השבוע שחינו בנבכי הביורוקרטיה האמריקאית. אמנם, ניסינו לעשות פלאפונים ולא עשינו עדיין, ורצינו שיהיה לשנינו רישיון נהיגה של ג'ורג'יה ועוד אין, אבל כן רשמנו לטובתנו מספר הצלחות. בגזרת הפלאפון לא הצלחנו כי היה די קשה לבחור בין התוכניות השונות שמציעות שלושת החברות הגדולות (נשמע מוכר, לא?). יש פה מספר של דקות מסוים שמקבלים עם המכשיר, והן מיועדות גם לשיחות נכנסות וגם ליוצאות. על שיחות בתוך הרשת לא משלמים בכלל, וגם על שיחות בלילות ובסופי-שבוע לא משלמים, אפילו אם זה מחוץ לרשת. צריך להבין אם רוצים חבילת data ומה העלות של קבלת שיחות מחו"ל ועוד כל מיני אותיות קטנות שצריך לקרוא. כשבסוף הבנו ש-T-Mobile הם הכי זולים וכבר בחרנו מכשירים בחנות, לא הצלחנו לקבל את ה-18% הנחה שמגיעים לעובדי אמדוקס, אז יצאנו בידיים ריקות עם הפנים ל-AT&T באותו הקניון, אבל שם היינו צריכים להמתין לסוכן שלנו, וביום שחיכינו לו הבנו שאולי בא לנו iphone בכלל, ושאפשר לקנות אותו רק בחנות של AT&T. אבל התקדמנו, קרובים מאוד למספר אמריקאי.
בעניין הרישיון נהיגה, ידענו שאנחנו צריכים ללכת למשרד ה-social security כדי להוציא לי טופס denial שאיתו אמורים ללכת למשרד הרישוי, ה-DMV. וכל זה כי לא מגיע לי, בתור מחזיקת ויזה L2, מספר משל עצמי. אבל כשהגענו לשם ושאלנו את הפקידה, אחרי שהיא הוציאה את הטופס, אם אנחנו עושים מה שצריך בתור מחזיקי ויזות L1 ו-L2, היא הפתיעה אותנו ואמרה שמגיע לי SSN. אז החזרנו את הטופס ועכשיו אנחנו מחכים שיגיע ה-SSN בדואר כדי לעשות לי רישיון. אני מחשיבה את זה כהצלחה, כי עדיף שיהיה לי SSN, מה גם שהלכנו בלי לדעת את הנוהל החדש ובעזרת פקידה (חביבה למדי) מילאנו טופס וזהו. ומה שעוד לא רע זה שנצ כן עשה רישיון. התייצבו בשבע וקצת במשרד הרישוי ב- Sandy Springs (שכונה של מיליונרים לידנו) ונצ היה השני בתור של מי שעושה מבחן מעשי walk-in, כלומר: בלי תור שנקבע מראש. אחרי התיאוריה, חיכינו עוד 3 ומשהו שעות עד שהוא יצא למבחן (לא ברור למה יש רק בוחן אחד), ובסכ"ה- 4 וחצי שעות בילינו שם עד שהרישיון היה ביד.
הלפטופ שעשה קצת בעיות נשלח ל-IBM, אז אני מתנסה קצת במקלדת וירטואלית.
תולה גם היא עשתה קצת בעיות- בטיסה, היא שרטה את התיק באזור של הרשת, והציפורן שלה הזדהמה. קיוינו שזה יעבור לבד, אבל היא התחילה לצלוע. לקחנו אותה לוטרינרית ליד הבית, סיפור לא זול אבל נקווה שהיא מחלימה.
בסוף השבוע נסענו לראות את האקווריום של ג'ורג'יה בדאונטאון אטלנטה. היה מאוד מרשים, גדול ומגוון- תמונות יפורסמו בהמשך. אח"כ הסתובבנו קצת בפארק של האולימפיאדה ובבניין CNN. למחרת, נסענו ל-OUTLET ענק, שלושת רבעי שעה נסיעה צפונה מהבית. כל החנויות שם דורשות סיבוב של יום שלם- רק בחנות של CK בילינו שעה ומשהו. קנינו לנצ בגדים לעבודה (הוא צריך ללבוש חולצות מכופתרות, מינימום פולו, מלבד ימי שישי, שהם casual Fridays, וכולם לובשים ג'ינס וטי-שירט) ולי בגדים לחדר כושר (מסתבר ש-GAP זה חנות שבדיוק מתאימה לזה, ולא להרבה מעבר).
בשבוע הקרוב אנחנו מתכננים לקנות טלויזיה ולהתחבר סופסוף לכבלים ולאינטרנט בבית. כשיהיה לנו מספר טלפון, נעדכן.
בעניין הרישיון נהיגה, ידענו שאנחנו צריכים ללכת למשרד ה-social security כדי להוציא לי טופס denial שאיתו אמורים ללכת למשרד הרישוי, ה-DMV. וכל זה כי לא מגיע לי, בתור מחזיקת ויזה L2, מספר משל עצמי. אבל כשהגענו לשם ושאלנו את הפקידה, אחרי שהיא הוציאה את הטופס, אם אנחנו עושים מה שצריך בתור מחזיקי ויזות L1 ו-L2, היא הפתיעה אותנו ואמרה שמגיע לי SSN. אז החזרנו את הטופס ועכשיו אנחנו מחכים שיגיע ה-SSN בדואר כדי לעשות לי רישיון. אני מחשיבה את זה כהצלחה, כי עדיף שיהיה לי SSN, מה גם שהלכנו בלי לדעת את הנוהל החדש ובעזרת פקידה (חביבה למדי) מילאנו טופס וזהו. ומה שעוד לא רע זה שנצ כן עשה רישיון. התייצבו בשבע וקצת במשרד הרישוי ב- Sandy Springs (שכונה של מיליונרים לידנו) ונצ היה השני בתור של מי שעושה מבחן מעשי walk-in, כלומר: בלי תור שנקבע מראש. אחרי התיאוריה, חיכינו עוד 3 ומשהו שעות עד שהוא יצא למבחן (לא ברור למה יש רק בוחן אחד), ובסכ"ה- 4 וחצי שעות בילינו שם עד שהרישיון היה ביד.
הלפטופ שעשה קצת בעיות נשלח ל-IBM, אז אני מתנסה קצת במקלדת וירטואלית.
תולה גם היא עשתה קצת בעיות- בטיסה, היא שרטה את התיק באזור של הרשת, והציפורן שלה הזדהמה. קיוינו שזה יעבור לבד, אבל היא התחילה לצלוע. לקחנו אותה לוטרינרית ליד הבית, סיפור לא זול אבל נקווה שהיא מחלימה.
בסוף השבוע נסענו לראות את האקווריום של ג'ורג'יה בדאונטאון אטלנטה. היה מאוד מרשים, גדול ומגוון- תמונות יפורסמו בהמשך. אח"כ הסתובבנו קצת בפארק של האולימפיאדה ובבניין CNN. למחרת, נסענו ל-OUTLET ענק, שלושת רבעי שעה נסיעה צפונה מהבית. כל החנויות שם דורשות סיבוב של יום שלם- רק בחנות של CK בילינו שעה ומשהו. קנינו לנצ בגדים לעבודה (הוא צריך ללבוש חולצות מכופתרות, מינימום פולו, מלבד ימי שישי, שהם casual Fridays, וכולם לובשים ג'ינס וטי-שירט) ולי בגדים לחדר כושר (מסתבר ש-GAP זה חנות שבדיוק מתאימה לזה, ולא להרבה מעבר).
בשבוע הקרוב אנחנו מתכננים לקנות טלויזיה ולהתחבר סופסוף לכבלים ולאינטרנט בבית. כשיהיה לנו מספר טלפון, נעדכן.
5 תגובות:
היי ילדים,
אני שמחה איתכם על ההצלחות הקטנות אך חשובות, חבל שבכל מקום יש בירוקרטיה! ראיתי אצלנו כמה מכוניות כמו שלכם, נראות נחמד.
מחר כולם מסיימים את החופש, הדר לגן חובה, אורי לקיבוץ, נופר ל-ד' והילי השתתפה הערב בטכס לקבלת כיתות א, היה ממקסים! מלבד זה, נחגוג לנופר ביום שישי.
כבר התגעגעתי לעידכון השוטף.
תהנו מכל הרכישות, נשיקות,
אמא פנינה.
It's always alot of bureaucracy in the beginning, but we knew it. Say goodluck to everyone in school and send some pictures to my email from Nofar's birthday.
אני מתפלא מההשלמה עם הבירוקרטיה האמריקאית.
האם בארץ לחכות באיזה משרד ממשלתי 3וחצי שעות היה עובר בשקט?! בלי עצבים ובלי תלונות ?? אבל שם זה אמריקה ולכן מישרים קו...
ילדים ,שמחים איתכם בכל הצלחה מאחלים המשך הצלחה והנאה בנבכי הבירוקרטיה והמולים ובכלל
אבא משה
נ.ב.: אתם באים ביום שישי לנופר?
Dad, nice yo see you getting involved with the blog. Indeed, in Israel nobody would have waited patiently in line, but here it is the culture, that is what people do. We could have gone to another DMV which is less crowded, but we wanted to leave with the license. There were many people there who didn't schedule a road test and waited even longer than us. And who said it wasn't annoying?
And no, we are not coming, not to Nofar's B-Day and not to the Holidays. Stop asking...
עידית,
אני לא שואל יותר גם לא ברצינות
תפתיעו אותנו.
ובאשר לתרבות שם וחוסר תרבות כאן
לצערי, את צודקת
אבא
הוסף רשומת תגובה