עוד פוסט אביבי

קשה לא להזכיר שוב את האביב. הוא פשוט נמצא בכל פינה, השינוי מהחורף כל-כך דרסטי. בארץ מרגישים את האביב בעיקר בגלל ניקיונות הפסח (לא שאין פריחה, אבל ההבדלים בין האביב והחורף מינוריים מאוד). כאן כל העצים פורחים לפי תור והטמפרטורות מטפסות בדיוק לחמימות אביבית, בתיאום מושלם עם המעבר לשעון קיץ ויום תחילת האביב בלוח השנה.

אז שוב יצאנו לטייל, קרוב יותר לבית ב-Lake Lanier, אגם שנוצר מסכר Buford על נהר ה-Chattahoochee. מצד אחד של הסכר אגם נפלא ועמוק משופע באיים, ומהצד השני נהר איטי ודי רדוד, מושלם לדיג. מצאנו כמה איזורים טובים לפיקניקים של קיץ (מזג האויר עכשיו עוד לא ממש "שם", היו רוחות אימתניות בימים האחרונים).

לתמונות האביב

גם בבית שתלנו קצת עציצים חדשים לקראת האביב והסחלב שקצת התייבש בחורף (מזגן... אין מה לעשות) מתחדש ויפרח שוב בקרוב.

היה מלאי סרטים מכובד בשבוע האחרון. את From Paris with love אפילו טרבולטה לא הצליח להרוס. סרט אקשן מצחיק וקצת לא צפוי. גם את שרלוק הולמס ראינו ב-2 דולר, האנגלית ה"בריטית" הישנה והמהירה הפריעה לנו להבין הרבה מהנאמר, אבל הסרט מתבסס על הויזואלי יותר מאשר על הפטפטת, אז שרדנו בכבוד. ואחרון השבוע, עליסה בארץ הפלאות, עוד סרט שחוזקו בויזואליה. נכון שאין לסרט עוקץ, אבל טים ברטון הצליח לתת את ה-magic touch וברא בכשרון את ארץ הפנזטיה והדימיון הפרוע.
באיחולי אביב שמח ופסח שמח, שיר שמתאים לעונה (ולכל עונה). ואני חייבת להודות שנזכרתי בו בגלל אמריקן איידול.

Jeff Buckly- Hallelujah

אביב הגיע

לכל דבר יש סוף, אפילו החורף הארוך והקר הגיע לסיומו. הטמפרטורות ביום עלו מעל מחסום ה-12 (צלזיוס). העצים הראשונים שפורחים כאן הם מהסוג הורוד (שקדיה?? כנראה שזה שזיף או עץ פרי אחר), ואחריהם גם הלבנים (שקדיה??). תרדמת החורף (גם זו שלנו) הסתיימה רשמית כשיצאנו לחגוג את היום הראשון של האביב בפסטיבל עצי הדובדבן השנתי ב- Macon. העיירה המנומנמת במרחק שעתיים נסיעה מאטלנטה לובשת חג למשך שבוע בשנה, השבוע בו פורחים 300,000 (!) עצי הדובדבן שלה. החורף הקר במיוחד שהיה השנה דחה את הפריחה הוורודה הגדולה לשבוע הבא, אבל ביום שבת היה מזג אויר אביבי למהדרין (22 מעלות, שמיים בהירים), ממש חובה לצאת מהבית, מה גם שהיו בפסטיבל כמה אטרקציות חביבות, כמו מרוץ קבוצות היתולי או תחרות זריקת דיסק לכלבים (היו המונים הולכי על ארבע בכל מקום, מקושטים בצבעי הפסטיבל כבעליהם ומאושרים לבלות יום אביבי בחוץ).
הנה הוידאו של תחרות הקבוצות (Bed Race):

בערב נשארנו לצפות בכדורים פורחים, שאמנם לא התרוממו בגלל הרוחות החזקות אבל סיפקו לנצ אפשרויות צילום למכביר.
כל התמונות מפסטיבל פריחת הדובדבן במייקון

בראשון מזג האויר השתנה לחלוטין (הוכחה חוזרת שהאביב זו עונה חמקמקה), היה קריר וירד גשם חזק, אבל כבר קבענו שניסע לטייל בהרים בצפון ג'ורג'יה יחד עם קבוצת הטיולים שאנחנו רשומים אליה. מזל שהחלטנו לא לבטל, כי לרוב הגשם לא הפריע והמסלול היה משגע, במידה מסוימת דווקא בגלל הגשם. נהר ה-Chattooga עובר בגבול עם דרום קרוליינה דרך יער קסום, שהערפל שכיסה אותו רק הוסיף לאווירה המיסטית המיוחדת שלו. הגענו גם למפלים שכוחי-אל (Opossom Creek Falls) והתענגנו על העובדה שנסענו לסוף העולם הזה רק שעתיים. נשמנו אוויר "ירוק" ונהננו מחברה טובה (אחת מהמטיילות השאילה לנצ שכמיה עודפת שהיתה לה, מה שמאוד עזר להגן על המצלמה ושאר הציוד מהגשם, שהלך והתחזק אחרי ארוחת הצהריים ליד הנהר).

כל התמונות מנהר הצ'טוגה
ועוד תמונות אביביות מהבית

בפינת האתנחתה שיר רלוונטי (טוב, זה כמעט תמיד!) לפחות משלוש סיבות.

Bruce Springsteen- The River

סוף-סוף, הסוף לחורף ?

נצ: המנצח במשחק הוא מי שזיהה רכב ממדינה שעדיין לא ראינו רכבים ממנה. לוחיות הזיהוי בארה"ב מציינות גם את המדינה והמחוז בהם נרשם בעל הרכב, וכך אפשר לדעת מאין הגיעו. משאיות ממדינות רחוקות מזכות בפרסי ניחומים בלבד, כי ממילא הן משמשות למסעות ארוכים, וזו "לא חוכמה". למרות זאת, די התלהבתי כשראיתי משאית מאלברטה שבקנדה. כמובן, שרוב המכוניות בדרכים מסביבנו הן מג'ורג'יה, והבאות בסדר השכיחות הן מהמדינות השכנות (ויש הרבה כאלה - פלורידה, אלבמה, צמד הקרולינות וטנסי). במשך הזמן, ובמיוחד בטיולים, ראינו מכוניות מרוב המדינות, גם מהפינות המערביות של ארה"ב, כמו וושינגטון, אורגון, אריזונה וכמובן קליפורניה. משום מה, איזור ניו-אינגלנד עדיין חסר לנו ברשימה. עד שבטיול למיאמי עידית זיהתה רכב ממיין. (היתרון לא נשמר ליותר מיומיים כשראיתי רכב מאלסקה).

עוד במיאמי, בדרך מס' 1 לקי-ווסט, צילמנו לוחית מדלאוור, המדינה הראשונה, כך הסתבר לי. יש עיצובים שונים ללוחיות גם בתוך אותה מדינה. חלק מהעיצובים כוללים סמלים וססמאות. אפשר לראות כאן את כל הססמאות האפשריות לכל המדינות. חלק מהמדינות מתגאות בססמאות נורמליות ואפילו מכובדות. כמו ניו-יורק שהיא "The Empire State", או ג'ורג'יה "...On My Mind". אבל לפעמים נדמה שהיה להם ממש קשה למצוא ססמא מייצגת ייחודית, כמו ניו-מקסיקו שהיא "Sunshine State", למרות שברור לכולם שזו הסיסמא של פלורידה. או קרולינה הצפונית שהיא "First in Flight", כי שם האחים רייט הטיסו את המטוס שלהם, אבל אוהיו היא "Birthplace of Aviation", כי שם האחים תכננו את המטוס. זה ממש בלבל אותנו, עד שגיגלתי את הנושא וגיליתי שאפילו היתה דרושה החלטת קונגרס לאשר לאוהיו את המעמד הראשוני הזה, על פני קרולינה הצ'. מה, אין לאוהיו עוד רעיונות מקוריים ויצירתיים לססמאות?! המגוחכת מכולן היא הססמא של מיזורי - "Show-Me" - סליחה? זו ססמא? הצירוף המביך הזה שבמקרה הטוב גורם למיזוראים להשמע לא חכמים במיוחד?

ביום שלישי שעבר ירד שלג למשך שעות ארוכות. הוא לא הצטבר במיוחד על הקרקע, אבל היווה תזכורת ממשית לכך שהחורף עוד כאן. מצד שני, השבוע הטמפרטורות אמורות לעלות, מה שאולי יזרז קצת את האביב. השלג גם נתן אקורד סיום חגיגי לביקור של משה ונדיה. בקושי הספקנו ללכת לכל המקומות שהיו בתכנון. השופינג היה ציר מרכזי בשבועיים האלה. אם במקרה שלחנו את שני אלה לבד לוולמארט, הם פשוט שכחו לחזור.

בחרנו לקנח את הביקור במסעדה-בר שמאוד מושקעת בעיצוב. אצל 'דנטה' Dante's Down the hatch, המסעדה מעוצבת כאילו יושבים בנמל של כפר דייגים. במרכז עוגנת ספינה עתיקה במים שורצי קרוקודילים קטנים. בערבים יותר עמוסים, יושבים גם בתוך הסירה מסביב להופעת ג'אז חיה. כשאנחנו הגענו, שר לנו זמר עם גיטרה. דנטה עצמו עבר בין השולחנות וקשקש גם איתנו, ובסוף הגיש לנדיה כוס למזכרת עם לוגו מוזהב. התפריט מתורגם לעשרות שפות (כולל עברית בניסוחים צולעים) ומבוסס בעיקרו על מנות פונדו. אנחנו הזמנו את הפונדו הבשרי שבו טובלים מבחר בשרים (בקר,עוף, בקר לבן ושרימפס) וגם ירקות (הפטריות היו שוס) בשמן רותח.

בשבת חזרנו למנהג של סרט בשני דולר. שוב רצינו גלידה לפני הסרט, ושוב לא מצאנו אף סניף של Bruster's פתוח. חייבים למצוא גלידה אחרת. ולעניין הסרט: It's complicated הוא אמנם עם מריל סטריפ ושורה של שחקנים שהתמחותם בקומדיה, אבל הוא משמים כל-כך שיצאנו באמצע! אף צחוק ראוי לשמו לא נרשם בשעה שישבנו באולם. זה כבר הסרט השלישי ברצף עם מריל סטריפ שממש מאכזב- האם המלכה המכהנת הודחה?

את פורים עברנו בשקט יחסי. כל המכרים שלנו כאן לקחו את הילדים למסיבות חב"ד וה"בית הישראלי" וחזרו לספר על סיוט משעמם וצפוף שאפילו עלה דמי כניסה. אני הכנתי אוזני המן ב-3 מילויים. והנה אעיד על עיסתי - ממתכון שאורן גירון נתן, ויצא מצוין.

ולסיום, עוד כמה דגים לאוסף. ראיתי גם דג צבעוני, שנאמר : "דגֶא", אבל לא הצלחתי בשום אופן להוריד את התמונה מהטלפון הטיפשי שלי (זה לא האייפון של עידית...)

Plug in baby

בשבת הלכנו להופעה של Muse ב-Arena at Gwinnett Center. ההופעה היתה גדולה מהחיים, ממש משחק אודיו-ויזואלי, לא דומה להופעות אחרות שראינו. נותרנו חסרי מילים, פשוט לא ידענו שהופעה יכולה להראות ולהישמע ככה. 

כל אחד מחברי הלהקה עמד על במה מוגבהת משלו בתחילת ההופעה (בהמשך, הבמות עלו וירדו לפי הצורך), מעליו מסכים ששידרו כל אחד מהם ב-live בשילוב וידאו ארט סימולטני. (נצ: הסתכלתי בהערצה על איש הצוות שעמד מול מסך מחשב עם שידורי כל המצלמות והתאים אותם תוך כדי ריקוד לאנימציות שהוקרנו - ממש DJ של וידאו). כל המסביב (במה, תאורה, וידאו) התאים בצורה מרהיבה לסגנון המוזיקלי של מיוז, שהוא משהו בין progressive rock ל-alternative rock או אפילו רוק כבד. זה לא מפתיע שהלהקה זכתה כהופעה הטובה ביותר ב-2009 (וגם עוד מספר פעמים קודם לכן).

צירפתי את קטע הפתיחה והשיר Uprising (מישהו צילם מהקהל שבעמידה, ולכן קצת קשה לראות את כל הבמה באותו פריים, אבל בכל זאת הוידאו הזה מעביר קצת ממה שהלך באולם):

כאן יש כמה קטעים (וכמה שירים) שאנחנו צילמנו, בהם כן רואים את כל הבמה (המרשימה) בפריים אחד:

(נצ: שמתם לב לכך שכולם בקהל הצטיידו במסך דיגיטלי של טלפון או מצלמה, וגם אנחנו? שמתם לב לטקסט הפארנואידי עד כדי צחוק: "הם" לא יתפסו אותנו, "הם" לא יכפו עלינו, ובשיר אחר - "אנחנו" חייבים לשרוד, וכדו')
הנה כמה תמונות סטילס שצילמנו

למרות שהלהקה עושה כיסוחים בגיטרות, המלודיות בהחלט תופסות מקום חשוב בשירים. ובתוספת הקול של הסולן, כששומעים את מיוז אי אפשר לבלבל אותם עם אף להקה אחרת.
ולסיום עוד שני קטעי וידאו שצילמנו בהופעה:

_
(נצ: אגב, מה שבאמת מחריש אוזניים, זה הצווחות הנוראיות של המעריצים ובעיקר המעריצות האמריקאיות. הם מתרגלים את עניין העידוד מילדות, ובבגרות מגיעים להשגים מרשימים במיוחד על סולם הדציבלים)

ביקור ראשון מהמולדת

אבא ונאדיה הגיעו להתארח אצלנו בשבוע שעבר. ברור לי שהם בהלם מסוים מהגודל ומאיך שהדברים פה מתנהלים. הכל כביכול דומה, מוכר, אבל בכל זאת שונה. לקחתי אותם למרכזי הקניות הענקיים, ל-farmer's market, ל-whole foods, לאקווריום ופארק הסנטיניאל ולכמה מסעדות (שרובן עברו בהצלחה גם את מבחן הסף הקפדני מאוד של משה מנדל).

בסופהשבוע טסנו איתם למיאמי ביץ', לחופשה עמוסה של 48 שעות. עם הרכב ששכרנו בשדה התעופה נסענו בשבת בבוקר לקיז, שרשרת האיים הנמצאת מדרום-מערב למיאמי. למרות עומסי התנועה והעצירות בדרך, הצלחנו להגיע ל- Key West, הנקודה הדרומית ביותר בארצות-הברית, בשעת צהריים. התמקמנו בחוף לראות את השקיעה, שמצדיקה את התואר אחת השקיעות היפות ביותר בעולם. התפאורה מושלמת: חוף נקי, שמיים אינסופיים עם הכמות המדויקת של עננים, כמה סירות מפרש ברקע, שחפים ושקנאים... כאילו מישהו סידר את כל אלה כדי לא לאכזב את התיירים, שמגיעים בהמוניהם לפסטיבל השקיעה היומי.

כשחזרנו בלילה למיאמי ביץ' נפגשנו עם איתמר, אח של שרון, שעובד בחנות נעליים (של ישראלים, כמובן).
ביום ראשון נסענו לאזור ה-Everglades ושטנו ב-airboat במרחבי הביצות. המדריך סיפר שיש מעל 3 מיליון תנינים בפלורידה, מה שלא מפתיע לאור הכמות שראינו במעט הביצה של הסיור. בחזרה עצרנו לאכול ב-Fort Lauderdale, אחת מעיירות הנופש הפופולאריות של פלורידה, שכנראה יש בה יותר יאכטות ומסעדות מתושבים. בטיילת של העיר רואים את כל מי שיצא לסיבוב סופשבוע (עם הכלב או האוטו הייחודי שלו).

לכל התמונות מהסופ"ש במיאמי

פינת האתנחתא קשורה הפעם לחזרתה של התוכנית האהובה, אמריקן איידול. והנה האיידול האהוב (מאוד) מהשנה שעברה, שחזר עם ביצוע מהפנט להמנון של הביטלס, Let it be. האם האיידול השנה יהיה גם מוכשר, גם מקורי, גם יפיוף וגם בעל קול יפה, מדויק ושמצליח לרגש? המשך יבוא.

Kris Allen- Let It Be

Riviera Maya winter retreat

בשבוע שעבר ברחנו קצת מאטלנטה הקפואה לטובת פלאיה דל כרמן בחוף הקריבי של מקסיקו. תכננו לבקר במקומות שלא הספקנו בפעם הקודמת, לשנרקל יותר וגם לרבוץ יותר על החוף. היום הראשון היה בהיר ודי מושלם לשנרקל, אז עלינו על מעבורת לאי קוזומל. בין השאר, ראינו מעין דג-צלופח ומיני ברקודות. לקינוח אכלנו דגים על החוף בליווי מרגריטה. למחרת נסענו לטולום, עיר החוף העתיקה של המאיה. (יש שיאמרו, או ייללו: ״תולום״, נ.ק.) ביום השלישי יצאנו לעוד שנירקול, הפעם באקומל. התמזל מזלנו לראות צבי ים גדולים וגם דגים צבעוניים ואנפה במרדף אחריהם בלגונה הסמוכה, Yal-ku. בסוף היום תפס אותנו גשם טרופי חזק, שלפחות יצא ממנו טרמפ עם זוג חביב כמעט עד למלון בפלאיה. 

ביום האחרון נסענו ל- Jungle Place, חוות קופים באמצע הג'ונגל. גולת הכותרת שם היא ביקור בתוך מגורי הקופים ומגע ישיר איתם. הקופים חביבים מאוד ונהנים מתשומת הלב האנושית והחטיפים ש"הקופים חסרי השיער" מגישים להם.

רצינו לציין לטובה כמה מסעדות בפלאיה- זכרנו איך נהננו ממסעדות נהדרות על השדרה המרכזית, אך המקום התייקר מאז. מצאנו כמה מסעדות לא יקרות שמגישות אוכל מקסיקני טעים מאוד (כלומר: טורטיות בכל מיני אופנים ועם כל מיני תוספות. למשל, נאצ׳וס, טוסטדה, בוריטו, אנצ׳ילדה, קסדייה, ווראצ׳ה ופהיטה. להפתעתי, מנת הטאקו דגים היא מעולה), מפירות ים ועד סטייקים בליווי עוד טורטיות חמות ומאפים.
לתמונות מהטיול

howdy y'alls

בסופהשבוע האחרון ביקרנו בחצר האחורית של אמריקה, איפה שהדיבור איטי יותר, המכוניות גדולות יותר וה-rednecks שמנים יותר. כן, חברים, היינו בטקסס. זה נכון מה שאומרים- הכל גדול יותר בטקסס. רק מדאלאס טסנו שעה וחצי כדי להגיע לפינה הצפונית, ל-Amarillo, היכן שאפריל ילדה את התינוקת המקסימה של גיא ורואי, דנה. הטיסה, המלון והרכב הוזמנו ברגע האחרון (שישי בלילה), כשידענו שדנה משתחררת מבית החולים. לא נותרו טיסות מוקדמות לאמרילו בשבת בגלל השלג שירד שם באותו שבוע והשבית את שדה התעופה הקטן למספר ימים, ונאלצנו לקחת טיסה של אחר-צהריים מאטלנטה. הדיילת של אמריקן איירליינס הופתעה שאנחנו נוסעים עד אמרילו ליום אחד (כנראה שאפילו במושגים של אמריקה זה חריג, אבל לא בכל יום נולדת לנו אחיינית). בשדה התעופה דאלאס-פורת וורת' הזהירו אותנו לפני העלייה למטוס שנהיה מוכנים לשלג, אבל לא דמיינתי את השדות של טקסס מכוסים ב-30 ס"מ של לבן. לקח לנו 10 דקות רק להפשיר את השלג והקרח על הרכב שלנו. נסענו ישירות למלון (הולידיי אין, 39$, אין מילה רעה להגיד) כדי שיהיה לנו יום מלא עם המשפחה למחרת.

בראשון קמנו והזדרזנו לצאת, שוב הפשרת קרח של 10 דקות והתרעננות בסטארבקס. ריח הפרות היה כבר ממש חזק (במרכז העיר!). רק אז הבנו כמה קשה לנהוג בשלג (כנראה שבחושך נסיעת השלג היתה פחות מאיימת כי ראינו פחות טוב מה קורה). הכבישים הראשיים אמנם פונו, אך נסיעה בתוך הרחובות הקטנים יותר לדירה של גיא ורואי היתה מאתגרת (יונדאי אקסנט לא בנויה לדברים האלה). נתקענו סמוך למדרכה והצלחנו לצאת מהשלג רק בסיועם של רואי והשטיחים של המכונית. כשהגענו דנה ישנה, אחרי שעשתה קצת "צרות" לגיא בלילה. כמובן שזה לא הפריע לנו להוציא אותה מהמיטה ולהחזיק. דנה היתה עטופה היטב (שתי שכבות בגדים ושתי שמיכות), רגועה ומתוקה, הראש שלה כבר התאזן לצורתו הרגילה. ממש יפהפיה!

היה נחמד לראות שרואי וגיא אמנם עייפים, אבל מאושרים ומשתלטים על העניינים. אנחנו (המבוגרים) כאילו המשכנו שיחה מלפני שבועיים, בצורה הכי טבעית, למרות שבעצם לא התראנו חצי שנה. בדירה הקטנה יש להם חמ"ל, וכל הזמן משהו אחר מצלצל- סקייפ, פלאפון, מסנג'ר, פייסבוק... בצהריים הזמנו סטייק טייק אווי ממסעדת Logan's Roadhouse, שכמותה מפוזרות רבות על ההיי-ויי. יצאנו מהדירה רק שעה לפני הטיסה חזרה, מה שהתברר כמספיק לחלוטין עבור טיסת פנים.

הביקור הזה המחיש שג'ורג'יה לא דומה לטקסס, שעיר גדולה כמו אטלנטה לא דומה לעיירונת של פחות ממאתיים אלף תושבים, ושאמריקה מגוונת ומורכבת, ענקית וקשה לעיכול. יש עוד הרבה מה לראות וללמוד.
לאלבום המלא מטקסס ללחוץ כאן.

פינת האתנחתא מוקדשת לדנה קדם.

Elton John- Blessed