נהר ה-Chattahoochee כבר הוזכר פה. נצ ואני עוד לא מצאנו הזדמנות לבקר ב- Chattahoochee River National Recresation Area (פארק לאומי בניהול פדרלי שנמצא ממש בפרברי אטלנטה). אז הלכתי עם אמא אתמול בבוקר, ממש אחרי שירד גשם והכל עוד היה רטוב וקריר. ראינו איילה, המוני סנאים והלכנו במסלול מקביל לנהר, שעוד הוסווה בערפילי בוקר.
יש איידול חדש. השנה היתה פחות מוצלחת, לא היה אכפת לי מי-יודע-מה מי יזכה (למרות שהנטייה היתה יותר לכיוון האיידול עם הקול הצרוד וה-appeal המסחרי, שגם זכה). אז הנה הביצוע המוצלח ביותר שלו מה-top 3, שיר שמתאים ללי כמו כפפה ליד.
ה- Golden Isles הם שרשרת איים באזור החוף הדרומי של ג'ורג'יה שלא הספקנו לבקר כשהיינו בצ'ארלסטון וסוואנה בספטמבר האחרון. התחלנו את הטיול ב- St. Simon Island, אי שהאטרקציה העיקרית שלו היא כנסייה עתיקה שנהרסה במלחמת האזרחים ונבנתה מחדש. החוף של האי מושך הרבה נופשים ועוד יותר דייגים חובבים.
באי השכן (Jekyll Island) ביקרנו במרכז טיפול ושיקום צבי ים פגועים. מרגש לראות כמה מסורים האנשים שם לעבודתם ואיך כל צב זוכה לטיפול ייחודי לו ואפילו ל-treat בצורת ארטיק אצות (היה חם מאוד בשבת).
בבוקר למחרת נסענו ל- Okefenokee Swamp Park ליד העיירה Waycross. הביצות משתרעות על שטח גדול ליד ה- state line עם פלורידה, ומאכלסות מגוון בעלי חיים וצמחים. אפילו דובים ופנתרים שחורים יש שם (so we've heard). אליגטורים כן ראינו, והרבה. הצמחיה הסבוכה והביצה יוצרים השתקפויות מעניינות. אחרי שיט של כשעה, עשינו סיבוב ברכבת תיירים בחלק היבש שמקיף את הביצות וקינחנו בתצוגת זוחלים של בן שבט אידיאני מקומי.
בשישי אמא ואלי נחתו פה, אחרי עשרה ימים בתפוח הגדול והסביבה. בשבת כבר נסענו לסמוקיז (the Great Smoky Mountain National Park), שנראו שונה לגמרי מהביקור האחרון שלנו באוקטובר. אחרי שטיפסנו למפלי Mingo, הגענו ל- Newfoundland gap, שם היינו קרובים מאוד לפגיעה ישירה מברק (הרגשנו את החשמל עובר דרך המטריות). הגשם לא הפסיק. נסענו לגטלינבורג לסיור פאדג' וקיטש.
בראשון בבוקר שוב זרחה השמש ונסענו ל-Cades Cove, כביש מעגלי שאמור לספק תצפיות על בעלי חיים. ומי היה מאמין שבעל החיים הראשון שנראה יהיה דוב? דוב שחור חמוד על העץ, שגרם לפקק תנועה (מזל שרובם היו אחרינו) ובטח לא הבין על מה המהומה. הריינג'רית שכיוונה את התנועה אמרה שאם הוא ירצה לרדת, לא יפריע לו שכל מיני אמריקאים סקרנים מצלמים אותו. בהמשך המסלול היו גם צבאים באחו. חילצנו עצמות במסלול למפלי Abrams וגילינו עוד מיני חיות וצמחים מעניינים. במפלים האלה הזרם הכי חזק בפארק, פינת חמד נוספת בפארק הענקי.
לכל התמונות מהסמוקיז
ומהרגע שחזרנו כמעט ולא בזבזנו זמן. עשינו קניות (Ross, T J Max, טרגט, DSW, וולמארט) ועוד היד נטויה. מחר נראה קצת תרבות במוזיאון ההיסטוריה.
בפינת האתנחתא מככבת מי שקוראת לסמוקיז "בית", דולי פרטון, ילידת טנסי שעד היום מתגוררת בה רוב ימות השנה. פארק השעשועים שלה, דוליווד, נמצא צפונית לגטלינבורג, בעיירה Pigeon Forge.
תוכנית האקטואליה היחידה שאנחנו רואים היא ב-HBO, תוכנית שמגיש הסטנדאפיסט ביל מאהר. הוא משחיז לשון על הרפובליקנים והנוצרים, אבל לא חוסך ביקורת גם מאובמה - מתייחס אליו כ"רפובליקני מתון" (נצ: כנראה, שלולא היה מרשה לעצמו לחשוף בטלויזיה דיעות אתיאיסטיות שמענינות אותנו, לא הייתי סובל את שמאלנות היתר שלו).
צרפתי קטע בו הוא "מתעלל" במוסלמים (אתיאיזם ושלילה מוחלטת של הדת הם אצלו א"ב)- מעניין בעיקר החל מדקה 2:
נצ: הנה אוסף הרצאות מענינות של ריצ'ארד דוקינס (אפשר לעבור להרצאות הבאות ע"י לחיצה על המספר בפינה העליונה של חלון הוידאו):
בשבת שעברה נסענו לשחר ולילך, לבית החדש שהם קנו באלפרטה (משופץ קומפלט, ממש נחמד. נצ היה מחליף איתם מטבחים בלי להסס).
בשבת הזו נסענו ל-Callaway Gardens (שעה וחצי דרומית מכאן, קרוב לגבול עם אלאבמה), ולמרות שהקיץ כבר פה, הגנים פורחים בשלל צבעים והירוק של העצים מסנוור. המקום מאוד מטופח, עם כמה אגמים קטנים וביתן פרפרים נאה. נצ התלהב במיוחד מהרודדנדרון (שפורח לתקופה מאוד קצרה והספקנו בדיוק בזמן להגיע) וה-Azelea, שכבר סיימה פחות או יותר וראינו רק שאריות שלה. את ארוחת צהריים אכלנו ב- Antico, פיצריה נחשבת ב-Midtown, שמתגאה בפיצה איטלקית אמיתית, שכל מרכיביה מגיעים מאיטליה (כולל תנור הלבנים הגדול בו היא נאפית והאופים- כל אלה גרמו לנו לחשוב שנקלענו בחזרה לאיטליה במעין עיוות של מימד החלל-זמן). הפיצה באמת משובחת, והקינוח במילוי ריקוטה וצנוברים שווה נסיעה לשם במיוחד.
היום, אחרי סיבוב Farmer's Market, עברנו ברחוב הראשי ב-Dunwoody וגילינו במקרה את יריד האמנות הגדול שהיה שם. היו הרבה דברים מיוחדים (ודי יקרים). יצאנו עם מגנט למקרר.
פינת האתנחתא בעוד להיט מצעדים נוכחי, הפעם בגוון קאונטרי.
נצ: מי שפגש אותי לפני יום הזכרון בוודאי יודע שאני מקדש את הנופלים (או מקדיש להם) בשמיעת כל שירי הזכרון והמלחמות. בשנים האחרונות, עם פרוץ גלגל"ץ, מתכנסים ברדיו לרשימת שירים די מצומצמת, שחוזרת על עצמה, וגם הרחיבו את פרויקט הלחנת שירים שנכתבו ע"י הנופלים. הפרויקט מאוד מכובד, וגם הניב שירים טובים (ומצמררים כמו זה) אבל בד"כ אני לא "מתחבר" אליהם. לכן, הכנתי לי את ספרית השירים על המחשב, ומכיוון שהאזנה לכולם נמשכת כמה שעות, השיר הראשון מתחיל להתנגן כבר עם צאת חג שני של פסח. רציתי לאסוף כמה שירים ביוטיוב, ולשם כך חיפשתי את אילנית שרה "אחיי גיבורי התהילה", אך השיר לא קיים בגירסא מצולמת (אם מישהו מוצא כזו, נא לשלוח). השיר הזה שייך למבחר השירים שבלעדם לא יצאתי ידי חובת שמיעת שירי זכרון. אז חיפשתי את "היובלים וההראלים" ("על דעת המקום"), אבל זה דבר אחד להקשיב למירי אלוני ודבר שני גם לראות אותה. לא ברור לי למה דווקא שני השירים האלה נפלו חלל בגרונן של שתי אלה. אז בלית ברירה, אני מפרסם את הקטע המעולה הזה (כדאי לחכות להפתעות באמצע הסרטון):
הפיקניק של יום העצמאות היה נחמד. הפארק הענקי מאורגן במיוחד לספורט ומנגל- היו סככות עם גריל ושולחנות (וביתני שירותים נקיים לרוב), ולצידם הרבה מגרשי כדורגל, טניס וכדור בסיס. הגיעו הרבה משפחות שלא הכרתי, וגילינו שטניה מהעבודה של נצ גרה ממש לידינו, אז בטח נזמין אותם מתישהו.
בשבת הלכנו להרצאה מה- science club, שבוע שני ברציפות (בשבוע שעבר היה דיון על התחממות האקלים וכמה האדם תורם לה ולמה ניתן לצפות בעשורים הבאים; הפעם דנו בחיות בקו החוף של ג'ורג'יה (נצ: או יותר בהרחבה- זיהוי בע"ח והתנהגויות ע"פ עקבות, מחקר שמסייע ללימוד מאובנים). לפני ההרצאה ישבנו על כריות במסעדה טורקית עם כל האוכל המזרח-תיכוני המוכר (חומוס, פיתות, סלט צזיקי, שיפודים, חצילים ממולאים). באיזשהו שלב הגיעה קבוצת תיכוניסטים גדולה לבושה בחליפות ושמלות ערב. מסתבר שהיה Prom השבת, והחבר'ה חושבים שזה קול לבלות במסעדה כזו לפני הריקודים (כנראה זה קשור לנרגילות שאפשר לעשן בה). אחרי ההרצאה ראינו עוד חבר'ה בלימוזינות ליד מלון Ravinia (שם נערכו הריקודים). כרגיל, אמריקאים (אפילו בני עשרה) לוקחים את עצמם ואת טקס הפרום ברצינות, מהלבוש והמסעדה ועד הלימוזינה (וסביר להניח גם ההשתכרות שאחרי).
בראשון נסענו לאאוטלט כדי להצטייד לקיץ (כמה זוגות מכנסיים וגם כמה גאדג'טים למטבח).
והפינה לסיום: השיר הזה מתנגן הרבה עכשיו ברדיו, הוא קצת מזכיר (אפילו בקליפ) את זה
מצאתי שני קליפים ביוטיוב שמשלימים את ההופעה של בון ג'ובי (אחד, Wanted Dead or Alive, לא הוסרט והשני, Hallelujah, היה בעייתי משהו מבחינת זוית הצילום). אמנם אלה מההופעה חמישה ימים קודם לכן בדאלאס, אבל עושים את העבודה, מבחינת איכות הצילום והסאונד.
_
הכרטיסים לבון ג'ובי נקנו כל כך מזמן שנראה שה-15 באפריל לא יגיע. ה- Philips Arena במרכז העיר הוא אולם מרשים, בערך בגודל של הארנה בגווינת, אבל איכשהו נראה מפואר יותר. בון ג'ובי התרכזו פחות בבמה מרשימה או אפקטים, ויותר בלהלהיב את הקהל (שהיה מורכב בעיקר מאנשים בגילנו ויותר מבוגרים, כאלה שהתחילו עם בון ג'ובי כבר בשנות השמונים). ג'ון בון ג'ובי מקפץ ומוציא אנרגיות במשך שעתיים וחצי ללא הפסקה, כאילו הוא עדיין בן עשרים (הוא גם די נראה ככה; כנראה שיש משהו בשם). פצצת האנרגיה (הצהובה) שרה את כל הלהיטים המתבקשים (כמעט- נצ חיכה לשווא ל- Always).
אחד מפתיע היה Hallelujah, שהיה מאוד מרגש ומתאים בצורה מושלמת (גילינו שהוא שר את זה בפסקול של "שרק"). האמריקאים סביבנו נמסו, ואנחנו בכלל התמוגגנו כי השיר הזה כיכב אצלנו בפלייליסט לאחרונה. דווקא את Wanted Dead or Alive לא הצלחנו לדחוס באחד משלושת כרטיסי הזכרון ("are there any cowboys here tonight"?). חביב במיוחד השיר האחרון שהלהקה נינגה לאותו ערב, חלק מההדרן, Livin' on a Prayer- כדאי לשים לב לשלושים השניות שבין דקה וחצי לשתיים, וגם לסוף.
לכל התמונות מההופעה (דיסקליימר: לא את כולן אנחנו צילמנו, נעזרנו באתר הרשמי של הלהקה)
עוד שירים מההופעה:
_
_
מילה לסיום: היו כמה שירים, במיוחד I'll be there for you, שהזכירו לי את התיכון ואת אפרת, שהיתה מעריצה מושבעת של בון ג'ובי. שתהיה לידה קלה ומזל טוב.
בשבת היינו אצל דרור וטלי לבראנץ' (מושחתים שכמונו, שבוע שלישי ברציפות). בראשון הלכנו למרכז קניות יוקרתי, הפורום, ובמקרה נכנסו לחנות לעיצוב הבית, עם כל מיני פריטים מיוחדים שאת רובם לא הייתי מהססת להכניס הביתה. עדיין לא הצלחנו לבחור מה בא לנו לקנות...
מחר, יום העצמאות, אנחנו אמורים לעשות על האש בפארק קרוב עם חבר'ה מהעבודה של נצ. כנראה שיירד גשם, אחרי שבועיים של מזג אויר שמשי לגמרי, נקווה שזה לא יהרוס את התוכניות (מקסימום נדחה את החגיגות ביום, פה זה ממילא לא משנה מדי).
השבוע צלחתי בשמחה את שש מאות ושלושים העמודים של "ההיסטוריה הסודית". הספר קולח, מעורר מחשבה, מתוחכם ומרמז גם לספרים גדולים אחרים ("בעל זבוב" ו"החטא ועונשו", למרות שהוא כתוב הרבה יותר מודרני מהם ופשוט יותר לקריאה ובכלל, לעיכול). בשבוע בו קראתי את הספר נכנסתי לעולם הבדוי של הקולג' בוורמונט וכמעט לא רציתי לצאת. מומלץ ביותר.
נהר ה-Chattahoochee כבר הוזכר פה. נצ ואני עוד לא מצאנו הזדמנות לבקר ב- Chattahoochee River National Recresation Area (פארק לאומי בניהול פדרלי שנמצא ממש בפרברי אטלנטה). אז הלכתי עם אמא אתמול בבוקר, ממש אחרי שירד גשם והכל עוד היה רטוב וקריר. ראינו איילה, המוני סנאים והלכנו במסלול מקביל לנהר, שעוד הוסווה בערפילי בוקר. 
