אוטוטו נוסעים

הספירה לאחור ממשיכה- פחות משלושה שבועות למעבר. כל-כך הרבה זמן אנחנו מתכננים אותו ומתכוננים לקראתו, וההמתנה עומדת להסתיים. עשינו יום כיף השבוע עם אפרת ואמא, היינו בנמל וישבנו ב"רפאל" (פעמיים באותו שבוע זה שיא אפילו בשבילנו, אוהבי הגורמה). אמא הלכה לעשות ויזה לארצות-הברית, גם היא בעצם מכינה את עצמה לנסיעה. כשנהיה שם, היא תהיה חייבת לבוא, לחצות את האוקיינוס, מה שהיא נמנעה ממנו כל השנים בגלל אורך הטיסה. אני מקווה שהיא תתגבר על כל המכשולים הקטנים האלה (בשביל מה המציאו ואליום?) ולא תעשה מזה סיפור- מה זה כבר 12 שעות במטוס לעומת פגישה עם הילדים בניכר וטיול בחוף המזרחי שמתוכנן כבר שנים?...
ביום חמישי מכרנו את האוטו. אין לנו עוד הרבה לאן לנסוע, ולא רצינו להשאיר את זה לאבא (עוד היינו שומעים מזה שנים אחר-כך, איך נתנו לו למכור אוטו במצב לא משהו). זה הלך ממש בקלות, בלי בדיקה, אפילו בלי נסיעת מבחן.
עכשיו נותרו רק הסידורים הקטנים, בעיקר להתקשר לכל מיני ספקי שירותים (פלאפון, יס, חברת חשמל, בזק, ...) ולהסדיר את החשבון. אמא כבר תשנה את הכתובת שלנו אליה, ובביטוח לאומי אבא יטפל.
הפינה המוסיקלית הפעם בסימן בריטי. אולי Keane לא נחשבים ללהקה מתוחכמת במיוחד, אבל אני דווקא מחבבת אותם, בייחוד את השיר הזה. מי שקורא להם החקיינים של Coldplay כסימן לטראשיות שלהם דווקא טועה- האלבום האחרון של Coldplay הוא ממש בושה ל- reputation של הבריטפופ ובכלל. כמה מסחריים אפשר להיות? השיר הנפלא של Keane מזכיר מאוד שירים של הקיור (close to me ו-in between days) אבל הוא בעיקר גירסא חדשנית ל- Ashes to ashes של בואי. הידד לממלכה המאוחדת!

Keane- Better than this

הדירה כבר לא שלנו

היום סופסוף הדיירים החדשים חתמו על הדירה. הצלחנו! כל הזמן ידעתי שזה יקרה, אבל בזמן האחרון היו לא מעט שהתלהבו מהדירה ולא הגיעו לשלב הבא. אבל כל זה מאחורינו, ועכשיו אפשר להתרגש מהנסיעה. האוטו לא מטריד אותנו, כי גם אם לא נמצא קונה, אבא ייקח את זה על עצמו ובסוף הוא ימכר. במכירות, ואת זה גילינו בדרך הקשה, הסבלנות היא קריטית, קרב התשה בין מוכר לקונה מי ימצמץ ראשון. אז גם אם נפסיד עליו עוד כמה מאות שקלים, זה כבר לא נורא. ולאבא יש הרבה סבלנות, ניסיון במכירת רכבים של 20 שנה לא הולך ברגל.
יותם בא לבקר אותנו היום, וקשקשנו קצת על ארצות הברית וישראל (משחק "מצא את ההבדלים", ויש הרבה). בפעם הבאה שנתראה זה יהיה באטלנטה.
אריאל בא לקחת את דברי האפייה היום (130 שקל). את כל מה שהיה תלוי על הקירות הורדנו, ועכשיו הבית יותר ריק. ממשיכים לעשות סדר בציוד, למיין ולזרוק. אני כבר צריכה לעשות כביסה במכבסה למטה. that should be interesting...
בפינת האתנחתא: כל הדברים הטובים באים לסיומם- זה בשביל שיתחילו דברים אחרים. אז היתה שנה מעניינת בדירה בכפר-סבא, לא הכל היה טוב, אבל הכל לטובה (זאת אני שומרת על רוח אופטימית). השיר מאוד מלודי, התאהבתי בו מההשמעה הראשונה (וזה לא קורה לי הרבה).

Nelly Furtado- All Good Things

פרידות

נצ: היומיים האחרונים העלו את מפלס ההתרגשות. כמו הפרידות מחברים, הגיעו עוד כמה סימנים לכך שהנסיעה כבר ממש קרובה - פחות מחודש. למשל, זה שהורדתי את כל התמונות והמזכרות מהקירות וסתמתי חורים. בבת אחת הבית נראה ריק ומוכן לעזיבה. אנחנו נחזור לפרסם את האוטו היום, ואם נפטר ממנו מהר, זה גם יגרום לנתק נוסף עם הסביבה הקרובה.

מיטל ולירון נוסעים לירח-דבש, וניצלנו את ההזדמנות האחרונה להפגש איתם בארץ.

וכך פצחנו במרתון ארוחות שחיתות של יומיים. עם מיטל ולירון זה היה עיקרית ב"בליקר'ס בייקרי" וקינוח כפול - שייק מונטנה ומוס שוקולד דקאדנטי - ב"מקס ברנר".



המשכנו למחרת עם ייטב בקפה ומאפה בבוגרשוב.



לארוחת הצהריים נפגשנו עם אביהו ואסתי לעסקית ב"רפאל". המסעדה ממוקמת בתחתית מלון המלך דוד בתל אביב, ויש לה נוף נהדר לים. חלקנו אוסף מנות ראשונות נהדרות, ואני ירדתי על נתח קצבים מעולה.
אם זה לא היה מספיק, בערב שבת נפגשנו אצל אמא שלי, לחגוג לגיא יומולדת. כרגיל במשפחת קולן הערב הסתיים גם עם קינוח וגם עם עוגה.

הספירה לאחור החלה

זהו, פחות מחודש עד לנסיעה. אני מרגישה את המעבר, בעיקר בגלל שהתחלנו לעשות סבבי פרידה מחברים. השבוע זה היה ממיטל ולירון, שנוסעים לקוסטה ריקה. למרות שעוד נדבר בטלפון לפני, ובסקייפ אחרי, עדיין יש לי תחושה של מחנק בגרון כשצריך להיפרד, כי לא ברור מתי נתראה בפעם הבאה. כמובן שאני מזמינה את כולם לאטלנטה, מזכירה שיש מחירי מבצע בכל מיני חודשים "מתים" כמו פברואר, אבל אני לא בונה על זה שיבואו. אביהו ואסתי, שאכלנו איתם ב"רפאל" אתמול, דווקא הביעו עניין, וכבר התחילו לחשוב איך הם משכנעים את אחותו של אביהו להגיע עם בעלה מסיאטל למפגש. אבל קשה לדעת אם יצליחו להרים את המבצע הזה כשיאיר צריך להישאר אצל ההורים שלה מעל שבוע. גם את ייטב ניסינו לשכנע לבוא, אבל הוא אמר שאם היה לו קשה לבוא לכפ"ס, שלא נבנה על זה, ומצד שני, ניו-יורק והרי האפאלצ'ים כן קוסמים לו. טוב, צריך לחכות ולראות.
בשבוע הבא יותם בא לבקר אותנו. הוא בארץ שבועיים עכשיו, מתלבט באיזה עבודה להתמקד כשיחזור לארה"ב. יש לו הצעה בצפון קרוליינה, ואני ממש הייתי בעננים- אולי הוא יגור קרוב אלינו (קרוב זה 4-5 שעות נסיעה. כל המושגים שונים שם, גודל ומרחק בעיקר. מה שמזכיר לי שאני די מוטרדת מעניין היחידות- למה לעזאזל למדוד מרחקים וגדלים בכל מיני יחידות שאין ביניהן כל קשר הגיוני? אני כל הזמן משננת שהגובה שלי הוא 5 פיט ו-3 אינצ'ים, כדי לזכור מה זה אומר בעצם בהמרה ליחידות הרגילות). אני מניחה שהוא יעדכן אותנו בשבוע הבא. ואם הוא לא עובר, אז הוא יישאר בדנבר ותהיה לנו (עוד) סיבה לטוס להרי הרוקי.
דרך אגב, האם אנחנו לא מקבלים תגובות כי יש בעיה בבלוג (זה מה שמיטל אומרת)? או שאנחנו לא מעניינים מספיק?

אנחנו כבר שבוע בלי מכונת כביסה (850 שקל), נאלצנו לתת את כל העציצים (חוץ מהסחלב), בדירה החליפו דוד חשמלי (2100 שקל, לפחות לא אנחנו שילמנו), האוטו עבר טסט ויועמד למכירה, הדירה- עדיין בשוק. נקווה לשינוי בסטטוס שלה השבוע.

ובענייני שירים, הפעם קצת פשטני, אבל אופטימי- There's so much world outside the door... אז נעשה קצת turning.

Travis- Turn

מכירות ושטויות

אולי אנחנו לא אנשי מכירות בטבענו (להלן: הדירה מפורסמת כבר מעל חודש, חלק מזה גם כי לא ממש "שיפצנו" את המציאות ולא דחפנו אותה ממש חזק. אני פשוט חשבתי שהיא תחטף מידינו. אנחנו עוברים לאסטרטגיות אגרסיביות יותר ומקווים שהשבוע זה יקרה סופסוף), אבל הצלחנו להיפטר מכמה דברים השבוע. החדר הנוסף מתרוקן אט-אט, אם בגלל שאנחנו עדיין מביאים ארגזים להורים (חדווה קיבלה השבוע ספרים, פנינה, שאפילו לא יודעת מזה, את שמלת החתונה וכמה מעילים, ומשה כל מיני קלסרים וארגז לרכב. הם גם קיבלו כמעט את כל העציצים שלנו- לנו נותרו רק 6 דוגמיות) ואם כי מכרנו.
אז מה נמכר השבוע? ציוד אפייה וחומרי גלם (לאריאל, עוד לא לקח את זה), מסך מחשב+שטיח+קרטונים לעוגות+קנבס לציור+ צבעים (סכ"ה: 350 שקל). אלבומי הבולים של נצ "לא סחירים" (לפי בולאי מומחה). על הכוונת: מכונת כביסה והאוטו (רק אחרי הטסט). אני כל-כך שמחה להיפטר מציוד מיותר (הרוב הגדול של נצ, דברים שאפילו לא ידעתי שנגררו איתנו מדירה לדירה. הרצון הגברי נוטה לשמור כל דבר "כי אולי פעם נזדקק לו". נשים יותר מעשיות, מסתבר- "מה שלא היה בשימוש שנתיים כבר לעולם לא יהיה בשימוש". האמת היא איפהשהו באמצע, אבל נוטה לצד הנשי. כמובן).

חוץ מזה, ערכנו את סרט החתונה שלנו השבוע, רק שנתיים וחצי אחרי (בעצם רק ראינו אותו לראשונה השבוע). אני מאוד מרוצה מהתוצאה.

מכיוון שכל הפוסט היה בעצם פינת המוכרים, נעבור ישר למוסיקה. והפעם, חגיגת סיום לימודי הספרדית.
Gracias a la vida, que me ha dado tanto
Thank you, life, for you gave me so much
Me ha dado la marcha de mis pies cansados
You gave my tired feet the strength to walk
Con ellos anduve ciudades y charcos
With them I have travelled cities and puddles
Playas y desiertos, montañas y llanos
Beaches and deserts, mountains and plains
Y la casa tuya, tu calle y tu patio
And your house, your street and your patio

הדירה הבאה שלנו

העסקה עם Post Crossing נחתמה- שילמנו את ה-Deposit והדירה נשמרת לנו עד ה-14 באוגוסט, אפילו ללא תשלום נוסף. אפשר להירגע קצת, יש לאן להגיע אחרי הנחיתה. את הדירה עצמה לא ראינו עדיין (היא לא פנויה- תתפנה רק בסוף יולי) נצ היה רק בדירה לדוגמא, אבל הבין את הרעיון, פחות או יותר. הדירה שלנו אמורה לפנות לנוף, היא אחורית, קומה שנייה, 2 חדרי שינה ו-2 אמבטיות (מן סטנדרט אמריקאי מוזר). יש בה מכשירי חשמל במטבח, כמו ברוב הדירות בקומפלקסים.
אז הנה כתובתנו החדשה:

Apt #1323

4777 Ashford-Dunwoody Road

Dunwoody, Georgia 30338

אהה- ויש גם SSN. אחרי כמה דפיקות לב, בגלל שאשתו של אייל שלחה את המכתב בטעות בחזרה (היא לא הבינה מה זה המכתב מהרשויות למישהו שהיא לא שמעה עליו מעולם- ישראלים באמריקה לא אוהבים להתעסק עם הרשויות), המכתב הגיע שוב ואנחת רווחה נשמעה בכפר-סבא.
קשה לעשות הכל בשלט רחוק...

פינת המוכרים: הוילון עם המוטות נמכר (מי היה מאמין???) ב-100 שקל. הידד.

פינת האתנחתא: הפעם שיר אווירה מקסים, של זמר שנולד באותו יום כמוני (מת בגיל 26). שימו לב לגיטרה ברקע.
Would you love me for my money
Would you love me for my head
Would you love me through the winter
Would you love me 'til I'm dead
Oh, if you would and you could
Come blow your horn on high (בעברית זה משהו כמו: בואי איתי ותגידי לי שאת אוהבת)

Nick Drake- Northern Sky

מה השאלה בכלל ?!

נצ: איך אנשים יכולים להמליץ להשאיר את החתולים מאחור?! לא יעלה על הדעת!


ועוד כמה סיבות:

-