טלפונים ושאר נפלאות הטכנולוגיה

נצ:
אוקיי, המחשב חזר מתיקון (הלוך לממפיס/טנסי + תיקון + חזור = ארבעה ימים) ואפשר לחזור לקשר. נתחיל בהשלמת פערי תמונות מהפוסט הקודם. בשבוע האחרון סימנו √ על עוד כמה ממתקני השכונה. הנה אנחנו בבריכה, והפעם רטובים:

חוץ מזה, כיבסנו לראשונה בחדר הכביסה כאן. למעשה, בגלל שלקחנו את כל הבגדים איתנו במזוודות, לא הרגשנו בבעיה כלשהי, עד ששמנו לב שערימת המלוכלכים גדולה מדי אפילו למכונות התעשיתיות שנמצאות כאן. הצטרפתי לעידית בביקור הראשון בחדר הכושר. מאז היא מתמידה ואני "פחות".

הנה סרטון מהביקור באקווריום של אטלנטה. האטרקציות המרכזיות הם ארבעת כרישי הלוויתן האדירים (למרות שהם בעצם עוד גורים), לויתני הבלוגה ששיחקו בטבעות מבועות אויר שיצרו מול עינינו והלוטרות : (הסרט יגיע "בקרוב")

על שופינג כבר קשה לספר, כי לא "תרחב היריעה" לכל המסעות. כבר הספקנו להחזיר לwalmart ציוד כמה פעמים (מדיניות "לא שואלים כלום" – פשוט מחליפים את הסחורה ואומרים שלום).
גם בתחום הביורוקרטי נרשמו הצלחות – לי הגיע כרטיס האשראי החדש (והמאוד מוגבל במכסת האשראי) וגם נכנסה משכורת ראשונה. לעידית הגיע בזריזות מפתיעה ה-SSN, מספר הביטוח הלאומי. עם המספר הזה היא תוכל לגשת למבחן הנהיגה, ועם הרשיון נוכל לקבל הטבות בביטוח הרכב, וגם לסיים את רישום הרכב, כך שעדיין יש עוד מלא סידורים לשבוע הקרוב.

ולחדשות האמיתיות – את המשכורת הראשונה חגגנו בשלל קניות (וגם בשלל תשלומי דירה וכדומה), והראשונה היא קווי טלפון ומכשירים תואמים, כשגולת הכותרת היא ה- iPhone 3Gs !! עם 16Giga, אבזורים, חבילת גלישה והמון אפליקציות נלוות. המכשיר השני הרבה יותר צנוע לעת עתה, למרות שגם הוא מגיע עם מסך מגע, מצלמה וכו'.
אז הנה מספרי הסלולר שלנו:

עידית: 404-580-4741
נצ: 404-580-4852

מהארץ צריך לחייג גם 1 בין הקידומת לחיוג בינלאומי והמספר עצמו. אפשר לשים לב ששני המספרים נבדלים רק בשלוש הספרות האחרונות ושאלה נמצאות בקו אחד על מקשי הטלפון. אני מאמין שאת השיחות לארץ נבצע דרך הסקייפ שיגיע, אי"ה, שבוע הבא. כי המנוי לחברת הסלולר מאוד מוצלח כל עוד נשארים בתחום המקומי.
קנינו טלויזיה לחדר השינה. LCD 32 אינטש של LG. עדיין מוזר לי שבארץ שכבה לנו מפלצת בסלון עם מסך קטן יותר. כדי לראות בה משהו נלך ביום-יומיים הקרובים לחתום על אינטרנט ועל מנוי לכבלים. כך שכאמור, יחד עם המחשב המתוקן והאינטרנט, נוכל לפתוח גם סקייפ סוף-כל-סוף.
אנחנו מקווים לנצל את הסופ"ש הקרוב לטיול מסיבי יותר, וכמובן נעדכן אחר-כך (עם הiPhone אפשר לשלוח סרטונים במייל בזמן-אמת...). מה שמוזר כאן הוא מזג האויר – מאז שהגענו היו בקושי שני ימים לוהטים, וכל השאר היו חורפיים למדי (הלו, זה אוגוסט, או מה?!). היו פה כמה סופות גשמים שיכלו למלא את המכסה השנתית בישראל בקלות. אפשר רק לקוות שבסופ"ש יגיע האביב.

התחביב שלי לאחרונה הוא משחק במכונית ההיברידית. למי שלא ממש בעניינים, למכונית שלנו יש מנוע דלק רגיל וגם מערכת חשמלית. המע' החשמלית אחראית על התנועה במהירויות נמוכות, ותומכת במנוע הדלק (החזק יותר) במהירויות גבוהות. חוץ מהנעת הגלגלים, המנוע החשמלי מסיר את הנטל מהמנוע הרגיל בכל הנוגע למערכות צדדיות אחרות, כמו לחץ הבלמים, הגה כוח, אורות, רדיו וכו'. אין צורך לטעון את המנוע החשמלי : כשמנוע הדלק עובד, הוא טוען את הבטריה, ויותר יפה מזה – כשעוזבים את דוושת הגז ועדיין בתנועה, אז תנועת הגלגלים טוענת את הבטריה (כמו דינמו באופניים). כשלא לוחצים על הגז ובזמן עצירה, כל המנועים כבים, כך שבעצם כשנמצאים בפקק, המכוניות הרגילות מסביב שורפות דלק ומתחמם להם המנוע, בזמן שאנחנו נהנים מחסכון מוחלט. יש גם מסך בקרה לנהג שמראה איזו מערכת בפעילות בכל רגע. גיליתי שבירידות בכביש המהיר אפשר ללחוץ ממש בקלות על הגז, ואז רק המנוע החשמלי עובד ושומר שלא נאיט, או שברחוב ליד הבית אפשר לגלוש את כולו מה highway ועד החניה בלי לשרוף טיפת דלק. זה כמובן בתלות של התנועה הסבלנית פחות או יותר מסביב. מזכיר לי קצת משחקים באופניים של "עד כמה רחוק אפשר להמשיך בלי לדווש" או בטוסטוס שיודעים שרמזור הולך להתחלף לירוק ולא רוצים להוריד רגליים לכביש... חוץ מזה שהמנוע משתלב לעזרה בבלימות ואורך חיי הבלמים כמעט ומוכפל.

והנה עוד כמה תמונות מהשבוע:
http://picasaweb.google.com/iditandnetz/GeorgiaAquarium2009
　

סידורים ומסתדרים

השבוע שחינו בנבכי הביורוקרטיה האמריקאית. אמנם, ניסינו לעשות פלאפונים ולא עשינו עדיין, ורצינו שיהיה לשנינו רישיון נהיגה של ג'ורג'יה ועוד אין, אבל כן רשמנו לטובתנו מספר הצלחות. בגזרת הפלאפון לא הצלחנו כי היה די קשה לבחור בין התוכניות השונות שמציעות שלושת החברות הגדולות (נשמע מוכר, לא?). יש פה מספר של דקות מסוים שמקבלים עם המכשיר, והן מיועדות גם לשיחות נכנסות וגם ליוצאות. על שיחות בתוך הרשת לא משלמים בכלל, וגם על שיחות בלילות ובסופי-שבוע לא משלמים, אפילו אם זה מחוץ לרשת. צריך להבין אם רוצים חבילת data ומה העלות של קבלת שיחות מחו"ל ועוד כל מיני אותיות קטנות שצריך לקרוא. כשבסוף הבנו ש-T-Mobile הם הכי זולים וכבר בחרנו מכשירים בחנות, לא הצלחנו לקבל את ה-18% הנחה שמגיעים לעובדי אמדוקס, אז יצאנו בידיים ריקות עם הפנים ל-AT&T באותו הקניון, אבל שם היינו צריכים להמתין לסוכן שלנו, וביום שחיכינו לו הבנו שאולי בא לנו iphone בכלל, ושאפשר לקנות אותו רק בחנות של AT&T. אבל התקדמנו, קרובים מאוד למספר אמריקאי.
בעניין הרישיון נהיגה, ידענו שאנחנו צריכים ללכת למשרד ה-social security כדי להוציא לי טופס denial שאיתו אמורים ללכת למשרד הרישוי, ה-DMV. וכל זה כי לא מגיע לי, בתור מחזיקת ויזה L2, מספר משל עצמי. אבל כשהגענו לשם ושאלנו את הפקידה, אחרי שהיא הוציאה את הטופס, אם אנחנו עושים מה שצריך בתור מחזיקי ויזות L1 ו-L2, היא הפתיעה אותנו ואמרה שמגיע לי SSN. אז החזרנו את הטופס ועכשיו אנחנו מחכים שיגיע ה-SSN בדואר כדי לעשות לי רישיון. אני מחשיבה את זה כהצלחה, כי עדיף שיהיה לי SSN, מה גם שהלכנו בלי לדעת את הנוהל החדש ובעזרת פקידה (חביבה למדי) מילאנו טופס וזהו. ומה שעוד לא רע זה שנצ כן עשה רישיון. התייצבו בשבע וקצת במשרד הרישוי ב- Sandy Springs (שכונה של מיליונרים לידנו) ונצ היה השני בתור של מי שעושה מבחן מעשי walk-in, כלומר: בלי תור שנקבע מראש. אחרי התיאוריה, חיכינו עוד 3 ומשהו שעות עד שהוא יצא למבחן (לא ברור למה יש רק בוחן אחד), ובסכ"ה- 4 וחצי שעות בילינו שם עד שהרישיון היה ביד.
הלפטופ שעשה קצת בעיות נשלח ל-IBM, אז אני מתנסה קצת במקלדת וירטואלית.
תולה גם היא עשתה קצת בעיות- בטיסה, היא שרטה את התיק באזור של הרשת, והציפורן שלה הזדהמה. קיוינו שזה יעבור לבד, אבל היא התחילה לצלוע. לקחנו אותה לוטרינרית ליד הבית, סיפור לא זול אבל נקווה שהיא מחלימה.
בסוף השבוע נסענו לראות את האקווריום של ג'ורג'יה בדאונטאון אטלנטה. היה מאוד מרשים, גדול ומגוון- תמונות יפורסמו בהמשך. אח"כ הסתובבנו קצת בפארק של האולימפיאדה ובבניין CNN. למחרת, נסענו ל-OUTLET ענק, שלושת רבעי שעה נסיעה צפונה מהבית. כל החנויות שם דורשות סיבוב של יום שלם- רק בחנות של CK בילינו שעה ומשהו. קנינו לנצ בגדים לעבודה (הוא צריך ללבוש חולצות מכופתרות, מינימום פולו, מלבד ימי שישי, שהם casual Fridays, וכולם לובשים ג'ינס וטי-שירט) ולי בגדים לחדר כושר (מסתבר ש-GAP זה חנות שבדיוק מתאימה לזה, ולא להרבה מעבר).
בשבוע הקרוב אנחנו מתכננים לקנות טלויזיה ולהתחבר סופסוף לכבלים ולאינטרנט בבית. כשיהיה לנו מספר טלפון, נעדכן.

המדריך למגיב האנונימי

נצ:

כדי להזדהות בשם על התגובה, כל שצריך לעשות אחרי שרושמים את התגובה עצמה ולפני שלוחצים על "פרסום התגובה", הוא לבחור את האפשרות להכנסת השם - לוחצים על העיגול מימין ל "שם/כתובת". לא חייבים להכניס כתובת, מספיק השם.

אגב, מסתבר שיש שתי פנינות (או פנינים) שמגיבות, אז אולי כדאי להוסיף עוד רמז לגבי הזהות.

c ya

איך יודעים שהגענו לארה"ב

נצ: סתם הסתובבנו ב- Target (סליחה, Super-Target), וראינו את אותו שואב-אבק שקנינו במקום אחר במחיר מוזל. חזרנו לחנות שבה קנינו את השואב, קיבלנו כסף חזרה כחלק ממדיניות השוואת המחירים וקנינו איתו קומקום חשמלי. כל כך קל ופשוט.
בערב חגגנו שבוע ראשון במסעדה סינית מעולה שנמצאת במרחק הליכה מהבית (אבל נסענו לשם). את מה שלא הצלחנו לסיים מהצלחת (בגלל הכמות), ארזו בקופסאות "לקחת" עוד לפני שהספקנו לבקש.

בהמשך הסופ"ש דיגמנו פוזות מסביב לבריכה:














ליד הבריכה מצאנו חבר חדש:














והתולים דיגמנו בבית:

הרכב החדש שלנו

אנחנו רשמית בעלי רכב, וכיאה לאמריקאים- קנינו אוטו יפני. Toyota Prius שנת 2006 בצבע כסף. היא דחקה את התקציב שלנו עד תום, אבל מה לא עושים כדי לחסוך דלק ולשמור על הסביבה בעת ובעונה אחת. זו המכונית הראשונה שראינו, לקחנו אותה לבדיקה עם אייל, שלימד את נצ כמה טריקים לזהות רכב שעבר תאונה והחלפה של חלקים. בנוסף, יש פה את ה-Carfax, שירות בתשלום שמכניסים אליו את ה-VIN # של הרכב והוא מספק דיווח על הביקורים במוסך שהיו לרכב (ולכן גם על פגיעות ותאונות) ומי הבעלים שלו. רכב פְּריוּס שני שראינו, הפעם בלי אייל, כבר נראה קצת חבוט ובמצב פחות טוב. נצ ידע לזהות שהחליפו לו חלקים ואחרי בדיקה ב-Carfax, גילינו שצדקנו. החלטנו לא לקחת אותו למרות שהמחיר היה זול משמעותית ושהרכב היה עם תוספות שונות, כמו מושבים מעור (לי זה נראה לא משהו), built-in navigator, חיבור ל-bluetooth ועוד כל מיני דברים שאייל טוען שהם סופר-חשובים, אבל כרגע אנחנו יכולים להסתדר בלעדיהם, מה גם שאפשר לקנות GPS ולחבר אותו. אחרי הרכישה והחלפת המסמכים הדרושים, שצריך יהיה להראות ב-DMV (משרד הרישוי) כדי לקבל לוחית רישוי משלנו, הבאנו את האוטו למגרש חניה של אמדוקס, ממש ליד הבנק, ויצרנו קשר עם חברת הביטוח. שעתיים אחר-כך, הצלחנו לקבל אישור על הביטוח (שוב יש בעיה למי שאין רישיון נהיגה אמריקאי, שלא לדבר על המחיר הגבוה יותר של הפוליסה. כל זה אמור להשתנות כשנלך לעשות טסט בשבוע הבא. האישורים שהוצאנו מחברת הביטוח הישראלית ומהמשטרה עזרו רק בתיאוריה, לא שלחנו אותם עדיין לחברת הביטוח, למרות שנשאלנו לגבי היסטורית התביעות והעבירות. את האישור מהמשטרה קיבלנו בקונסוליה הישראלית ב-downtown Atlanta. בקושי הצלחנו למצוא את הבניין, שהדבר היחיד שהיה רשום עליו היה שם של איזה קולג'. הקונסוליה ישבה באיזה חור חבוי היטב בקומה החמישית. ברגע שהתקרבנו לדלת, השומר קרא אלינו באינטרקום להזדהות ולהסביר את מטרת בואנו. הוא יצא אלינו אחרי דקות ארוכות והוציא אלינו את המסמכים. חס וחלילה שניכנס פנימה ונראה את הזוּלה שבטח הולכת שם, עם מבקר תועה (וגם טועה) פעם בכמה ימים) ונסענו הביתה. הביטוח נכנס לתוקף רק ב- 12:01am, כך שנאלצנו לחזור לקחת את הרכב בלילה, בגשם שוטף. חשבנו לנסוע לשדה התעופה, להחזיר את השברולט השכורה, אבל שנינו לא הרגשנו בטוחים מספיק לנסיעה ארוכה כזו בתנאים האלה, ונסענו הביתה. בשש בבוקר (יום שבת) כבר היינו על הרגליים, בדרך לנסיעה של שעה לשדה התעופה. המסקנה משכירת הרכב היא שהחלק של הביטוח מאוד יקר (לפחות ב-Avis), ושכרגיל כאן- כל המחירים הם לפני ה-tax, אז גם מה שנראה זול בהתחלה, מתברר כדי יקר.
בינתיים, התחלנו להתרגל לעניינים כאן. מצאנו תחנת רדיו בסגנון גלגל"צ משופר, עם מעט מאוד פרסומות והרבה שירי "soft rock" (ככה הם מגדירים את עצמם)- בקיצור: גלגל"צ עם יותר מבחר ובלי כל המוסיקה השחורה המעצבנת או אייל גולן ודומיו, אז יש מה לשמוע באוטו. מבחינת אוכל, נצ הלך לארוחת פרויקט במסעדה כשרה ב-Dunwoody, ליד הבית. מסתבר שזו מסעדה ישראלית (צמחונית), עם פלאפל, חומוס, שקשוקה והשוֹס הגדול- רוגלעך! ואפילו טעים. אני צריכה לנסות את זה, פלאפל נשמע לא רע עכשיו, למרות שנחמד גם לנסות את ה-local cuisine. מוזר שעוד לא ממש חסר לי קוטג'- בבית הייתי מחסלת גביעים בלי הכרה. תחליף גבינה לבנה כבר יש- שמנת חמוצה 4% שומן. בימים הקרובים אני אתחיל לבשל, קניתי כבר 4 פאונד עוף ופסטה. לזה שלא צריך לשטוף רצפה התרגלתי די מהר- עם השואב אבק אני עושה סיבוב של 20 דקות בדירה וזהו. לנהיגה פה אני עוד צריכה להסתגל, בעיקר בגלל שהטויטה מלאה בשכלולים שיש ללמוד. גם בכביש לא הכל כזה ברור. פנייה ימינה מותרת תמיד (אלא אם יש רמזור אדום מפורש לפנייה ימינה האוסר זאת), לאחר מתן זכות קדימה). פנייה שמאלה היא עסק מסובך. אם אין רמזור מפורש שמאלה (עם חץ), ירוק "ישר" הוא גם ירוק "שמאלה". אבל, גם לכיוון הנגדי יש ירוק, וצריך לתת להם זכות קדימה לפני שפונים. אם אי אפשר להידחק ככה, מחכים עד שיש אדום, ופונים שמאלה באדום (זה מותר רק לשתי המכוניות הראשונות שרוצות לפנות שמאלה). קצת מסובך. הגיון הנהיגה האמריקאי הוא שהתנועה תזרום כל הזמן ככה ששיקול הדעת מאוד קריטי (להשאיר לנהג הישראלי שיקול דעת כמובן היה נגמר בכי רע). באותו אופן, אם לכל כיווני הצומת יש תמרור עצור, מי שבא לצומת קודם הוא בעל זכות קדימה (ולא מי שבא מימין).
מזמן לא פרסמתי פוסט מוסיקלי, אז הנה אחד, שיר שכל הזמן מתנגן ב-98.5FM. אולי פה לא הבית, אבל אנחנו מסתגלים.

Chris Daughtry- Home

מראות מהשכונה והדירה

נצ:
הנה הסרטון הרשמי שמפרסמת החברה האחראית על הקומפלקס/שכונה שלנו, עם דירה לדוגמא:
http://www.videoapt.com/tabid/53/VPID/287/VP/PostCrossing/Default.aspx

והנה הסרטון שצילמתי בעצמי עם הדירה הספציפית שלנו:

ושכחתי להסריט את האמבטיה:

כבר הגיע יום רביעי

נצ:
העסקים באמדוקס כרגיל - המזכירה לא ממש ידעה שאני מגיע, ואין עדיין מחשב, כניסה משלי לאינטרנט, חשבון מייל וכרטיסי כניסה לחניון ולבניין. השומרים בכניסה ממציאים כל פעם חוקי בטחון חדשים וכל בוקר הכניסה נמשכת על-פני רבע שעה, עד שמגיע מישהו לחתום בשבילי. כשכרטיס העובד יגיע הנושא הזה יפתר. יש בקומת המשרדים חדר צדדי עם אינטרנט חופשי שהתנחלנו בו כבמעין חמ"ל לניהול כל ההתקשרויות שלנו וחיפושי הרכב. כרגע הרשמה לאינטרט וטלפון בדירה שלנו היא בעדיפות האחרונה.
שלוחת טלפון לcubicle שלי במשרד יש כבר:
1-678-406-2256
אבל, אני בכלל עדיין לא יושב שם, ולא איקטבתי את החשבון, כך שחבל לנסות להשיג אותי שם כרגע.
את החובות שלנו לקומפלקס סיימנו כשנרשמנו לחברת חשמל, חברת גז וביטוח דירה. הסידורים הדחופים מתחילים להצטמצם - אנחנו נשתדל לקנות רכב עוד ביום-יומיים הקרובים, ואחרי זה נפנה בשקט לחפש טלויזיה, מכונת כביסה ומייבש.
כשנכנסנו לBrandsMart (ויצאנו בינתיים עם שואב אבק ומיקרו) ביקשנו לראות טלויזיה לחדר שינה. המוכר התחיל ב42 אינטש, כשטענו שעד היום הסתפקנו בפחות, הוא לא ירד מעבר ל32 אינטש. הוא התפוצץ מצחוק כשהצבענו על ה22 אינטש, אז לא סיפרנו על ה14 אינטש שהיה לנו.
כל יום אני לוקח את עידית לארוחה במקום אחר, ועד עכשיו נחלתי הצלחה. איזה כיף שאפשר למצוא מסעדות ממש לא יקרות מכל סוגי המטבחים - איטלקי, סיני, קובני, בשרים... וממש להנות.
היו לנו 2 ביקורים אצל חברים עד עכשיו. עידית הזכירה בפוסט קודם את הביקור אצל איריס ואורי מהעבודה שלי, ואתמול ביקרנו אצל אורי אחר - שעידית הכירה עד אתמול רק בשיחות טלפון, כשדיברו על אוניברסיטת Emory - העניין המשותף בינהם. גם הם התגלו כזוג מאוד נחמד. הם מקיימים קשרים עם עוד הרבה ישראלים וביחד דואגים לרהט אחד לשני את הדירות. הם ניסו להקל גם על ההתחלה שלנו, ולבסוף שכנעו אותנו לחזור הביתה עם מנורת איקאה ושולחן קטן, ככה - עד שנסתדר.

מחר אני אצלם עוד תמונות של הדירה והשכונה ואפרסם אותם כאן, אז יש למה לחכות ;-)