הטיסה עברה בשלום יחסי, לפחות מבחינת התוּלים. אם שמונת המוסלמים-אמריקאים שהתעכבו בביטחון בנתב"ג היו מתעכבים עוד כמה דקות, התוּלים היו זוכים למושב משלהם במטוס (ואנחנו היינו זוכים לטיסה שקטה יותר), אבל הגורל ייעד להם מקום מתחת למושב שלנו. הם היו שקטים עד 3 שעות אחרי ההמראה, 7 שעות אחרי נטילת רבע הגלולה- נצ היה צריך לקחת אותם אחד אחד לשירותים של המטוס כדי שיקבלו עוד רבע כדור. הוא עזר עד אחרי ששכרנו את האוטו בשדה התעופה הארטספילד באטלנטה. בנקודה זו בדיוק תוּל השתין, אז פינינו לו את הסדין. תוּלה חיכתה עד שנייה לפני שנכנסנו לדירה (כמובן ששניהם היו עליי בזמן זה, והג'ינס הזה עבר להשריה בנוזל כביסה מרוכז ללילה).
וחזרה לענייננו: אחרי הטיסה, במהלכה בקושי ישנו, הגענו לתלאות של נמל התעופה האטלנטאי. קודם- ביקורת של ה-immigration, שעברה חלק. אח"כ ביקורת ראשונה של המכס- עלינו בגורל ופתחו לנו את המזוודות, אבל גם זה עבר בצורה מהירה וחסרת תקלות. אבל מה שמוזר הוא שגם מי שיוצא לעיר ולא לטיסת המשך מחויב לעבור שיקוף למטען היד, לפני שהוא מקבל את המזוודות. ואז חייבו את נצ לעבור עם התולים בגלאי מתכות ואת התיק שלהם בשיקוף. היה ממש מפחיד לראות אותם, התולים מפוחדים מהרעש ועוד מטושטשים מהכדור, רק רצו לחזור כבר לתיק המוכר והקטן שלהם. גם זה עבר בסדר, ואז חיכיתי, על 4 המזוודות, שני תיקי הגב ושני החתולים, זמן שנראה כמו נצח לנצ שיחזור מ-Avis עם הרכב (שברולט קובלט אדומה חמודה). הלכנו לעשות לרכב ביטוח (יקר מאוד!) ונסענו לכיוון Dunwoody , כשחצינו את כל העיר לכיוון צפון-מזרח. לפני ההגעה לקומפלקס, עצרנו ב-Walmart ממול וקנינו חול ואוכל לחתולים וגם עשינו את ה-money order. בקומפלקס, גילינו שהדירה ששמרו לנו היא לא בדיוק מה שנצ התכוון, אז ראינו עוד 3 דירות ואז התבייתנו על אחת, שאפילו התבררה כיותר זולה מהמקורית ב-150(!) דולר לחודש. עשינו בדיקה שהכל עובד (יש כמה דברים שדורשים טיפול, ומסתבר שאנחנו צריכים לשים מנורות בדירה כולה, כי הקומפלקס מספק רק תאורה במסדרון ובמטבח), עשינו ביטוח לדירה ובשעה 2 בצהריים, אחרי יממה שלמה מחוץ לבית, נכנסנו לדירתו החדשה. אחרי מקלחת התרעננות, קפצנו מעבר לכביש ל-Chilis (באוטו, כמובן) וטרפנו ארוחה לא רעה של המבורגר (6$) וסטייק בסגנון מקסיקני עם ירקות (12$). בתמימותי שאלתי אם יש מיץ סחוט טבעי- כנראה שעל החיה הזו לא שמעו פה. לפחות עוד לא מספיקים לסיים את כל כוס השתייה וכבר המלצר מתעופף להביא refill. בארץ זה כמובן לא היה עובד- משפחה היתה מזמינה כוס שתייה אחת וכולם היו שותים ממנה. התכנון שלי הוא לאכול כל יום בשבוע הקרוב באחת מהמסעדות הבאות: סינית ויפנית (יש מולנו), מקסיקנית, Cheesecake Factory (ולא, אין שם רק עוגות גבינה) ובטח עוד כמה ששכחתי.
אח"כ עשינו קניות ב-Walmart וב- Target. הכל חסר לנו, צריך לקנות מסכום וכוסות ועד נוזל לכביסה, סירים וקומקום. נצטרך גם להתחיל להשוות מחירים למכשירי חשמל (טלוויזיה, מיקרוגל, שואב אבק- האחרון בדחיפות הכי גדולה בשל השטיחים מקיר לקיר בכל הדירה) ולאוטו- עם העלות של שכירת רכב, עדיף שנמצא מהר מאוד אוטו משלנו. הקניות היו חוויה מוזרה, אפילו שאני יודעת מה זה סופר בארה"ב (הכל ובגדול). לבחור אבקת כביסה ומרכך לקח לי כמעט חצי שעה, לכל מרכך היה ריח מתוק מדי. אבקת כביסה לקחתי Tide כמו בארץ, אבל בבית גיליתי שגם לה יש ריח אחר ממה שאני מכירה, מתוק. נראה לי שאני אצטרך להגיע לסופר הישראלי כדי להשיג את מה שאני רגילה (אני בספק שאפשר להתרגל לריח כזה מתקתק מהבגדים, אלא אם כן המרכך "ינטרל" את האבקה)- חשבתי שהסופר הישראלי יהיה רק למקרי "חירום" אבל אולי יש יותר בעיות כאן ממה שחשבתי... האוכל, ב-Walmart לפחות, היה בעיקר מוכן. קנינו שמנת חמוצה רזה כגבינה לבנה, יוגורט plain של יופלה וחלב 2% בגודל 4 ליטר. למצוא קורנפלקס מחיטה מלאה היה משימה לא פשוטה (מוזר דווקא). לא התחשק לי על שום דבר אחר בינתיים, ולא שיש לי איך לבשל כרגע. מחר ב-Farmer's market אני אולי אמצע דברים יותר חביבים. מה שכן, המאפייה הישראלית של Alon (Alon's Bakery), שהיא יותר כמו מעדנייה, נמצאת גם היא די קרוב אלינו. קנינו בה עוגת דניש אחת וחתיכת עוגת אפרסקים, כשנקנה קצת ירקות נקנה שם גם לחם טוב.
לשם המחשה, בואו נדבר במספרים:
1 טיסה ישירה עם Delta- היתה בסדר בסך-הכל, ראינו כמה סרטים במסך מגע האישי (או איך שאפרת מנסחת את זה: "אין לי משהו רע להגיד"); 2 חתולים שטושטשו פעמיים ורטנו מעט בהתפוגגות של הטשטוש הראשון ועברו סיוט לא קטן (בהתחשב בכל זה, התנהגו למופת. אחרי כמה שעות באמבטיה עם החול, האוכל והמשטח גירוד שקנינו להם, שחררנו אותם בדירה והם חקרו וחקרו עד שהתעייפו והלכו לישון לידינו על השטיח); 3 שעות של "בילוי" בשדה התעופה הארטספילד (בהגירה, במכס וב-Avis) ו-3 מרכזי קניות שהיינו בהם עד כה, כולם ממש ליד הבית וכולם נקראים "Perimeter משהו" (מחר נותר לנו לבקר בקניון הגדול, ה- Perimeter Mall); 4 דירות שראינו עד החלטנו על הדירה החדשה שלנו- 1427, שהיא בקומה העליונה ביותר, ולכן גם עם תקרה מוגבהת ותוספת של חלונות, מוארת, מחולקת לא רע בכלל ועם הרבה מקומות אכסון
(כשהבית ריק... כמובן שאין מקום להשוואה עם דירתנו הקודמת) 
הכל בה נקי ומצוחצח, השטיח בן פחות משנה ועבר ניקוי יסודי לפני שנכנסנו. הנוף הוא אכן של עצים וירוק, המקום שקט מאוד ומטופח- יש איזור עם חדר כושר, בריכה (עם wi-fi, אני משתמשת בו כרגע כדי לפרסם את הפוסט), חדר תקשורת עם כמה מחשבים וחדר כביסה בתשלום נוסף. בפוסט קודם, פרסמתי את הכתובת שלנו, אבל מסתבר שטעיתי. אז הנה הכתובת הנכונה:
Idit and Netzer Kolan
1427 Ashford Parkway
Atlanta, GA, 30338
USA
אחרי היום העמוס הזה, הלכנו לישון מותשים בשמונה בערב. לפני שנרדמתי שמעתי גשם. התעוררתי כל כמה שעות והתפלאתי למה עוד לא בוקר, ב-5 בבוקר הקצתי לחלוטין ועדיין חושך מוחלט. אני מניחה שהג'ט לג יסתדר עד מחר, כי בסך-הכל ישנו שנת לילה. עכשיו אני רואה בחוץ את ההתחלה של הזריחה (השעה 6 וחמש דקות). המזגן בדירה בינתיים דולק כל הזמן על 77 מעלות. לא היה ממש חם אתמול, בטח לא יותר מבארץ- אני מניחה שיש ימים יותר גרועים. הלחות פה מעל 60 אחוז, אבל הטמפרטורות לא נותרות כל הזמן על 30 מעלות (צלזיוס), כמו בקיץ התל-אביבי.
הכל מוזר לי, אפילו שיש תחושה מוכרת. בעיקר מה שהולך בכביש דורש תִרְגולת, אבל אני אתרגל אחרי שנקנה אוטו משלנו. אתמול נצ תמרן ברחבי אטלנטה כשועל מנוסה, וקיפץ מקניון לקניון במיומנות מעוררת התפעלות. אני כל הזמן מנסה להבין מתי אפשר לפנות שמאלה ומתי צריך לחכות, מתי מתקדמים בצומת שבה לכולם יש עצור (לפי מי שהגיע ראשון- שוב, בארץ זה בחיים לא היה עובד) ושימינה פונים בלי רמזור, כל עוד נותנים זכות קדימה. והתנועה זורמת להפליא. עוד דבר שמקשה, בעיני, על הנהיגה, הוא שכל, אבל כל, הכבישים הם דו-סטריים. היום אני אשתדל להפנים את הכללים שלמדתי ולהיות פחות ב"הלם".
הפעם בפינת האתנחתא- שיר הלל למטוס הסילון ודרך צלחה במסענו החדש!
John Denver- Leaving on a Jet Plane
וחזרה לענייננו: אחרי הטיסה, במהלכה בקושי ישנו, הגענו לתלאות של נמל התעופה האטלנטאי. קודם- ביקורת של ה-immigration, שעברה חלק. אח"כ ביקורת ראשונה של המכס- עלינו בגורל ופתחו לנו את המזוודות, אבל גם זה עבר בצורה מהירה וחסרת תקלות. אבל מה שמוזר הוא שגם מי שיוצא לעיר ולא לטיסת המשך מחויב לעבור שיקוף למטען היד, לפני שהוא מקבל את המזוודות. ואז חייבו את נצ לעבור עם התולים בגלאי מתכות ואת התיק שלהם בשיקוף. היה ממש מפחיד לראות אותם, התולים מפוחדים מהרעש ועוד מטושטשים מהכדור, רק רצו לחזור כבר לתיק המוכר והקטן שלהם. גם זה עבר בסדר, ואז חיכיתי, על 4 המזוודות, שני תיקי הגב ושני החתולים, זמן שנראה כמו נצח לנצ שיחזור מ-Avis עם הרכב (שברולט קובלט אדומה חמודה). הלכנו לעשות לרכב ביטוח (יקר מאוד!) ונסענו לכיוון Dunwoody , כשחצינו את כל העיר לכיוון צפון-מזרח. לפני ההגעה לקומפלקס, עצרנו ב-Walmart ממול וקנינו חול ואוכל לחתולים וגם עשינו את ה-money order. בקומפלקס, גילינו שהדירה ששמרו לנו היא לא בדיוק מה שנצ התכוון, אז ראינו עוד 3 דירות ואז התבייתנו על אחת, שאפילו התבררה כיותר זולה מהמקורית ב-150(!) דולר לחודש. עשינו בדיקה שהכל עובד (יש כמה דברים שדורשים טיפול, ומסתבר שאנחנו צריכים לשים מנורות בדירה כולה, כי הקומפלקס מספק רק תאורה במסדרון ובמטבח), עשינו ביטוח לדירה ובשעה 2 בצהריים, אחרי יממה שלמה מחוץ לבית, נכנסנו לדירתו החדשה. אחרי מקלחת התרעננות, קפצנו מעבר לכביש ל-Chilis (באוטו, כמובן) וטרפנו ארוחה לא רעה של המבורגר (6$) וסטייק בסגנון מקסיקני עם ירקות (12$). בתמימותי שאלתי אם יש מיץ סחוט טבעי- כנראה שעל החיה הזו לא שמעו פה. לפחות עוד לא מספיקים לסיים את כל כוס השתייה וכבר המלצר מתעופף להביא refill. בארץ זה כמובן לא היה עובד- משפחה היתה מזמינה כוס שתייה אחת וכולם היו שותים ממנה. התכנון שלי הוא לאכול כל יום בשבוע הקרוב באחת מהמסעדות הבאות: סינית ויפנית (יש מולנו), מקסיקנית, Cheesecake Factory (ולא, אין שם רק עוגות גבינה) ובטח עוד כמה ששכחתי.
אח"כ עשינו קניות ב-Walmart וב- Target. הכל חסר לנו, צריך לקנות מסכום וכוסות ועד נוזל לכביסה, סירים וקומקום. נצטרך גם להתחיל להשוות מחירים למכשירי חשמל (טלוויזיה, מיקרוגל, שואב אבק- האחרון בדחיפות הכי גדולה בשל השטיחים מקיר לקיר בכל הדירה) ולאוטו- עם העלות של שכירת רכב, עדיף שנמצא מהר מאוד אוטו משלנו. הקניות היו חוויה מוזרה, אפילו שאני יודעת מה זה סופר בארה"ב (הכל ובגדול). לבחור אבקת כביסה ומרכך לקח לי כמעט חצי שעה, לכל מרכך היה ריח מתוק מדי. אבקת כביסה לקחתי Tide כמו בארץ, אבל בבית גיליתי שגם לה יש ריח אחר ממה שאני מכירה, מתוק. נראה לי שאני אצטרך להגיע לסופר הישראלי כדי להשיג את מה שאני רגילה (אני בספק שאפשר להתרגל לריח כזה מתקתק מהבגדים, אלא אם כן המרכך "ינטרל" את האבקה)- חשבתי שהסופר הישראלי יהיה רק למקרי "חירום" אבל אולי יש יותר בעיות כאן ממה שחשבתי... האוכל, ב-Walmart לפחות, היה בעיקר מוכן. קנינו שמנת חמוצה רזה כגבינה לבנה, יוגורט plain של יופלה וחלב 2% בגודל 4 ליטר. למצוא קורנפלקס מחיטה מלאה היה משימה לא פשוטה (מוזר דווקא). לא התחשק לי על שום דבר אחר בינתיים, ולא שיש לי איך לבשל כרגע. מחר ב-Farmer's market אני אולי אמצע דברים יותר חביבים. מה שכן, המאפייה הישראלית של Alon (Alon's Bakery), שהיא יותר כמו מעדנייה, נמצאת גם היא די קרוב אלינו. קנינו בה עוגת דניש אחת וחתיכת עוגת אפרסקים, כשנקנה קצת ירקות נקנה שם גם לחם טוב.
לשם המחשה, בואו נדבר במספרים:
1 טיסה ישירה עם Delta- היתה בסדר בסך-הכל, ראינו כמה סרטים במסך מגע האישי (או איך שאפרת מנסחת את זה: "אין לי משהו רע להגיד"); 2 חתולים שטושטשו פעמיים ורטנו מעט בהתפוגגות של הטשטוש הראשון ועברו סיוט לא קטן (בהתחשב בכל זה, התנהגו למופת. אחרי כמה שעות באמבטיה עם החול, האוכל והמשטח גירוד שקנינו להם, שחררנו אותם בדירה והם חקרו וחקרו עד שהתעייפו והלכו לישון לידינו על השטיח); 3 שעות של "בילוי" בשדה התעופה הארטספילד (בהגירה, במכס וב-Avis) ו-3 מרכזי קניות שהיינו בהם עד כה, כולם ממש ליד הבית וכולם נקראים "Perimeter משהו" (מחר נותר לנו לבקר בקניון הגדול, ה- Perimeter Mall); 4 דירות שראינו עד החלטנו על הדירה החדשה שלנו- 1427, שהיא בקומה העליונה ביותר, ולכן גם עם תקרה מוגבהת ותוספת של חלונות, מוארת, מחולקת לא רע בכלל ועם הרבה מקומות אכסון
(כשהבית ריק... כמובן שאין מקום להשוואה עם דירתנו הקודמת) 
הכל בה נקי ומצוחצח, השטיח בן פחות משנה ועבר ניקוי יסודי לפני שנכנסנו. הנוף הוא אכן של עצים וירוק, המקום שקט מאוד ומטופח- יש איזור עם חדר כושר, בריכה (עם wi-fi, אני משתמשת בו כרגע כדי לפרסם את הפוסט), חדר תקשורת עם כמה מחשבים וחדר כביסה בתשלום נוסף. בפוסט קודם, פרסמתי את הכתובת שלנו, אבל מסתבר שטעיתי. אז הנה הכתובת הנכונה:
Idit and Netzer Kolan
1427 Ashford Parkway
Atlanta, GA, 30338
USA
אחרי היום העמוס הזה, הלכנו לישון מותשים בשמונה בערב. לפני שנרדמתי שמעתי גשם. התעוררתי כל כמה שעות והתפלאתי למה עוד לא בוקר, ב-5 בבוקר הקצתי לחלוטין ועדיין חושך מוחלט. אני מניחה שהג'ט לג יסתדר עד מחר, כי בסך-הכל ישנו שנת לילה. עכשיו אני רואה בחוץ את ההתחלה של הזריחה (השעה 6 וחמש דקות). המזגן בדירה בינתיים דולק כל הזמן על 77 מעלות. לא היה ממש חם אתמול, בטח לא יותר מבארץ- אני מניחה שיש ימים יותר גרועים. הלחות פה מעל 60 אחוז, אבל הטמפרטורות לא נותרות כל הזמן על 30 מעלות (צלזיוס), כמו בקיץ התל-אביבי.
הכל מוזר לי, אפילו שיש תחושה מוכרת. בעיקר מה שהולך בכביש דורש תִרְגולת, אבל אני אתרגל אחרי שנקנה אוטו משלנו. אתמול נצ תמרן ברחבי אטלנטה כשועל מנוסה, וקיפץ מקניון לקניון במיומנות מעוררת התפעלות. אני כל הזמן מנסה להבין מתי אפשר לפנות שמאלה ומתי צריך לחכות, מתי מתקדמים בצומת שבה לכולם יש עצור (לפי מי שהגיע ראשון- שוב, בארץ זה בחיים לא היה עובד) ושימינה פונים בלי רמזור, כל עוד נותנים זכות קדימה. והתנועה זורמת להפליא. עוד דבר שמקשה, בעיני, על הנהיגה, הוא שכל, אבל כל, הכבישים הם דו-סטריים. היום אני אשתדל להפנים את הכללים שלמדתי ולהיות פחות ב"הלם".
הפעם בפינת האתנחתא- שיר הלל למטוס הסילון ודרך צלחה במסענו החדש!
John Denver- Leaving on a Jet Plane
תגובה 1:
עידית ונץ היקרים!
אני מצדיעה לקידמה! כבר לא צריך לשאול כלום. הכל ברור מתואר לפרטי פרטים כמו שאני אוהבת. אתם אמיצים וגיבורים בעיני, כל הכבוד! שיהיה לכם בהצלחה וברגל ימין לנץ מחר בעבודה החדשה.
אשמח לקרא את המשך הסיפור עם כל הפרטים הפיקנטיים כי אצלנו הכל מוכר וידוע.
אוהבת ומתגעגעת אמא פנינה
הוסף רשומת תגובה