the Big Easy

השבוע הקיץ התחיל רשמית, עם Memorial Day Weekend, אחד מסופי השבוע הארוכים בלוח השנה האמריקאי. ניצלנו אותו לנסוע לניו אורלינס (יותר מ-400 מייל זה רחוק מדי עבור סופשבוע רגיל). העיר היתה חמה ומהבילה אפילו יותר מאטלנטה, אז השתדלנו להסתובב בבוקר ובערב, ואת הצהריים לבלות ב-hot tub של המלון או באיזה מקום ממוזג. על  המיסיסיפי עדיין שטות ספינות הקיטור העתיקות. על שפת הנהר אפשר למצוא הרבה מסעדות ותיקות שמגישות אוכל בסגנון Cajun (קצת חריף) ושוק פשפשים. ב-French Quarter הלכנו לאיבוד בחנויות העתיקות ולא יכולנו להפסיק לצלם מרפסות מעניינות. החלק הקיטשי של הביקור (אין מה לעשות, גם זה חלק מהעניין) היה ב- Mardi Gras World, היכן שמכינים ומאכסנים את רוב התצוגות של הפסטיבל.

ברחובות של ניו אורלינס תמיד יש איזה הפתעה- תזמורות רחוב, תהלוכות חתונה, מטיפים דתיים או סתם משוגעים. כולם באים להשתחרר ב- Big Easy, בלילה במיוחד. צעירים עם כוסות משקה, שרשראות חרוזים צבעוניים נזרקות לכל עבר ומוסיקת ג'אז חיה, הסמל של העיר, בוקעת מכל מיני ברים חשוכים.

הרחקנו עד ה-Garden District, רובע מטופח במיוחד, כדי לאכול במסעדה פופולארית בראנץ' טיפוסי של יום ראשון. האוכל היה כל מה שאוכל צריך להיות: steak and eggs עם hash brown ו- shrimp and grits. התענוג המשיך גם בקינוח המעלף brioche french toast.
ומה יותר מתאים לעשות בממוריאל דיי עצמו אם לא לבקר במוזיאון ה-D-Day? נדמה שכל שאר התיירים בעיר חשבו אותו הדבר. אפילו היו שם כמה veterans שנראה ששמחו מכל ההמולה סביבם. המוזיאון מרשים מאוד והתצוגות השונות עמוסות באמצעי המחשה. ראינו גם סרט 4D שהפיק טום הנקס, שקיבל על עצמו משימה בלתי אפשרית כמעט, לתמצת ב-45 דקות את אירועי (רקע, מהלכים עיקריים ותוצאות) מלחמת העולם השניה (החל מהסבר מיהם "הרעים", מיהם "הטובים", מפה תלת-מימדית עם הקרבות העיקריים ועד הדגמה של כלי הנשק. הסרט מיועד גם לאנשים שלא יודעים שום דבר על האירוע החשוב ביותר במאה ה-20). המוזיאון והסרט מאוד אמריקנוצנטריים, מה שלא מפתיע בהתחשב בקהל היעד. מזל שהאמריקאים התגייסו להציל את העולם. אנגליה? ברית המועצות? מערב אירופה? כל אלה ניגנו כינור שני.

לכל התמונות מניו אורלינס
לבחור שיר על ניו אורלינס זו משימה לא פשוטה (ביקור קצר פה להמחשה). אמנם זה לא הביצוע המקורי, אבל מוצלח לא פחות.
וזה פשוט עושה חשק לחזור ל- fifties (או ל-eighties).  סרט גדול ושיר ענק. בהזדמנות זו אנחנו מאחלים מזל טוב לבלוג לרגל שנה להיווסדו.

Siobhan Magnus- House of the Rising Sun

Simple Man

נהר ה-Chattahoochee כבר הוזכר פה. נצ ואני עוד לא מצאנו הזדמנות לבקר ב- Chattahoochee River National Recresation Area (פארק לאומי בניהול פדרלי שנמצא ממש בפרברי אטלנטה). אז הלכתי עם אמא אתמול בבוקר, ממש אחרי שירד גשם והכל עוד היה רטוב וקריר. ראינו איילה, המוני סנאים והלכנו במסלול מקביל לנהר, שעוד הוסווה בערפילי בוקר.

יש איידול חדש. השנה היתה פחות מוצלחת, לא היה אכפת לי מי-יודע-מה מי יזכה (למרות שהנטייה היתה יותר לכיוון האיידול עם הקול הצרוד וה-appeal המסחרי, שגם זכה). אז הנה הביצוע המוצלח ביותר שלו מה-top 3, שיר שמתאים ללי כמו כפפה ליד.

Lee Dewyze- Simple Man

שמש, חוף ים וביצות

ה- Golden Isles הם שרשרת איים באזור החוף הדרומי של ג'ורג'יה שלא הספקנו לבקר כשהיינו בצ'ארלסטון וסוואנה בספטמבר האחרון. התחלנו את הטיול ב- St. Simon Island, אי שהאטרקציה העיקרית שלו היא כנסייה עתיקה שנהרסה במלחמת האזרחים ונבנתה מחדש. החוף של האי מושך הרבה נופשים ועוד יותר דייגים חובבים.

באי השכן (Jekyll Island) ביקרנו במרכז טיפול ושיקום צבי ים פגועים. מרגש לראות כמה מסורים האנשים שם לעבודתם ואיך כל צב זוכה לטיפול ייחודי לו ואפילו ל-treat בצורת ארטיק אצות (היה חם מאוד בשבת).

בבוקר למחרת נסענו ל- Okefenokee Swamp Park ליד העיירה Waycross. הביצות משתרעות על שטח גדול ליד ה- state line עם פלורידה, ומאכלסות מגוון בעלי חיים וצמחים. אפילו דובים ופנתרים שחורים יש שם (so we've heard). אליגטורים כן ראינו, והרבה. הצמחיה הסבוכה והביצה יוצרים השתקפויות מעניינות. אחרי שיט של כשעה, עשינו סיבוב ברכבת תיירים בחלק היבש שמקיף את הביצות וקינחנו בתצוגת זוחלים של בן שבט אידיאני מקומי.

לכל התמונות מה- Golden Isles וה-Okefenokee Swamp (מי שרוצה לראות תנינים צריך להיכנס)

Smokies weekend

בשישי אמא ואלי נחתו פה, אחרי עשרה ימים בתפוח הגדול והסביבה. בשבת כבר נסענו לסמוקיז (the Great Smoky Mountain National Park), שנראו שונה לגמרי מהביקור האחרון שלנו באוקטובר. אחרי שטיפסנו למפלי Mingo, הגענו ל- Newfoundland gap, שם היינו קרובים מאוד לפגיעה ישירה מברק (הרגשנו את החשמל עובר דרך המטריות). הגשם לא הפסיק. נסענו לגטלינבורג לסיור פאדג' וקיטש.

בראשון בבוקר שוב זרחה השמש ונסענו ל-Cades Cove, כביש מעגלי שאמור לספק תצפיות על בעלי חיים. ומי היה מאמין שבעל החיים הראשון שנראה יהיה דוב? דוב שחור חמוד על העץ, שגרם לפקק תנועה (מזל שרובם היו אחרינו) ובטח לא הבין על מה המהומה. הריינג'רית שכיוונה את התנועה אמרה שאם הוא ירצה לרדת, לא יפריע לו שכל מיני אמריקאים סקרנים מצלמים אותו. בהמשך המסלול היו גם צבאים באחו. חילצנו עצמות במסלול למפלי Abrams וגילינו עוד מיני חיות וצמחים מעניינים. במפלים האלה הזרם הכי חזק בפארק, פינת חמד נוספת בפארק הענקי.

לכל התמונות מהסמוקיז
ומהרגע שחזרנו כמעט ולא בזבזנו זמן. עשינו קניות (Ross, T J Max, טרגט, DSW, וולמארט) ועוד היד נטויה. מחר נראה קצת תרבות במוזיאון ההיסטוריה.
בפינת האתנחתא מככבת מי שקוראת לסמוקיז "בית", דולי פרטון, ילידת טנסי שעד היום מתגוררת בה רוב ימות השנה. פארק השעשועים שלה, דוליווד, נמצא צפונית לגטלינבורג, בעיירה Pigeon Forge.

Dolly Parton- Smoky Mountain Memories

Georgian weekends

תוכנית האקטואליה היחידה שאנחנו רואים היא ב-HBO, תוכנית שמגיש הסטנדאפיסט ביל מאהר. הוא משחיז לשון על הרפובליקנים והנוצרים, אבל לא חוסך ביקורת גם מאובמה - מתייחס אליו כ"רפובליקני מתון" (נצ: כנראה, שלולא היה מרשה לעצמו לחשוף בטלויזיה דיעות אתיאיסטיות שמענינות אותנו, לא הייתי סובל את שמאלנות היתר שלו).
צרפתי קטע בו הוא "מתעלל" במוסלמים (אתיאיזם ושלילה מוחלטת של הדת הם אצלו א"ב)- מעניין בעיקר החל מדקה 2:

נצ: הנה אוסף הרצאות מענינות של ריצ'ארד דוקינס (אפשר לעבור להרצאות הבאות ע"י לחיצה על המספר בפינה העליונה של חלון הוידאו):

וגם, כתבה מעניינת בynet על מערכת החינוך בארץ בהקשר ללימוד אבולוציה
ולסיום, מי שדרך האתר שלו קנינו את הדג לאוטו, מסביר איך לחשוף רמאים (אורי גלר).

בשבת שעברה נסענו לשחר ולילך, לבית החדש שהם קנו באלפרטה (משופץ קומפלט, ממש נחמד. נצ היה מחליף איתם מטבחים בלי להסס).

בשבת הזו נסענו ל-Callaway Gardens (שעה וחצי דרומית מכאן, קרוב לגבול עם אלאבמה), ולמרות שהקיץ כבר פה, הגנים פורחים בשלל צבעים והירוק של העצים מסנוור. המקום מאוד מטופח, עם כמה אגמים קטנים וביתן פרפרים נאה. נצ התלהב במיוחד מהרודדנדרון (שפורח לתקופה מאוד קצרה והספקנו בדיוק בזמן להגיע) וה-Azelea, שכבר סיימה פחות או יותר וראינו רק שאריות שלה. את ארוחת צהריים אכלנו ב- Antico, פיצריה נחשבת ב-Midtown, שמתגאה בפיצה איטלקית אמיתית, שכל מרכיביה מגיעים מאיטליה (כולל תנור הלבנים הגדול בו היא נאפית והאופים- כל אלה גרמו לנו לחשוב שנקלענו בחזרה לאיטליה במעין עיוות של מימד החלל-זמן). הפיצה באמת משובחת, והקינוח במילוי ריקוטה וצנוברים שווה נסיעה לשם במיוחד.

לכל התמונות מ-Callaway gardens

היום, אחרי סיבוב Farmer's Market, עברנו ברחוב הראשי ב-Dunwoody וגילינו במקרה את יריד האמנות הגדול שהיה שם. היו הרבה דברים מיוחדים (ודי יקרים). יצאנו עם מגנט למקרר.

פינת האתנחתא בעוד להיט מצעדים נוכחי, הפעם בגוון קאונטרי.

Lady Antebellum- Need You Now

זכרון ועצמאות

נצ: מי שפגש אותי לפני יום הזכרון בוודאי יודע שאני מקדש את הנופלים (או מקדיש להם) בשמיעת כל שירי הזכרון והמלחמות. בשנים האחרונות, עם פרוץ גלגל"ץ, מתכנסים ברדיו לרשימת שירים די מצומצמת, שחוזרת על עצמה, וגם הרחיבו את פרויקט הלחנת שירים שנכתבו ע"י הנופלים. הפרויקט מאוד מכובד, וגם הניב שירים טובים (ומצמררים כמו זה) אבל בד"כ אני לא "מתחבר" אליהם. לכן, הכנתי לי את ספרית השירים על המחשב, ומכיוון שהאזנה לכולם נמשכת כמה שעות, השיר הראשון מתחיל להתנגן כבר עם צאת חג שני של פסח. רציתי לאסוף כמה שירים ביוטיוב, ולשם כך חיפשתי את אילנית שרה "אחיי גיבורי התהילה", אך השיר לא קיים בגירסא מצולמת (אם מישהו מוצא כזו, נא לשלוח). השיר הזה שייך למבחר השירים שבלעדם לא יצאתי ידי חובת שמיעת שירי זכרון. אז חיפשתי את "היובלים וההראלים" ("על דעת המקום"), אבל זה דבר אחד להקשיב למירי אלוני ודבר שני גם לראות אותה. לא ברור לי למה דווקא שני השירים האלה נפלו חלל בגרונן של שתי אלה. אז בלית ברירה, אני מפרסם את הקטע המעולה הזה (כדאי לחכות להפתעות באמצע הסרטון):

הפיקניק של יום העצמאות היה נחמד. הפארק הענקי מאורגן במיוחד לספורט ומנגל- היו סככות עם גריל ושולחנות (וביתני שירותים נקיים לרוב), ולצידם הרבה מגרשי כדורגל, טניס וכדור בסיס. הגיעו הרבה משפחות שלא הכרתי, וגילינו שטניה מהעבודה של נצ גרה ממש לידינו, אז בטח נזמין אותם מתישהו.
בשבת הלכנו להרצאה מה- science club, שבוע שני ברציפות (בשבוע שעבר היה דיון על התחממות האקלים וכמה האדם תורם לה ולמה ניתן לצפות בעשורים הבאים; הפעם דנו בחיות בקו החוף של ג'ורג'יה (נצ: או יותר בהרחבה- זיהוי בע"ח והתנהגויות ע"פ עקבות, מחקר שמסייע ללימוד מאובנים). לפני ההרצאה ישבנו על כריות במסעדה טורקית עם כל האוכל המזרח-תיכוני המוכר (חומוס, פיתות, סלט צזיקי, שיפודים, חצילים ממולאים). באיזשהו שלב הגיעה קבוצת תיכוניסטים גדולה לבושה בחליפות ושמלות ערב. מסתבר שהיה Prom השבת, והחבר'ה חושבים שזה קול לבלות במסעדה כזו לפני הריקודים (כנראה זה קשור לנרגילות שאפשר לעשן בה). אחרי ההרצאה ראינו עוד חבר'ה בלימוזינות ליד מלון Ravinia (שם נערכו הריקודים). כרגיל, אמריקאים (אפילו בני עשרה) לוקחים את עצמם ואת טקס הפרום ברצינות, מהלבוש והמסעדה ועד הלימוזינה (וסביר להניח גם ההשתכרות שאחרי).
בראשון נסענו לאאוטלט כדי להצטייד לקיץ (כמה זוגות מכנסיים וגם כמה גאדג'טים למטבח).

והפינה לסיום: השיר הזה מתנגן הרבה עכשיו ברדיו, הוא קצת מזכיר (אפילו בקליפ) את זה

One Republic- All the Right Things

השלמות

העציצים החדשים ששתלנו

מצאתי שני קליפים ביוטיוב שמשלימים את ההופעה של בון ג'ובי (אחד, Wanted Dead or Alive, לא הוסרט והשני, Hallelujah, היה בעייתי משהו מבחינת זוית הצילום). אמנם אלה מההופעה חמישה ימים קודם לכן בדאלאס, אבל עושים את העבודה, מבחינת איכות הצילום והסאונד.
_