ארה"ב היא גדולה ומגוונת, מחולקת לאזורים, שלכל אחד מהם יש תרבות והיסטוריה ייחודיים. יש הרבה שיגידו שניו-אינגלנדי, קליפורני, טקסני ו-Mid-western אפילו לא חולקים את אותה שפה. ובין כל התופעות האזוריות האמריקאיות, הייחודיות, הדרום הוא ייחודי יותר מכולן. יש בו זהות ייחודית ועושר תרבותי שנובעים מחברה טעונה בקונפליקטים.
ג'ורג'יה שייכת ל-Old South, למדינות הדרום שהתנגדו לביטול העבדות ונלחמו תחת הקונפדרציה במלחמת האזרחים. הדרומיים לא חלמו לוותר על רווחי הענק ממטעי הכותנה שכיסו את האדמות הפוריות מאופק לאופק.
הצפון ראה את העבדות כמבזה את האדמה ואת ערך ה-free labor (השחורים עשו את העבודה עבור הלבנים הדרומיים, בעוד הלבנים עשו את העבודה הזו בעצמם בשדות בצפון). הצפון, שאוכלוסייתו גדלה בעקבות גלי ההגירה והתיעוש העשיר את תושביו, התחרה בעושר ובהשפעה מול הדרום, במעין מערכת חברתית מקבילה. שני הצדדים הבינו שהפערים ביניהם עצומים- בעוד הדרום גיבש את כל צורת החיים שלו סביב העבדות, הרי שהצפון ראה בדרום a society that has gone to sleep (ציטוט של דה-טוקוויל) ורצה למנוע בכל מחיר התפשטות של העבדות בטריטוריות הספר במערב, התפשטות שתגדיל את השסע הקיים. הדרומיים, אנשי כבוד שעצמאותם והיכולת להגן עליה עולה בחשיבותה על כל שאר הדברים (מלבד הרכוש), לא יכלו להרשות התערבות של הממשלה הפדרלית בנושא העבדות, מה גם שהם התקשו להסתגל למעמדו החדש של הדרום כ-other, בתור מי שהקימו את האומה וניהלו אותה באופן כמעט מוחלט עד כה (רוב הנשיאים היו דרומיים ורוב ההון האמריקאי עד אז היה מהדרום). אמריקה של לפני מלחמת האזרחים היתה כמו מדינה של שני עמים- הנשיא לינקולן אסר על התפשטות העבדות והדרומיים פרשו מהברית. עבור מדינות הדרום זה היה להיות או לחדול, להיות מיעוט מוקצה בארה"ב או לשלוט על מדינה נפרדת. מלחמת האזרחים הוכרזה כי לינקולן טען שאי אפשר לפרוש מהברית (פרישה היא מעשה אנטי-דמוקרטי, שהורס את המדינה מבפנים). הדרום טען שהמדינות חזקות מהאיחוד, אך לינקולן גרס אחרת ותפיסתו היא שניצחה- היום ארצות הברית היא United States ולא States United.
גם לאחר המלחמה ההיא וביטולה של העבדות, Separate but equal (הסיסמא של המדינות הדרומיות לאחר ביטול העבדות) לא השווה את מעמדם של השחורים לזה של הלבנים. יחסי הגזע קבעו את הייחודיות של הדרום. נדרשו עוד מאה שנים עד ה- Human Rights Movement כדי להמשיך את התהליך שהתחילה מלחמת האזרחים, אבל גם היום ניתן לראות השפעות ארוכות-טווח של העבדות, אפילו שעברו כמעט 150 שנה מאז מלחמת האזרחים. השחורים עדיין בעמדת קיפוח, ולא רק בהרגשה. בערים הצפוניות הם חיים בעיקר בגטאות מוזנחים עם שיעורי פשיעה גבוהים- רק 13% מהאוכלוסיה, שחורים מהווים את הרוב בבתי הכלא האמריקניים. דווקא בדרום, בעיקר באטלנטה, יש הרבה יותר הזדמנויות לשחורים וחלק ניכר נחשבים כמעמד בינוני (שבאמריקה זה לא רע בכלל).
זה היה שיעור (לא) קצר בהיסטוריה אמריקאית, באדיבות ד"ר יעל שטרנהל (דווקא המומחית לדרום האמריקאי, כששמעה על אטלנטה, הגיבה בהתנשאות מסוימת: "טוב, אם אתם רוצים לגור בדרום"...). הדרום הוא שם עצם פשוט שמגלם בתוכו המון. זה מקום עם הרבה מסורת, מקום מיסטי, רומנטי ומסתורי. חלק מהמסורת קשורה למוסיקה. הפעם בחרתי לפינה את בוב דילן, היוצר הכה-אמריקאי, שבעצם עשה הרבה מוסיקת קאונטרי, הושפע ממנה והשפיע עליה. עוד קאונטרי (פולק, קאונטרי אלטרנטיבי, קאונטרי-רוק ועוד) בטוח יופיע בפוסטים הבאים. Enjoy!
Bob Dylan- Don't Think Twice, It's Alright
ג'ורג'יה שייכת ל-Old South, למדינות הדרום שהתנגדו לביטול העבדות ונלחמו תחת הקונפדרציה במלחמת האזרחים. הדרומיים לא חלמו לוותר על רווחי הענק ממטעי הכותנה שכיסו את האדמות הפוריות מאופק לאופק.
הצפון ראה את העבדות כמבזה את האדמה ואת ערך ה-free labor (השחורים עשו את העבודה עבור הלבנים הדרומיים, בעוד הלבנים עשו את העבודה הזו בעצמם בשדות בצפון). הצפון, שאוכלוסייתו גדלה בעקבות גלי ההגירה והתיעוש העשיר את תושביו, התחרה בעושר ובהשפעה מול הדרום, במעין מערכת חברתית מקבילה. שני הצדדים הבינו שהפערים ביניהם עצומים- בעוד הדרום גיבש את כל צורת החיים שלו סביב העבדות, הרי שהצפון ראה בדרום a society that has gone to sleep (ציטוט של דה-טוקוויל) ורצה למנוע בכל מחיר התפשטות של העבדות בטריטוריות הספר במערב, התפשטות שתגדיל את השסע הקיים. הדרומיים, אנשי כבוד שעצמאותם והיכולת להגן עליה עולה בחשיבותה על כל שאר הדברים (מלבד הרכוש), לא יכלו להרשות התערבות של הממשלה הפדרלית בנושא העבדות, מה גם שהם התקשו להסתגל למעמדו החדש של הדרום כ-other, בתור מי שהקימו את האומה וניהלו אותה באופן כמעט מוחלט עד כה (רוב הנשיאים היו דרומיים ורוב ההון האמריקאי עד אז היה מהדרום). אמריקה של לפני מלחמת האזרחים היתה כמו מדינה של שני עמים- הנשיא לינקולן אסר על התפשטות העבדות והדרומיים פרשו מהברית. עבור מדינות הדרום זה היה להיות או לחדול, להיות מיעוט מוקצה בארה"ב או לשלוט על מדינה נפרדת. מלחמת האזרחים הוכרזה כי לינקולן טען שאי אפשר לפרוש מהברית (פרישה היא מעשה אנטי-דמוקרטי, שהורס את המדינה מבפנים). הדרום טען שהמדינות חזקות מהאיחוד, אך לינקולן גרס אחרת ותפיסתו היא שניצחה- היום ארצות הברית היא United States ולא States United.גם לאחר המלחמה ההיא וביטולה של העבדות, Separate but equal (הסיסמא של המדינות הדרומיות לאחר ביטול העבדות) לא השווה את מעמדם של השחורים לזה של הלבנים. יחסי הגזע קבעו את הייחודיות של הדרום. נדרשו עוד מאה שנים עד ה- Human Rights Movement כדי להמשיך את התהליך שהתחילה מלחמת האזרחים, אבל גם היום ניתן לראות השפעות ארוכות-טווח של העבדות, אפילו שעברו כמעט 150 שנה מאז מלחמת האזרחים. השחורים עדיין בעמדת קיפוח, ולא רק בהרגשה. בערים הצפוניות הם חיים בעיקר בגטאות מוזנחים עם שיעורי פשיעה גבוהים- רק 13% מהאוכלוסיה, שחורים מהווים את הרוב בבתי הכלא האמריקניים. דווקא בדרום, בעיקר באטלנטה, יש הרבה יותר הזדמנויות לשחורים וחלק ניכר נחשבים כמעמד בינוני (שבאמריקה זה לא רע בכלל).
זה היה שיעור (לא) קצר בהיסטוריה אמריקאית, באדיבות ד"ר יעל שטרנהל (דווקא המומחית לדרום האמריקאי, כששמעה על אטלנטה, הגיבה בהתנשאות מסוימת: "טוב, אם אתם רוצים לגור בדרום"...). הדרום הוא שם עצם פשוט שמגלם בתוכו המון. זה מקום עם הרבה מסורת, מקום מיסטי, רומנטי ומסתורי. חלק מהמסורת קשורה למוסיקה. הפעם בחרתי לפינה את בוב דילן, היוצר הכה-אמריקאי, שבעצם עשה הרבה מוסיקת קאונטרי, הושפע ממנה והשפיע עליה. עוד קאונטרי (פולק, קאונטרי אלטרנטיבי, קאונטרי-רוק ועוד) בטוח יופיע בפוסטים הבאים. Enjoy!
Bob Dylan- Don't Think Twice, It's Alright
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה