים ושומעים מעולה. 

באותו יום וביום למחרת היתה ברחבי המדינה Tornado Warning. בג'ורג'יה טורנדו זה משהו נדיר, ובסוף הוא עבר את המטרו שלנו בלי לגרום נזקים.

ביום שישי רוני ואיילת הגיעו אלינו ללילה אחד, בדרך לירח דבש במערב היבשת. הדרכנו אותם על קניות ולקחנו אותם לארוחת ערב ב-Sotto Sotto, מסעדה איטלקית טובה שנצ היה בה באחד מביקוריו הראשונים פה, לפני 7-8 שנים (וכמובן שלא שכחנו לקנח במרק השוקולד המפורסם שלהם. כן, זה מעולה בדיוק כמו שזה נשמע). למחרת נסענו לשוט על Carters Lake, אחד האגמים היחידים בג'ורג'יה שאסור לבנות בתים על חופיו. האגם היה קריר, נהננו מצבעי השלכת ומהשמש החמימה הכמעט אחרונה לעונה.

המשכנו לצ'טנוגה, לתצפית מ- Point Park (היכן שנערך "הקרב מעל העננים" במלחמת האזרחים) ולשיט שקיעה וצבעי שלכת על ה- Tennessee River.

בראשון נסענו עם טלי ואסף ל-Helen, לעוד טיול שלכת, הפעם בפסגה הגבוהה של ג'ורג'יה, בנקודת המפגש בין ארבע מדינות- ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה וטנסי (אם מוסיפים לזה את התצפית משבת, בה עמדנו במפגש של שלוש מדינות- טנסי, אלאבמה וג'ורגי'ה, היינו בתוך פחות מ-24 שעות בחמש מדינות!! או לפחות תצפתנו עליהן).

בראשון הלכנו לאירוע המרכזי של האזור בהלואין: לרחוב Briers North בדנוודי, רחוב בעל מסורת של קישוטים larger-than-life. כמות בתי הקברות, הזומבים, המומיות ושאר המתים-חיים היתה מרשימה, ובכלל חשבנו לעצמנו ששוב האמריקאים לוקחים את עצמם ברצינות. יש חג, אז עושים הכל כדי להכנס לאווירה שלו. כולם מתחפשים, כולם עושים trick ot treat, כל הבתים מקושטים, כולם קונים דלעות ומגלפים אותן.

_

לכל התמונות מהשבוע האחרון (ובכלל מאוקטובר)

פינת האתנחתא כולה קריס אלן

_
Kris Allen- Written All Over My Face
Kris Allen - It's Alright with Me
Kris Allen - Everybody Wants to Rule the World
Kris Allen - Come Together

Wings over Atlanta

נצ: בבסיס מילואים של חיל האויר לידינו אירגנו מופע אוירי. חנו שם מטוסים על הקרקע שלידם הצטלמנו. אפשר היה גם להכנס לגדולים מבינהם. מסתבר שיש שלוחה של חיל האויר שתפקידה הוא שימור והנצחה (CAF) והיא נודדת עם תערוכת המטוסים הישנים האלה, ותיקי מלחמת העולם השנייה וקוריאה, שעדיין טסים, ממופע אחד לשני. בהמשך, נעמדנו יחד עם כולם (פגשנו שם את איריס, אורי והילדים) מול מסלול ההמראה ובהינו בפעלולים בשמים. לא היה שם תרגיל חדש מדי, אבל עדיין היה מרשים. האטרקציות העיקריות היו ה-F18, F16, שמיניית פעלולנים מקנדה בחיזוק אמריקאי אחד, ושישית "המלאכים הכחולים". ל"מלאכים" לא חיכינו - הם הופיעו בסוף היום, כשהבטן כבר קרקרה (באתר היו רק דוכני נישנושים) והשמש כבר חרכה (בערב עוד הדהד לי הראש מחצי מכת החום שחטפתי). שמעתי שהיו מדהימים.

הסרטון שערכתי כאן הוא לסקרנים או ל"אוהבי הז'אנר בלבד". למעשה מה שמושך את תשומת הלב בסרטון, זה החלק הקולי של בירבורי הכרוז - באנגלית זה נשמע יותר טוב, נכון?!

קצת על הארגון של האירוע (שהמשיך גם ביום ראשון). הכל היה בחינם! מעבר לשעות הטיסה של כל המופיעים, היה חניון של לוקהיד-מרטין ליד שדה התעופה ועוד 2 חניונים אי שם בג'ורג'יה למי שבא מרחוק. לכל חניון הגיעו עשרות אוטובוסים שאספו את המוני האנשים עד לרחבת התערוכה. היו סדרנים, חיילים, שוטרים, מכשירי בידוק ותחנות ממוספרות. בין המטוסים על הקרקע הסתובבו מתנדבי חי"א להדרכה ועזרה.  ההכנסה היחידה היתה מדוכני האוכל והמזכרות. רק סככות היו חסרות, כי הכובע לא עוזר כשמסתכלים למעלה כל הזמן. בהמשך מצאנו מקום מתחת לכנפי המטוסים החונים.

האם היה צריך להשליט סדר? ממש לא. התור בחניה מהאוטו עד לאוטובוס ארך כשעה והתעקל בין טורי המכוניות. שום בעיה לא נרשמה בזמן הזה, כשההמונים (מכל שכבות האוכלוסיה - זה בחינם, אמרנו?) עומדים בסדר מופתי ומתחילים לקשקש עם הסובבים (אחרי שזיהה עברית, התחיל לדבר איתנו בן של מיסיונרים נוצרים שפעלו בארץ 7 שנים). זה מזכיר לי קטע ידוע של השוואה בין איטלקים (הישראלים כנמשל) והארופאים האחרים בכל מיני תחומי התנהגות. למשל, משמאל הקטע של עמידה בתור.

אנחנו לא ממש ידענו לאן מגיעים, אבל מסתבר שלכל האחרים היה ברור שצריך להגיע עם כסאות מתקפלים. הם כבר מתורגלים היטב לאירועים כאלה.

לתמונות מהאירוע (ועוד תמונות מאוקטובר)

שאלת בונוס: מי יודע מה זה?

land of 10,000 lakes

על סוף השבוע האחרון צריך להגיד תודה למר צוקרברג, מייסד פייסבוק. בפייסבוק מצאתי את ריקי, חברה מהתיכון שעברה למינסוטה בעקבות בעלה, ג'סטין, קצת אחרי שאנחנו הגענו לאטלנטה.
נחתנו ב- Minneapolis ליום שמשי וחמים, אירוע די חריג בסתיו הצפוני. ניצלנו אותו לשיט באגם Minnetonka. חמשתנו, ארבעה הולכים-על-שתיים ואחת שהולכת-על-ארבע (גורת גולדן רטריבר חביבה וסקרנית שעונה לשם רייגן. כן, על שם הנשיא הנערץ על כל רפובליקני מתחיל), רבצנו בסירה ונהננו מהעצים בשלכת מסביב לאגם.

[ מי שכבר שם לב לריבוי ה- Minne, שתי נקודות! המילה הזו משמעותה באחת השפות האינדיאניות "מים". ויש הרבה מים במינסוטה, שספרה את אגמיה ומתגאה ב-10,000 מהם. ]

ביום הנחיתה, ריקי הכינה ארוחת בוקר אמריקאית כהלכתה - ביצי עין ובייקון עם טוסט ועגבניה בצד (עגבניה בארוחת בוקר זו תוספת  לגמרי ישראלית). היה טעים, והיינו רעבים מהשעות בדרכים אז טרפנו הכל.

למחרת השלמנו את רפרטואר ארוחות הבוקר האמריקאיות ב-Hell's Kitchen (אין קשר לריאליטי של השף גורדון רמזי) עם huevos rancheros וְ-eggs benedict עם סטייק ביזון.

המסעדה ממוקמת בדאונטאון של מיניאפוליס, עיר קטנה אבל מרשימה יחסית, שבכלל נראה שבורכה בפינות חמד, אגמים ושבילי אופניים. מצד אחד של המיסיסיפי, מרכז אוניברסיטאי עם סטודנטים בליינים (באטלנטה אין אזור בילויים כזה גדול), ומהצד השני, מרכז העיר עם בארים, איצטדיוני ספורט ופארקים. שרפנו את הקלוריות ברכיבת אופניים בין שני אגמים, פארקים ובתי יוקרה והתפעלות מה-lifestyle של העיר הצפונית.
 בערב אכלנו בסושיה הטובה בעיר, Origami, וטיילנו קצת על גשרי הנהר.

צילמנו קצת וידאו באגם מינטונקה ואחר-כך גם בטיול הערב במיניאפוליס, שם נתקלנו בשתייני ה-PedalPub.

בראשון טיילנו בפארק ובמפלים של Minnehaha (הא הא, הנה עוד Minne).

כשחושבים על מרכז ארה"ב, עולה בראש תמונה של ארץ ישנונית ושמנה, מרחבים של כלום (או חיטה, או תפוחי אדמה), שלרוב מכונים Great Plains. ברור שבמרחבי מינסוטה אפשר למצוא גם את זה. בעיר הבירה, לעומת זאת, החיים הטובים. השבילים המיוחדים לאופניים ואלה המיועדים לרצים, עוברים דרך העיר אל הפארקים הצמודים אליה ומלאים באנשים (מעניין איך זה עובד בחצי השנה של הקור המקפיא בעיר, אחת הקרות ביותר בארה"ב).

לכל התמונות ממינסוטה

פינת האתנחתא באוירה רומנטית- ריקי וג'סטין הכירו ב-JDate ואחרי שתי "פגישות" (ביקורים הדדים בישראל וארה"ב) החליטו להתחתן. ממש Modern Love. השיר הזה נשמע כאילו יצא היום לרדיו, ולא בשנת 1983 (שבכלל היתה שנה טובה במוסיקה).

David Bowie- Modern Love

שטים ליד הבית

לאחרונה שמענו על ה-Georgia Canoe Assosiation והוזמנו למפגש שלהם על ה-Chattahoochee. כבר מזמן רצינו לשוט בנהר, אבל זה לא מתאפשר לנו לבד (בעיית הרכב האחד. חייבים למצוא חברים-לשיט). שמים בהירים, רוח קרירה, נהר שקיבל קצת גשם לאחרונה- כל אלה הפכו את השיט למהנה למדי. מדהים כמה טבע יש כ"כ קרוב לבית (דיסקליימר: הנהר נחשב למזוהם מנהרות ג'ורג'יה, באופן טבעי כי הוא נמצא בתוך מטרופולין ענקי. אבל בעשרים השנה האחרונות מקפידים יותר).
כמובן שכל החברים באגודה הגיעו עם ציוד הולם, מביגוד ועד קיאקים קטנים ומאובזרים למופת. יש עוד לאן לשאוף. בינתיים אנחנו רוצים להספיק עוד כמה שיוטים לפני החורף.
לתמונות מהשיט
שיר מקסים ורגיש בפינת האתנחתא

Katie Melua - If You Were A Sailboat

תפוחים ועוד תפוחים

החברים החדשים שלנו, טלי ואסף (הכרנו אותם דרך טלי של דרור) הציעו שניסע לקטוף תפוחים בצפון ג'ורג'יה. באזור ההררי יש הרבה מטעים, שמגדלים גם שזיפים, אפרסקים ונקטרינות (העונה של אלה בדיוק נגמרה) וגם כמה מיני berries (עכשיו שתלו שם 20,000 שתילי תות לחורף הקרוב). מתוך 200 אקרים וכ-100,000 עצים (שרובם תפוח), החלק המוגדר לקטיף עצמי הוא קטן, אבל כולל את כל 20 סוגי התפוחים שמגדלים שם. באים לשורה המסומנת, קוטפים פרי אחד, טועמים ואם אוהבים שמים בשקית. יצאנו עם שתי שקיות מלאות ועוד Apple Cider מעולה שמכינים במקום.

בדרך לצהריים בעיירה העתיקה Dahlonega (היכן שהיה ה-gold rush האמריקאי הראשון בתחילת המאה ה-19) עצרנו בחוות דלועים, עוד פרי עונתי שישר מתקשר ל- Halloween. היה שם כתום מכל הגדלים והצורות- השנה זה יהיה הניסיון הראשון שלנו עם הגילוף בדלעת המסורתי.

עוד תמונות תפוחיות באלבום ספטמבר

בפינה שיר מתוק. ... evertything works in your arms...

Matt Nathanson - Come On Get Higher


נופשים ב- Labor day

הלייבור דיי מוגדר כיום האחרון של הקיץ בלוח השנה האמריקאי, ולכבודו יוצאים לסופשבוע ארוך. ואיפה יותר מתאים לבלות את הימים האחרונים של הקיץ אם לא בחוף הים? נסענו לצפון-פלורידה, אזור שהחוף שלו נראה כהמשך ישיר לחופי הקרוליינות או ג'ורג'יה- דיונות חול אינסופיות עליהן בדיוק הכמות המתאימה של קני סוף ומפרצונים ושפכי נהרות מלאי עשב, אנפות וסרטנים.

הרבה דייגים חובבים ניסו את מזלם. אנחנו העדפנו שמישהו אחר יעשה בשבילנו את העבודה והלכנו בערב למסעדה צרפתית-אמריקאית (תרגום: צרפתית שאמריקאים ימצאו בה מה לאכול. מעניין אם צרפתי היה מסכים להראות במקום כזה) ב- Jacksonville, עיר אוניברסיטאית גדולה למדי. נצ ניסה אסקרגו, והפגין מומחיות רבה בשליפת הרכיכות עם מכשירי העינויים המיוחדים לדבר. אני נשארתי בגזרה המוכרת של מרק בצל ונתח בשר נאה.

ביום ראשון התקדמנו כ-30 מייל דרומה לכיוון Saint Augustine, העיר העתיקה ביותר בצפון אמריקה (למדקדקים: the oldest continuously occupied European-established city and port in the United States) שייסד מגלה הארצות Avilés (על שמו קרוי גם הרחוב הכי עתיק בארה"ב, שנמצא במרכז העיר). כעיר קולוניאלית ספרדית-לשעבר, הארכיטקטורה מיוחדת ויחד עם הנמל והחוף יוצרת אוירה רומנטית. העיר אפופה במיסתורין של יורדי-ים, מלחמות, פיראטים ומחפשי "מעיין הנעורים". מגלה הארצות Ponce de León הגיע לחופים אלה ממש לפני כמה מאות שנים בחיפושיו אחרי המעיין החמקמק. היום קרוי על שמו המלון שהפך לקולג', והוא אחת הפנינות הארכיטקטוניות בעיר. ב- Flagler College עשינו סיור מודרך ושמענו כיצד תומאס אדיסון בעצמו חיווט את עשרות נורות החשמל במקום (אחד הבניינים הראשונים שנבנו עם הכנה לחשמל) ואיך התנהלו שם עשירי אמריקה, בין קוקטייל באחד הסלונים או חדרי ההסבה לעישון בחדר לגברים בלבד והימורים במלון ממול.

כדי לקבל זווית נוספת על העיר, עלינו על סירה ששטה עד למגדלור המפורסם של Saint Augustine Beach. בדרך ראינו כמה דולפינים, הדגמה של ירי תותחים מהמבצר העתיק ובעיקר הרבה lifestyle אמריקאי- לוקחים את הסירה, עוצרים באיזה קטע חוף מבודד, שותים קצת בירה ובעיקר- נהנים ממה שיש. בערב אכלנו במסעדת גורמה טובה בעיר העתיקה.

ביום האחרון (יום שני, הלייבור דיי) באזור נסענו למגדלור ולחופים שסביבו, שאומרים שיש בהם את ה-shelling הטוב ביותר בפלורידה (מלבד הקיז). מצאנו כמה צדפות נאות וטיילנו קצת על החוף. לקינוח אכלנו במסעדה יוונית-פולנית (למי שתוהה, פולניה התחתנה עם יווני, התגלגלו לארה"ב ופתחו מסעדה ייחודית למדי) בעיר העתיקה, הפירוגי היו ביתיים והסלט היווני הזכיר את הסלטים בארץ.

לכל התמונות מסיינט אוגוסטין

גם פינת האתנחתא יורדת לים :

Manic Street Preachers- Ocean Spray

ב' ראש השנה

לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה, הוצאתי מהבוידם סרט משפחתי מ-1983 (למען האמת, העברנו אותו ל-DVD לפני הנסיעה אבל לא יצא לי להגיע לעריכה).

בערב ראש השנה התארחנו אצל איריס ואורי. נצ הכין עוגת מוס דבש וטארט טאטן תפוחים (מהתפוחים שקנינו אחרי הראפטינג).

והנה קטע וידאו שצילמנו בארוחה. איריס ושמוליק מנסים להרביץ תורה בילדים, שנה שנייה ברציפות. מעניין לראות כאן את כל גישות שימור המסורת אצל הילדים דחוסות לחמש דקות.