השלמות

העציצים החדשים ששתלנו

מצאתי שני קליפים ביוטיוב שמשלימים את ההופעה של בון ג'ובי (אחד, Wanted Dead or Alive, לא הוסרט והשני, Hallelujah, היה בעייתי משהו מבחינת זוית הצילום). אמנם אלה מההופעה חמישה ימים קודם לכן בדאלאס, אבל עושים את העבודה, מבחינת איכות הצילום והסאונד.
_

We got it going on

הכרטיסים לבון ג'ובי נקנו כל כך מזמן שנראה שה-15 באפריל לא יגיע. ה- Philips Arena במרכז העיר הוא אולם מרשים, בערך בגודל של הארנה בגווינת, אבל איכשהו נראה מפואר יותר. בון ג'ובי התרכזו פחות בבמה מרשימה או אפקטים, ויותר בלהלהיב את הקהל (שהיה מורכב בעיקר מאנשים בגילנו ויותר מבוגרים, כאלה שהתחילו עם בון ג'ובי כבר בשנות השמונים). ג'ון בון ג'ובי מקפץ ומוציא אנרגיות במשך שעתיים וחצי ללא הפסקה, כאילו הוא עדיין בן עשרים (הוא גם די נראה ככה; כנראה שיש משהו בשם). פצצת האנרגיה (הצהובה) שרה את כל הלהיטים המתבקשים (כמעט- נצ חיכה לשווא ל- Always).

אחד מפתיע היה Hallelujah, שהיה מאוד מרגש ומתאים בצורה מושלמת (גילינו שהוא שר את זה בפסקול של "שרק"). האמריקאים סביבנו נמסו, ואנחנו בכלל התמוגגנו כי השיר הזה כיכב אצלנו בפלייליסט לאחרונה. דווקא את Wanted Dead or Alive לא הצלחנו לדחוס באחד משלושת כרטיסי הזכרון ("are there any cowboys here tonight"?). חביב במיוחד השיר האחרון שהלהקה נינגה לאותו ערב, חלק מההדרן, Livin' on a Prayer- כדאי לשים לב לשלושים השניות שבין דקה וחצי לשתיים, וגם לסוף.

לכל התמונות מההופעה (דיסקליימר: לא את כולן אנחנו צילמנו, נעזרנו באתר הרשמי של הלהקה)
עוד שירים מההופעה:

_
_

מילה לסיום: היו כמה שירים, במיוחד I'll be there for you, שהזכירו לי את התיכון ואת אפרת, שהיתה מעריצה מושבעת של בון ג'ובי. שתהיה לידה קלה ומזל טוב.

בשבת היינו אצל דרור וטלי לבראנץ' (מושחתים שכמונו, שבוע שלישי ברציפות). בראשון הלכנו למרכז קניות יוקרתי, הפורום, ובמקרה נכנסו לחנות לעיצוב הבית, עם כל מיני פריטים מיוחדים שאת רובם לא הייתי מהססת להכניס הביתה. עדיין לא הצלחנו לבחור מה בא לנו לקנות...
מחר, יום העצמאות, אנחנו אמורים לעשות על האש בפארק קרוב עם חבר'ה מהעבודה של נצ. כנראה שיירד גשם, אחרי שבועיים של מזג אויר שמשי לגמרי, נקווה שזה לא יהרוס את התוכניות (מקסימום נדחה את החגיגות ביום, פה זה ממילא לא משנה מדי).
השבוע צלחתי בשמחה את שש מאות ושלושים העמודים של "ההיסטוריה הסודית". הספר קולח, מעורר מחשבה, מתוחכם ומרמז גם לספרים גדולים אחרים ("בעל זבוב" ו"החטא ועונשו", למרות שהוא כתוב הרבה יותר מודרני מהם ופשוט יותר לקריאה ובכלל, לעיכול). בשבוע בו קראתי את הספר נכנסתי לעולם הבדוי של הקולג' בוורמונט וכמעט לא רציתי לצאת. מומלץ ביותר.

סופשבוע די רגיל

השבוע עשינו כמה דברים שאפשר לציין בבלוג מבלי לשעמם מדי את הקוראים. בשבת בבוקר הלכנו לבארנץ' (התחבב עלינו העניין...) ב-Ria's Bluebird, היכן שמגישים את הפנקייקס הטובים בארה"ב (לפי הניו יורק טיימס). התואר מחייב, ועומדים שם בתור ברוב שעות היום. מול המסעדה שוכן בית הקברות העתיק של אטלנטה, Oakland cememtery, בו שוכנים בערבוביה קברים חדשים וישנים (העתיק ביותר מתחילת המאה ה-19). המקום מאוד מטופח ושמור, כאחת מהנקודות ההיסטוריות הבודדות שיש לעיר להציע. במקום קבורים כמה אלפים מחיילי הקונפדרציה, סופרת "חלף עם הרוח", מרגרט מיטשל, ורבים מפרנסי העיר. כל האזור של Grant Park שווה ביקור נוסף, ומזכיר קצת באווירה ובסגנון הבנייה את הערים העתיקות של הדרום (צ'ארלסטון וסוואנה).

בראשון סופסוף קנינו GPS, אחרי שהבנו שאייפון עם gmap לא מספיקים כשיוצאים מריכוזים עירוניים. עוד first: אכלנו במסעדה קוריאנית טובה ב-Buford Hwy, די קרוב ל-farmer's market. אוכל מגוון ומעניין, שמוגש בקדירות לוהטות, בדר"כ עם ביצה טריה ששוברים מלמעלה. חבל שלא ידענו על המקום בחורף הקפוא שעברנו.

בפינת האתנחתה אני מגישה קינוח כפול. הראשון הוא השיר המוצלח ביותר של בון ג'ובי (יום חמישי מתקרב!) והשני הביצוע הטוב ביותר של שבוע ביטלס באמריקן איידול (ואולי בכלל לעונה הבינונית-למדי הזו).

_
Casey James- Jealous Guy
Bon Jovi- Dead or Alive                                         

מה נשתנה הפסח הזה

פסח כאן, ואנחנו בקושי מרגישים אותו. חבילת המצות נפתחה רק בערב חג שני, סדר פסח לא עשינו... אמנם חשבנו שנוזמן למישהו אבל עם התקרבות המועד הבנו שזה לא נועד. אז היה מאוחר מדי להתארגן לעשות (וזכרונות הסדר אצלנו בשנה שעברה, כשקיבלנו עזרה בהכנות ובהשלמת ציוד, היו טריים מדי), מה גם שלא היה למי- הישראלים בעבודה של נצ (בקושי עשרה) היו כבר מסודרים. קבלנו הזמנה של הרגע האחרון (בוקר הסדר) משחר, אבל דחינו אותה. לחגים הבאים אולי נתארגן אחרת. הלכנו למסעדה היפנית ליד הבית, שחגגה 6 שנים והציעה את כל התפריט ב-50% הנחה. בערב פסח אכלנו ארוחת Hibachi, בה השף מלהטט מול האורחים. יומיים אחר-כך חזרנו לשם והשלמנו את מנת הדגים הפסחית, רק שבמקום גפילטע היה לנו סושי. לא נורא בכלל!

בשבת נפגשנו עם אורי ונעמה לבארנץ' בוירג'יניה היילנד, שכונה אינית קרובה לדאונטאון.

בראשון יצאנו לטייל בצפון ג'ורג'יה. Tallulah Gorge הוא הקניון העמוק ביותר ממזרח למיסיסיפי (תפקידם של הסופרלטיבים לשכנע את המטיילים שלא הגיעו עד לכל מיני "חורים" לחינם...). בשבועיים הראשונים של אפריל הסכר נפתח, וחובבי האקסטרים מנסים לתמרן בין ה- rapids הגועשים.

ממפלי טלולה נסענו למפלים קצת פחות מוכרים, ליד אגם Rabun. על האגם פזורים בתי נופש רבים, שהיו מאוכלסים בנופשי ה-spring break, על סירותיהם וכלביהם. שני המפלים היו שווים את הניווט, והיו נחמדים במיוחד לאור העובדה שהיינו בהם כמעט לבד.

לכל התמונות מסופהשבוע של פסח

פינת האתנחתא קצת דכאונית אבל הולמת.

Chris Issak- Solitary Man

עוד פוסט אביבי

קשה לא להזכיר שוב את האביב. הוא פשוט נמצא בכל פינה, השינוי מהחורף כל-כך דרסטי. בארץ מרגישים את האביב בעיקר בגלל ניקיונות הפסח (לא שאין פריחה, אבל ההבדלים בין האביב והחורף מינוריים מאוד). כאן כל העצים פורחים לפי תור והטמפרטורות מטפסות בדיוק לחמימות אביבית, בתיאום מושלם עם המעבר לשעון קיץ ויום תחילת האביב בלוח השנה.

אז שוב יצאנו לטייל, קרוב יותר לבית ב-Lake Lanier, אגם שנוצר מסכר Buford על נהר ה-Chattahoochee. מצד אחד של הסכר אגם נפלא ועמוק משופע באיים, ומהצד השני נהר איטי ודי רדוד, מושלם לדיג. מצאנו כמה איזורים טובים לפיקניקים של קיץ (מזג האויר עכשיו עוד לא ממש "שם", היו רוחות אימתניות בימים האחרונים).

לתמונות האביב

גם בבית שתלנו קצת עציצים חדשים לקראת האביב והסחלב שקצת התייבש בחורף (מזגן... אין מה לעשות) מתחדש ויפרח שוב בקרוב.

היה מלאי סרטים מכובד בשבוע האחרון. את From Paris with love אפילו טרבולטה לא הצליח להרוס. סרט אקשן מצחיק וקצת לא צפוי. גם את שרלוק הולמס ראינו ב-2 דולר, האנגלית ה"בריטית" הישנה והמהירה הפריעה לנו להבין הרבה מהנאמר, אבל הסרט מתבסס על הויזואלי יותר מאשר על הפטפטת, אז שרדנו בכבוד. ואחרון השבוע, עליסה בארץ הפלאות, עוד סרט שחוזקו בויזואליה. נכון שאין לסרט עוקץ, אבל טים ברטון הצליח לתת את ה-magic touch וברא בכשרון את ארץ הפנזטיה והדימיון הפרוע.
באיחולי אביב שמח ופסח שמח, שיר שמתאים לעונה (ולכל עונה). ואני חייבת להודות שנזכרתי בו בגלל אמריקן איידול.

Jeff Buckly- Hallelujah

אביב הגיע

לכל דבר יש סוף, אפילו החורף הארוך והקר הגיע לסיומו. הטמפרטורות ביום עלו מעל מחסום ה-12 (צלזיוס). העצים הראשונים שפורחים כאן הם מהסוג הורוד (שקדיה?? כנראה שזה שזיף או עץ פרי אחר), ואחריהם גם הלבנים (שקדיה??). תרדמת החורף (גם זו שלנו) הסתיימה רשמית כשיצאנו לחגוג את היום הראשון של האביב בפסטיבל עצי הדובדבן השנתי ב- Macon. העיירה המנומנמת במרחק שעתיים נסיעה מאטלנטה לובשת חג למשך שבוע בשנה, השבוע בו פורחים 300,000 (!) עצי הדובדבן שלה. החורף הקר במיוחד שהיה השנה דחה את הפריחה הוורודה הגדולה לשבוע הבא, אבל ביום שבת היה מזג אויר אביבי למהדרין (22 מעלות, שמיים בהירים), ממש חובה לצאת מהבית, מה גם שהיו בפסטיבל כמה אטרקציות חביבות, כמו מרוץ קבוצות היתולי או תחרות זריקת דיסק לכלבים (היו המונים הולכי על ארבע בכל מקום, מקושטים בצבעי הפסטיבל כבעליהם ומאושרים לבלות יום אביבי בחוץ).
הנה הוידאו של תחרות הקבוצות (Bed Race):

בערב נשארנו לצפות בכדורים פורחים, שאמנם לא התרוממו בגלל הרוחות החזקות אבל סיפקו לנצ אפשרויות צילום למכביר.
כל התמונות מפסטיבל פריחת הדובדבן במייקון

בראשון מזג האויר השתנה לחלוטין (הוכחה חוזרת שהאביב זו עונה חמקמקה), היה קריר וירד גשם חזק, אבל כבר קבענו שניסע לטייל בהרים בצפון ג'ורג'יה יחד עם קבוצת הטיולים שאנחנו רשומים אליה. מזל שהחלטנו לא לבטל, כי לרוב הגשם לא הפריע והמסלול היה משגע, במידה מסוימת דווקא בגלל הגשם. נהר ה-Chattooga עובר בגבול עם דרום קרוליינה דרך יער קסום, שהערפל שכיסה אותו רק הוסיף לאווירה המיסטית המיוחדת שלו. הגענו גם למפלים שכוחי-אל (Opossom Creek Falls) והתענגנו על העובדה שנסענו לסוף העולם הזה רק שעתיים. נשמנו אוויר "ירוק" ונהננו מחברה טובה (אחת מהמטיילות השאילה לנצ שכמיה עודפת שהיתה לה, מה שמאוד עזר להגן על המצלמה ושאר הציוד מהגשם, שהלך והתחזק אחרי ארוחת הצהריים ליד הנהר).

כל התמונות מנהר הצ'טוגה
ועוד תמונות אביביות מהבית

בפינת האתנחתה שיר רלוונטי (טוב, זה כמעט תמיד!) לפחות משלוש סיבות.

Bruce Springsteen- The River

סוף-סוף, הסוף לחורף ?

נצ: המנצח במשחק הוא מי שזיהה רכב ממדינה שעדיין לא ראינו רכבים ממנה. לוחיות הזיהוי בארה"ב מציינות גם את המדינה והמחוז בהם נרשם בעל הרכב, וכך אפשר לדעת מאין הגיעו. משאיות ממדינות רחוקות מזכות בפרסי ניחומים בלבד, כי ממילא הן משמשות למסעות ארוכים, וזו "לא חוכמה". למרות זאת, די התלהבתי כשראיתי משאית מאלברטה שבקנדה. כמובן, שרוב המכוניות בדרכים מסביבנו הן מג'ורג'יה, והבאות בסדר השכיחות הן מהמדינות השכנות (ויש הרבה כאלה - פלורידה, אלבמה, צמד הקרולינות וטנסי). במשך הזמן, ובמיוחד בטיולים, ראינו מכוניות מרוב המדינות, גם מהפינות המערביות של ארה"ב, כמו וושינגטון, אורגון, אריזונה וכמובן קליפורניה. משום מה, איזור ניו-אינגלנד עדיין חסר לנו ברשימה. עד שבטיול למיאמי עידית זיהתה רכב ממיין. (היתרון לא נשמר ליותר מיומיים כשראיתי רכב מאלסקה).

עוד במיאמי, בדרך מס' 1 לקי-ווסט, צילמנו לוחית מדלאוור, המדינה הראשונה, כך הסתבר לי. יש עיצובים שונים ללוחיות גם בתוך אותה מדינה. חלק מהעיצובים כוללים סמלים וססמאות. אפשר לראות כאן את כל הססמאות האפשריות לכל המדינות. חלק מהמדינות מתגאות בססמאות נורמליות ואפילו מכובדות. כמו ניו-יורק שהיא "The Empire State", או ג'ורג'יה "...On My Mind". אבל לפעמים נדמה שהיה להם ממש קשה למצוא ססמא מייצגת ייחודית, כמו ניו-מקסיקו שהיא "Sunshine State", למרות שברור לכולם שזו הסיסמא של פלורידה. או קרולינה הצפונית שהיא "First in Flight", כי שם האחים רייט הטיסו את המטוס שלהם, אבל אוהיו היא "Birthplace of Aviation", כי שם האחים תכננו את המטוס. זה ממש בלבל אותנו, עד שגיגלתי את הנושא וגיליתי שאפילו היתה דרושה החלטת קונגרס לאשר לאוהיו את המעמד הראשוני הזה, על פני קרולינה הצ'. מה, אין לאוהיו עוד רעיונות מקוריים ויצירתיים לססמאות?! המגוחכת מכולן היא הססמא של מיזורי - "Show-Me" - סליחה? זו ססמא? הצירוף המביך הזה שבמקרה הטוב גורם למיזוראים להשמע לא חכמים במיוחד?

ביום שלישי שעבר ירד שלג למשך שעות ארוכות. הוא לא הצטבר במיוחד על הקרקע, אבל היווה תזכורת ממשית לכך שהחורף עוד כאן. מצד שני, השבוע הטמפרטורות אמורות לעלות, מה שאולי יזרז קצת את האביב. השלג גם נתן אקורד סיום חגיגי לביקור של משה ונדיה. בקושי הספקנו ללכת לכל המקומות שהיו בתכנון. השופינג היה ציר מרכזי בשבועיים האלה. אם במקרה שלחנו את שני אלה לבד לוולמארט, הם פשוט שכחו לחזור.

בחרנו לקנח את הביקור במסעדה-בר שמאוד מושקעת בעיצוב. אצל 'דנטה' Dante's Down the hatch, המסעדה מעוצבת כאילו יושבים בנמל של כפר דייגים. במרכז עוגנת ספינה עתיקה במים שורצי קרוקודילים קטנים. בערבים יותר עמוסים, יושבים גם בתוך הסירה מסביב להופעת ג'אז חיה. כשאנחנו הגענו, שר לנו זמר עם גיטרה. דנטה עצמו עבר בין השולחנות וקשקש גם איתנו, ובסוף הגיש לנדיה כוס למזכרת עם לוגו מוזהב. התפריט מתורגם לעשרות שפות (כולל עברית בניסוחים צולעים) ומבוסס בעיקרו על מנות פונדו. אנחנו הזמנו את הפונדו הבשרי שבו טובלים מבחר בשרים (בקר,עוף, בקר לבן ושרימפס) וגם ירקות (הפטריות היו שוס) בשמן רותח.

בשבת חזרנו למנהג של סרט בשני דולר. שוב רצינו גלידה לפני הסרט, ושוב לא מצאנו אף סניף של Bruster's פתוח. חייבים למצוא גלידה אחרת. ולעניין הסרט: It's complicated הוא אמנם עם מריל סטריפ ושורה של שחקנים שהתמחותם בקומדיה, אבל הוא משמים כל-כך שיצאנו באמצע! אף צחוק ראוי לשמו לא נרשם בשעה שישבנו באולם. זה כבר הסרט השלישי ברצף עם מריל סטריפ שממש מאכזב- האם המלכה המכהנת הודחה?

את פורים עברנו בשקט יחסי. כל המכרים שלנו כאן לקחו את הילדים למסיבות חב"ד וה"בית הישראלי" וחזרו לספר על סיוט משעמם וצפוף שאפילו עלה דמי כניסה. אני הכנתי אוזני המן ב-3 מילויים. והנה אעיד על עיסתי - ממתכון שאורן גירון נתן, ויצא מצוין.

ולסיום, עוד כמה דגים לאוסף. ראיתי גם דג צבעוני, שנאמר : "דגֶא", אבל לא הצלחתי בשום אופן להוריד את התמונה מהטלפון הטיפשי שלי (זה לא האייפון של עידית...)