עוברים לאטלנטה: טעמים מישראל ומראות של אמריקה

החל ממחר, נהיה מחוברים לכבלים ואינטרנט בבית. זה יהיה שיפור משמעותי, לפחות בשבילי. ממש קשה לי להאמין איך הייתי מנותקת מהסדרות שלי חודש שלם. אינטרנט היה לי במשרד או בבריכה, והחל מלפני 10 ימים- גם באייפון, אבל העדר טלוויזיה היה מכה קשה... אחרי ביקור מזדמן ופחות חפוז ב"מאפייה של אלון" (Alon’s Bakery), שם אנחנו קונים פעם בשבוע לחם, גילינו שהוא עושה חומוס טוב וגם כבד קצוץ, אחד הטעימים שאכלנו. עוד בקולינריה- סופסוף נסענו ל"פרסי", שאכן מוכר מוצרים מישראל במכולת הקטנה, אבל רובם לא ממש משכו אותנו, כי יש את רוב מה שרוצים בסופר. בכל זאת, בהרת לא קיים פה בשום מקום (וניתן להבין למה), וקנינו גם טחינה של "אחוה" (למרות שכנראה גם הטחינות שיש ב-Walmart לא רעות. עוד נבדוק את זה, כי קשה לי להאמין שניסע הרבה עד למכולת הזו ב-Sandy Springs במיוחד בשביל טחינה). אכלנו צהריים במסעדה שלו, שאמורה להיות פרסית, אבל התגלתה כשילוב של המזרח התיכון (קבבים טורקיים, צזיקי יווני, אורז פרסי ועוף גרוזיני), שילוב לא רע. לידו יש סניף של Whole Foods Market, עולם שלם של אוכל אורגני ובריא, מירקות טריים, דרך קינואה וגרנולה שמכינים במקום ועד בשר טרי ומעבר ענקי של אוכל מוכן. קנינו שם במשורה (גרנולה, גבינת דאנבלו לנצ, עוגיות סקונס), למרות שהכל נראה טוב, כי יחסית יקר שם.

חוץ מקניות, הספקנו גם קצת לשאוף אוויר בטבע. 20 דקות נסיעה מהבית נמצאת האטרקציה החביבה על תושבי אטלנטה, ה-Stone Mountain State Park, פארק שנקרא על שם גוש הגרניט החשוף (הגדול ביותר בעולם, כנראה- מתנשא לגובה של 500 מטרים מעל המישור שסביבו). יש בו הרבה אטרקציות לילדים (באחת מהם, סרט 4D, גם אנחנו היינו- חצי שעה של הסרט "מסע אל בטן האדמה". מעבר לאפקט התלת-מימד, כל שאגת דינוזאור לוותה במשבי רוח מאחורי המושב, כל גל- בממטרים על ראשי הצופים. אני חייבת לציין שהיה קצת מפחיד) והרבה טבע

אגמים ויערות ומדשאה ענקית מול ההר, שסותתו עליו דמויות מנהיגי הקונפדרציה הנערצים על תושבי הדרום- הנשיא ג'פרסון דיוויס, הגנרל רוברט אי לי והגנרל סטונוול ג'קסון. אחרי שביקרנו ביריד, טיפסנו על ההר