עשור רביעי

את הסופשבוע הכי ארוך בשנה העברנו בלי אירועים מיוחדים, מעבר לציון יומהולדת 30.
הלכנו לסידורים, למסעדה יפנית ולישראלי בדנוודי (עכשיו יש שניים, אבל כשאנחנו אומרים "הישראלי" מתכוונים למקורי, ולא ל"קפה סבבה" החדש שנפתח. היתרון של השני- הוא לא כשר ושעות הפתיחה שלו לא משוגעות, ככה שאפשר לבוא לארוחת ערב או בסופשבוע. גם כאן הבעלים ישראלי, וניכרות בו השנים הרבות באמריקה- "השניצל בפיתה אל"ף-אל"ף").

 בשנה שעברה בזמן הזה סבלנו מהחום בנפרד, כשנצ היה באטלנטה ואני בכפר סבא. זה באמת נראה כל-כך מזמן.

אז הנה שיר לציון השנה שעברה.

Aerosmith- Dream On

קיץ- ההמשך

אתמול חגגנו שש שנים במסעדה שכבר מזמן שמנו עליה עין, McKendrick's, ברחוב הראשי של דנוודי. עברנו שם הרבה פעמים (זו מסעדה שכנה של Alon's) והיתה לי הרגשה שזה מקום up scale (המקבילה העברית החדשה היא "מפונפן", לטעמי מילה שיש להסיר לאלתר מהלקסיקון), אז התלבשנו בהתאם (שמלה, חולצה מכופתרת). בין ים החליפות והשיער הלבן, אנחנו מובלים לשולחן הכבוד במסעדה הענקית (כשהזמנתי שולחן ציינתי שזה ה-anniversary שלנו). הסטייקים מאוד איכותיים (הפילה שלי היה מדיום-רייר וכ"כ רך שבכלל לא היה צריך ללעוס אותו). גם מנות הים שטעמנו (soft-shell crab ותוספת של פירה לובסטרים) היו מעולות. לסיום קיבלנו קינוח על חשבון הבית.

עוד בזירת האוכל: החמצתי השבוע אבטיח. למי שלא בקיא, זהו מנהג רומני עתיק-יומין (למרות שעד עכשיו לא ברור לי איך ולמה היו אבטיחים ברומניה. בויקיפדיה טוענים שזה מאכל רוסי. משהו שקשור לגבולות משתנים כנראה) שמנפק את החמוצים המוצלחים ביותר. אז למהר למסעדת "יונק" הקרובה למקום מגוריך ולנסות. הלינק הזה (Local eclectic dishes include cow tongue, sheep brain (Easter), caviar, chicken and pork liver, pickled green tomatoes and pickled watermelon) עורר בי תאבון בלתי נשלט לקצת עוגיות ממולאות דובדבנים חמוצים.










היו פה סערות ברקים מרשימות השבוע, אבל שום דבר לא מרשים כמו זה. אליהו עולה באש השמימה ממש. אנחנו מחכים בקוצר רוח לתחיה ורושמים לפנינו לבקר בדחיפות במדינה במערב-התיכון שהמוטו שלה הוא "With God all things are possible".

פינת האתנחתא מתקשה לנקות את האוקיינוס.

Jenny Lewis- Rise Up with Fists

קיץ לא ישראלי

השבוע בישלתי שני מתכונים מ"ביסים", בלוג אוכל של בשלנית מוכשרת וצלמת לא פחות טובה, שכל מתכון שהכנתי ממנו עד עכשיו יצא טוב. הקציפלאפל האלה מעולים עם פיתה וקצת טחינה.

בשבת היינו במסיבת יומהולדת של עודד, הבן של אורי ונעמה. המסיבה נערכה בפארק קרוב ל- Kroger הכשר, שבזמנים רגילים לא יוצא לנו להגיע אליו. שמחנו למצוא שם גבינה לבנה של תנובה, אחרי מספר חודשים שלא הביאו אותה, וגם את בירת המשיח:

בראשון אירחנו את דרור וטלי ושחר ולילך והילדים בבריכה שלנו. בימים האחרונים כל-כך חם ולח, שבריכה היא סיבה לגיטימית לצאת מהבית החוצה למקום בלי מזגן. מסיבת יומהולדת לפעוט בן שנתיים בפארק בארבע אחרי-הצהריים- אממ, פחות...

קצת מספרים: אנחנו פה 10 חודשים. אוטוטו יומהולדת 30.

ביחד 6 שנים.
נראה לי שיר מתאים.

Elton John and Ronan Keating- Your Song

the Big Easy

השבוע הקיץ התחיל רשמית, עם Memorial Day Weekend, אחד מסופי השבוע הארוכים בלוח השנה האמריקאי. ניצלנו אותו לנסוע לניו אורלינס (יותר מ-400 מייל זה רחוק מדי עבור סופשבוע רגיל). העיר היתה חמה ומהבילה אפילו יותר מאטלנטה, אז השתדלנו להסתובב בבוקר ובערב, ואת הצהריים לבלות ב-hot tub של המלון או באיזה מקום ממוזג. על  המיסיסיפי עדיין שטות ספינות הקיטור העתיקות. על שפת הנהר אפשר למצוא הרבה מסעדות ותיקות שמגישות אוכל בסגנון Cajun (קצת חריף) ושוק פשפשים. ב-French Quarter הלכנו לאיבוד בחנויות העתיקות ולא יכולנו להפסיק לצלם מרפסות מעניינות. החלק הקיטשי של הביקור (אין מה לעשות, גם זה חלק מהעניין) היה ב- Mardi Gras World, היכן שמכינים ומאכסנים את רוב התצוגות של הפסטיבל.

ברחובות של ניו אורלינס תמיד יש איזה הפתעה- תזמורות רחוב, תהלוכות חתונה, מטיפים דתיים או סתם משוגעים. כולם באים להשתחרר ב- Big Easy, בלילה במיוחד. צעירים עם כוסות משקה, שרשראות חרוזים צבעוניים נזרקות לכל עבר ומוסיקת ג'אז חיה, הסמל של העיר, בוקעת מכל מיני ברים חשוכים.

הרחקנו עד ה-Garden District, רובע מטופח במיוחד, כדי לאכול במסעדה פופולארית בראנץ' טיפוסי של יום ראשון. האוכל היה כל מה שאוכל צריך להיות: steak and eggs עם hash brown ו- shrimp and grits. התענוג המשיך גם בקינוח המעלף brioche french toast.
ומה יותר מתאים לעשות בממוריאל דיי עצמו אם לא לבקר במוזיאון ה-D-Day? נדמה שכל שאר התיירים בעיר חשבו אותו הדבר. אפילו היו שם כמה veterans שנראה ששמחו מכל ההמולה סביבם. המוזיאון מרשים מאוד והתצוגות השונות עמוסות באמצעי המחשה. ראינו גם סרט 4D שהפיק טום הנקס, שקיבל על עצמו משימה בלתי אפשרית כמעט, לתמצת ב-45 דקות את אירועי (רקע, מהלכים עיקריים ותוצאות) מלחמת העולם השניה (החל מהסבר מיהם "הרעים", מיהם "הטובים", מפה תלת-מימדית עם הקרבות העיקריים ועד הדגמה של כלי הנשק. הסרט מיועד גם לאנשים שלא יודעים שום דבר על האירוע החשוב ביותר במאה ה-20). המוזיאון והסרט מאוד אמריקנוצנטריים, מה שלא מפתיע בהתחשב בקהל היעד. מזל שהאמריקאים התגייסו להציל את העולם. אנגליה? ברית המועצות? מערב אירופה? כל אלה ניגנו כינור שני.

לכל התמונות מניו אורלינס
לבחור שיר על ניו אורלינס זו משימה לא פשוטה (ביקור קצר פה להמחשה). אמנם זה לא הביצוע המקורי, אבל מוצלח לא פחות.
וזה פשוט עושה חשק לחזור ל- fifties (או ל-eighties).  סרט גדול ושיר ענק. בהזדמנות זו אנחנו מאחלים מזל טוב לבלוג לרגל שנה להיווסדו.

Siobhan Magnus- House of the Rising Sun

Simple Man

נהר ה-Chattahoochee כבר הוזכר פה. נצ ואני עוד לא מצאנו הזדמנות לבקר ב- Chattahoochee River National Recresation Area (פארק לאומי בניהול פדרלי שנמצא ממש בפרברי אטלנטה). אז הלכתי עם אמא אתמול בבוקר, ממש אחרי שירד גשם והכל עוד היה רטוב וקריר. ראינו איילה, המוני סנאים והלכנו במסלול מקביל לנהר, שעוד הוסווה בערפילי בוקר.

יש איידול חדש. השנה היתה פחות מוצלחת, לא היה אכפת לי מי-יודע-מה מי יזכה (למרות שהנטייה היתה יותר לכיוון האיידול עם הקול הצרוד וה-appeal המסחרי, שגם זכה). אז הנה הביצוע המוצלח ביותר שלו מה-top 3, שיר שמתאים ללי כמו כפפה ליד.

Lee Dewyze- Simple Man

שמש, חוף ים וביצות

ה- Golden Isles הם שרשרת איים באזור החוף הדרומי של ג'ורג'יה שלא הספקנו לבקר כשהיינו בצ'ארלסטון וסוואנה בספטמבר האחרון. התחלנו את הטיול ב- St. Simon Island, אי שהאטרקציה העיקרית שלו היא כנסייה עתיקה שנהרסה במלחמת האזרחים ונבנתה מחדש. החוף של האי מושך הרבה נופשים ועוד יותר דייגים חובבים.

באי השכן (Jekyll Island) ביקרנו במרכז טיפול ושיקום צבי ים פגועים. מרגש לראות כמה מסורים האנשים שם לעבודתם ואיך כל צב זוכה לטיפול ייחודי לו ואפילו ל-treat בצורת ארטיק אצות (היה חם מאוד בשבת).

בבוקר למחרת נסענו ל- Okefenokee Swamp Park ליד העיירה Waycross. הביצות משתרעות על שטח גדול ליד ה- state line עם פלורידה, ומאכלסות מגוון בעלי חיים וצמחים. אפילו דובים ופנתרים שחורים יש שם (so we've heard). אליגטורים כן ראינו, והרבה. הצמחיה הסבוכה והביצה יוצרים השתקפויות מעניינות. אחרי שיט של כשעה, עשינו סיבוב ברכבת תיירים בחלק היבש שמקיף את הביצות וקינחנו בתצוגת זוחלים של בן שבט אידיאני מקומי.

לכל התמונות מה- Golden Isles וה-Okefenokee Swamp (מי שרוצה לראות תנינים צריך להיכנס)

Smokies weekend

בשישי אמא ואלי נחתו פה, אחרי עשרה ימים בתפוח הגדול והסביבה. בשבת כבר נסענו לסמוקיז (the Great Smoky Mountain National Park), שנראו שונה לגמרי מהביקור האחרון שלנו באוקטובר. אחרי שטיפסנו למפלי Mingo, הגענו ל- Newfoundland gap, שם היינו קרובים מאוד לפגיעה ישירה מברק (הרגשנו את החשמל עובר דרך המטריות). הגשם לא הפסיק. נסענו לגטלינבורג לסיור פאדג' וקיטש.

בראשון בבוקר שוב זרחה השמש ונסענו ל-Cades Cove, כביש מעגלי שאמור לספק תצפיות על בעלי חיים. ומי היה מאמין שבעל החיים הראשון שנראה יהיה דוב? דוב שחור חמוד על העץ, שגרם לפקק תנועה (מזל שרובם היו אחרינו) ובטח לא הבין על מה המהומה. הריינג'רית שכיוונה את התנועה אמרה שאם הוא ירצה לרדת, לא יפריע לו שכל מיני אמריקאים סקרנים מצלמים אותו. בהמשך המסלול היו גם צבאים באחו. חילצנו עצמות במסלול למפלי Abrams וגילינו עוד מיני חיות וצמחים מעניינים. במפלים האלה הזרם הכי חזק בפארק, פינת חמד נוספת בפארק הענקי.

לכל התמונות מהסמוקיז
ומהרגע שחזרנו כמעט ולא בזבזנו זמן. עשינו קניות (Ross, T J Max, טרגט, DSW, וולמארט) ועוד היד נטויה. מחר נראה קצת תרבות במוזיאון ההיסטוריה.
בפינת האתנחתא מככבת מי שקוראת לסמוקיז "בית", דולי פרטון, ילידת טנסי שעד היום מתגוררת בה רוב ימות השנה. פארק השעשועים שלה, דוליווד, נמצא צפונית לגטלינבורג, בעיירה Pigeon Forge.

Dolly Parton- Smoky Mountain Memories