נופשים ב- Labor day

הלייבור דיי מוגדר כיום האחרון של הקיץ בלוח השנה האמריקאי, ולכבודו יוצאים לסופשבוע ארוך. ואיפה יותר מתאים לבלות את הימים האחרונים של הקיץ אם לא בחוף הים? נסענו לצפון-פלורידה, אזור שהחוף שלו נראה כהמשך ישיר לחופי הקרוליינות או ג'ורג'יה- דיונות חול אינסופיות עליהן בדיוק הכמות המתאימה של קני סוף ומפרצונים ושפכי נהרות מלאי עשב, אנפות וסרטנים.

הרבה דייגים חובבים ניסו את מזלם. אנחנו העדפנו שמישהו אחר יעשה בשבילנו את העבודה והלכנו בערב למסעדה צרפתית-אמריקאית (תרגום: צרפתית שאמריקאים ימצאו בה מה לאכול. מעניין אם צרפתי היה מסכים להראות במקום כזה) ב- Jacksonville, עיר אוניברסיטאית גדולה למדי. נצ ניסה אסקרגו, והפגין מומחיות רבה בשליפת הרכיכות עם מכשירי העינויים המיוחדים לדבר. אני נשארתי בגזרה המוכרת של מרק בצל ונתח בשר נאה.

ביום ראשון התקדמנו כ-30 מייל דרומה לכיוון Saint Augustine, העיר העתיקה ביותר בצפון אמריקה (למדקדקים: the oldest continuously occupied European-established city and port in the United States) שייסד מגלה הארצות Avilés (על שמו קרוי גם הרחוב הכי עתיק בארה"ב, שנמצא במרכז העיר). כעיר קולוניאלית ספרדית-לשעבר, הארכיטקטורה מיוחדת ויחד עם הנמל והחוף יוצרת אוירה רומנטית. העיר אפופה במיסתורין של יורדי-ים, מלחמות, פיראטים ומחפשי "מעיין הנעורים". מגלה הארצות Ponce de León הגיע לחופים אלה ממש לפני כמה מאות שנים בחיפושיו אחרי המעיין החמקמק. היום קרוי על שמו המלון שהפך לקולג', והוא אחת הפנינות הארכיטקטוניות בעיר. ב- Flagler College עשינו סיור מודרך ושמענו כיצד תומאס אדיסון בעצמו חיווט את עשרות נורות החשמל במקום (אחד הבניינים הראשונים שנבנו עם הכנה לחשמל) ואיך התנהלו שם עשירי אמריקה, בין קוקטייל באחד הסלונים או חדרי ההסבה לעישון בחדר לגברים בלבד והימורים במלון ממול.

כדי לקבל זווית נוספת על העיר, עלינו על סירה ששטה עד למגדלור המפורסם של Saint Augustine Beach. בדרך ראינו כמה דולפינים, הדגמה של ירי תותחים מהמבצר העתיק ובעיקר הרבה lifestyle אמריקאי- לוקחים את הסירה, עוצרים באיזה קטע חוף מבודד, שותים קצת בירה ובעיקר- נהנים ממה שיש. בערב אכלנו במסעדת גורמה טובה בעיר העתיקה.

ביום האחרון (יום שני, הלייבור דיי) באזור נסענו למגדלור ולחופים שסביבו, שאומרים שיש בהם את ה-shelling הטוב ביותר בפלורידה (מלבד הקיז). מצאנו כמה צדפות נאות וטיילנו קצת על החוף. לקינוח אכלנו במסעדה יוונית-פולנית (למי שתוהה, פולניה התחתנה עם יווני, התגלגלו לארה"ב ופתחו מסעדה ייחודית למדי) בעיר העתיקה, הפירוגי היו ביתיים והסלט היווני הזכיר את הסלטים בארץ.

לכל התמונות מסיינט אוגוסטין

גם פינת האתנחתא יורדת לים :

Manic Street Preachers- Ocean Spray

ב' ראש השנה

לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה, הוצאתי מהבוידם סרט משפחתי מ-1983 (למען האמת, העברנו אותו ל-DVD לפני הנסיעה אבל לא יצא לי להגיע לעריכה).

בערב ראש השנה התארחנו אצל איריס ואורי. נצ הכין עוגת מוס דבש וטארט טאטן תפוחים (מהתפוחים שקנינו אחרי הראפטינג).

והנה קטע וידאו שצילמנו בארוחה. איריס ושמוליק מנסים להרביץ תורה בילדים, שנה שנייה ברציפות. מעניין לראות כאן את כל גישות שימור המסורת אצל הילדים דחוסות לחמש דקות.

א' ראש השנה

נצ: מחכים אצלנו כמה פוסטים בקנה, תוצאה של רצף החגים האחרון - לייבור דיי וראש השנה. ראשון לצאת הוא פרויקט החג שלי לבלוג. אחר כך, עידית תפרסם מתנה מרגשת של עוד סרט משפחתי חדש (ישן) ונספר על ערב החג. בהמשך יגיע סיפור החופשה שלנו בצפון פלורידה עם תמונות.

בתזמון חגיגי ולא מפתיע שחררה יהודית רביץ דיסק חדש של שירי א"י. הקשבתי באינטרנט לכמה מהם שפורסמו. מצד אחד, אין מתאים ממנו שתקנו לכם מתנה לחג - השירים היפים, בקול האהוב של יו'דית. מצד שני, הרגשתי כאילו היא ואחיה מקליטים בזמן שהם יושבים בסלון על קפה ועוגה. השירים חסרים את האנרגיות המקוריות. אילו אנרגיות כבר יכולות להיות כששרים שירי עם, הרי לא מדובר בלהקת רוק כבד מיוזעת? אותן אנרגיות שמניעות את החייכנית הבלתי נלאית מהגבעטרון - אין דרך טובה יותר להעביר את השירים האלה.
לכן, אספתי את שירי האלבום בביצועים מקוריים, וזו מתנת החג שלי לבלוג:

אתם זוכרים את השירים - בהקלטה מסודרת, וגם בהופעה -
ועוד לחן של חנן יובל, ככה על הדרך -

פרח הלילך -
וגם

שני שירי גבעטרון נכנסו לדיסק, גוונים והוי ארצי מולדתי, שניהם עם החיוך הנצחי -
_והומאז' לנעמי שמר (פלייבק למזלנו)

אילו כל האוהבים -
וזה מזכיר לי דבה-דבה-דבה אחר:

כמה שירים בביצוע דודו זכאי :בשדה תלתן, בדומיה -
_

שיר אהבה לים -
ובכל זאת, הביצוע של יהודית, מוקדש לגלעד שליט:

אור	גם בארץ השמש העולה	והפרודיה המתבקשת

צריך לצלצל פעמיים - שוב שושנה	ניגונים	איך יודעים שהשבת נכנסת? לפנות ערב

תפוח חינני - טוב, זה במקור של הדודאים, שבכל הביצועים שמצאתי הפגינו תת-רמה למופת. לכן, נסתפק בשיר שזכה כשיר האהוב במצעד שנות ה-60, אפילו עם יהודית -
-וביצוע סולו יפה של ג'וזי -

שני שושנים -
ועוד ביצוע יפה של עפרה

ליבבתיני - ארז בן ארי בעיבוד חדש. לזמר הזה נחשפתי כששר את אות הפתיחה לסדרה "סרוגים" -
וגם ביצוע יותר שקט-

ועוד שני שירים שלא מהדיסק, אבל "מתלבשים" עליו יופי, וגם בכלל:
_

שנה טובה !

עוד קצת קיץ

בשבת עשינו פיקניק סיום הקיץ באגם אלטונה עם איריס ואורי, שחר ולילך, דרור וטלי ושמוליק ומעין.

בראשון נסענו לראפטינג בנהר ה-Chattooga, שמוכר לכל דרומי מסרט הקאלט "גברים במלכודת" (Deliverance). הנהר זכה לחשיפה רבה בעקבות הצלחת הסרט, והוגדר רשמית כ- National Wild and Scenic River ב-1974, מה שאומר שאף עץ לא נכרת שם, ואם נפל לנהר, הוא מסולק רק אם הוא מהווה סכנה ממשית לחותרים. כמו כן, אף כביש לא נסלל בקרבת הנהר להביא אליו זוהמה וקידמה. אצלנו, קודם ידענו על הטיול המתקרב, ורק אז ראינו את הדיוידי בבית (עוד על הסרט למטה). אגב "סדר הדברים", התשובה הקבועה של המדריכים למי ששואל לאן שטים? - "downstream!". הראפטינג היה מוצלח, הנופים מרהיבים ומזג האויר מושלם - מעונן חלקית וחמים מספיק כדי שלא נתבאס מדי להירטב (ובראפטינג תמיד נרטבים!).

אחרי השיט עצרנו בדוכן בהרים שמכר תפוחים ואפרסקים הישר מהמטע. קנינו גם דבש מכוורות המשק עם יערה(התלבש לנו טוב עם ראש השנה). נצ כבר הכין טארט טאטן אפרסקים שקצר תשבוחות רבות בעבודה (ובבית, כמובן). נצ: אצל עידית, המחמאה הכי טובה שאפשר לקבל, היא ש"זה כמו אצל סבתא". על האפרסקים האלה היא אמרה שזה מזכיר לה את סבא וסבתא. כלומר, מין המעולים שבמעולים. העידית שבעידית. :צנ

הנה סרטון שערכנו מצילומים במצלמה "עמידה במים":


עוד תמונות מהטיול ובכלל חודש אוגוסט

למי שלא ראה את הסרט "גברים במלכודת", אני לא ממש אקלקל אם רק אסביר שאחרי הקטע שהדבקתי כאן (והוא קטע הפתיחה), אין יותר חיוכים בסרט. ואם המוטיב במלחמת הבנג'ואים המפורסמת נשמע מוכר, כנראה זה בגלל השיר שמופיע בקטע השני. המנגינה עד כדי כך דומה, שכשהמלחין תבע את מפיקי הסרט שלא הצהירו על זכויות יצירתו, הם טענו שזה בכלל על פי שיר עם (אבל הפסידו).
_
פינת האתנחתא קצת רטובה ומקבלת את פני ספטמבר.

REM- Nightswimming

שנה עברה

קשה לכתוב פוסט סיכום שנה. מי שעוקב פה קצת בטח שם לב שהיתה שנה עמוסה בלימוד, הכרות, התארגנות והתאקלמות. כמו תמיד, כשמסתכלים אחורה משתאים מצד אחד על הקלות והמהירות בהן הזמן עובר ומצד שני על כמה עשינו והתקדמנו מאז אותו יום שבת באוגוסט, כשנחתנו כאן עם ארבע מזוודות ושני חתולים.

7 הופעות, שתי חופשות קצרות ועוד מספר לא ידוע של טיולי סופשבוע, שני ביקורים משפחתיים (ועוד אחד על הדרך), הרבה קניות (בחודש הראשון למעשה גרנו בוולמארט ובטרגט, בניסיון נואש להשלים את כל מה שנתנו ומכרנו בישראל)... למדנו באיזה חנויות וסוּפרים אפשר להשיג דברים מישראל, איפה יש מסעדות טובות (רמז: בכל מקום), איך להתנהג בתור ובכביש וקצת מאומנות ה-small talk. ויש עוד הרבה מה ללמוד. אומרים שרק אחרי שנה מתחילים ממש להסתגל למקום, כי יש נקודת השוואה- כשמגיע חג, נזכרים איך היה החג הקודם כאן; כשמגיעה שוב עונה בשנה, נערכים טוב יותר, למודי ניסיון. ההתסגלות ממשיכה גם לתוך השנה השנייה, הסתגלות אחרת, איטית יותר.
נצ: האמהות אוהבות להקשות בשאלות מסוג : "אתם לא מתגעגעים לארץ?" - ל"ארץ" בצורה הכללית אנחנו לא מתגעגעים. כל מה שכבר כתבנו כאן, על חוסר האכפתיות והשחיתות, עדיין תקף ואולי אפילו יותר מתמיד. אנחנו כן מתגעגעים לאנשים הקרובים לנו - משפחה וחברים. על הפער הזה מנסים לגשר עם הסקייפ והביקורים. גם מקומות ספציפים מנותקים מההקשר עולים בזכרון, אבל אנחנו משתדלים למצוא עוד ועוד מקומות וחוויות חדשים.

"ואיך עידית מסתדרת?" - אמנם אני עסוק בעבודה במשך היום, אבל מן הסתם, אם עידית היתה סובלת יותר מדי, גם לי לא היה טוב כאן. כך שהשאלה אמורה להיות מכוונת לשנינו. מצד אחד מסתדרים טוב, תודה. מוצאים ומתכננים עיסוקים, ובד"כ יש חוויות חדשות לדווח כאן. מצד שני, אף אחד לא הבטיח מנוחה על זרי הדפנה. אלה חיים כבכל המקומות, עם הקשיים הנלווים. אף אחד לא מבטיח שהיינו מסתדרים טוב יותר בארץ.

מדורי סוף-השבוע אוהבים לערוך מצעדי סיכום במעבר שנה. בדקנו מהם קטעי הוידאו הנצפים ביותר מתוך אלה שהעלנו ליו-טיוב. ובכן, לעשיריה הראשונה התברגו ששת הקטעים מהמופע של בון ג'ובי, כש-"חיים על תפילה" ניצב איתן במקום הראשון (2399 צפיות נכון לרגע זה). שלושת קטעי המופע של מיוז אף הם נמצאים ואחד מהם במקום השני. ההפתעה נרשמת במקום השלישי - הסרטון שערכנו במשט סירות המפרש (כמו של אבא) מוכיח שוב שלייף-סטייל חשוב כאן לא פחות מכל היבט אחר. 

ובאמת, קנינו קאנו מתנפח שאמור לעודד אותנו לחקור את האגמים והנהרות ליד הבית. השיט הראשון (Lake Allatoona, כמעט מאותו מזח של המשט הנ"ל) עבר בהצלחה. :צנ

גם השיט השני, ב-High Falls State Park, היה נחמד- התחיל במזג אויר מעונן והסתיים בשמש יוקדת ורוח נגדית. האגם היה מלא פינות חמד, ראינו אנפות, צבּי מים ואפילו במבי.

לכל התמונות מהחודש האחרון

ראינו בשישי את הסרט החביב Knight and Day- הרבה אקשן, משחק טוב, מצחיק- שלושת האלמנטים שצריך לסרט קליל ומהנה.

פינת האתנחתא עם שיר הספינה (נפתח בכמה שניות של פרסומת, סבל-נות...)

Nick Cave & The Bad Seeds - The Ship Song.

True Colors

בשישי הלכנו לההופעה של סינדי לאופר, שריד משנות השמונים אבל עדיין מופיעה ומקליטה (האלבום האחרון שלה, Memphis Blues, מוכר לא רע). בשבילנו זו פעם ראשונה ב-Chastain Park, אמפיתאטרון גדול בלב שכונת Buckhead. הופעה קיצית בפארק היא בילוי חובה לאטלנטאים, והם באים מוכנים- רוכשים שולחן לשישה ומעמיסים צידניות מלאות. הפעם הגשם קצת הפריע, אבל אטלנטאים מנוסים בשגעונות מזג האוויר וזה לא מפריע להם להנות מערב בחוץ עם חברים, אוכל ועל הדרך הופעה טובה. אנחנו קנינו כרטיסים במבצע של הרגע האחרון ופגשנו בקהל את איריס ואורי. ההופעה התחילה בסגנון בלוזי והמשיכה עם הלהיטים הגדולים שלה. הרבה בקהל היו מהקהילה, והיא הקדישה להם את True Colors לכבוד ההצלחה בקליפורניה, שנראה שתחזור בקרוב לאפשר נישואים חד-מיניים. _
בשבת הלכנו לסרט הצבעוני ביותר בסביבה, Sex and the City 2, סרט נעדר עלילה אך משופע בתלבושות ומעצבים. היה חביב, אפילו יותר מהראשון. שיר הסיום של הסרט היה (כמובן) True Colors.

נצ: בדיוק כמו ששלומית תיארה בבלוג שלה, עד היום נמנענו מחנות הבגדים התמוהה הזו. בפעם האחרונה שעברנו בקניון, פתאום קלטתי את השם, "אנתרופולוגי", ונזכרתי בהמלצות הרבות של שלומית. נכנסנו, והבנו למה לשלומית זו התעלפות ממבט ראשון - הכל סוּפר-מעוצב, אבל משומש-לכאורה. הרבה חפצים מצאו חן בעיננו, אך הם נשארו בחזקת "אין לנו לקנות אותם, אלא לראותם בלבד" על שום המחיר המופרז. שלא כמו ברשתות אחרות שמשכפלות אחת את השניה לדעת, כאן הסגנון יחודי. למשל, ידיות לארונות בכל צורה ורעיון אפשרי.  :צנ

בראשון עלעלתי בקטלוג של איקאה שהגיע השבוע, עדיין בהשראת ההמלצות של שלומית. תמיד אני מסמנת לי כל מיני דברים שנראים טוב על הנייר. ותמיד בחנות הם נראים לא אותו הדבר, בלשון המעטה (המסקנה המתבקשת היא שהצלם גאון). אני מתקשה להבין את ההצלחה הפנומנלית של החנות. מתיש מאוד להסתובב בה, כל פריט או ריהוט רואים כמה פעמים בחנות עד שנמאס ממנו, המחירים של הריהוט הכבד (סלון, פינות אוכל, מיטות) יקרים (בוודאי יחסית לאיכות), העומס של האנשים בלתי נסבל ומוריד מחווית הקניה. וכבר הזכרתי ששום דבר לא נראה מפתה בחנות כמו בקטלוג?

רציתי ספריה חדשה, אדומה, ולשם שינוי, היא נראתה בסדר גם בחנות. לא מצאנו מדפים אדומים ב- Home Depot אז הספריה הזו היתה עדיפה על "עשה זאת בעצמך". רק שכשהגענו לאוטו התברר שהמוצר פגום, נצ הלך להחליף וחזר כעבור 40 (!!) דקות. שירות זריז זה לא הצד החזק שלהם. עוד סיבה לתמיהה שלי אודות ההצלחה של איקאה באמריקה (נצ: ואני כבר טענתי שאמריקאים אוהבים שנותנים להם לחכות בתור).

אבל לפחות את הספריה האדומה שלי קיבלתי.

ומה בפוסט הבא? שנה לנחיתה באטלנטה...

קיץ אינסופי

נכון לעכשיו, המזגן החדש עובד כהלכה, אחרי סופ"ש בו הוא קצת גמגם.
מכיוון שבראשון אי אפשר היה לשבת בבית בכיף, הקלת החום נרשמה בגזרת Lake Lanier, הכנרת של אטלנטה- אופנועי ים, על האש, ערסים מקומיים (מקסיקניים. לא ידעתי שיש כאן כל-כך הרבה מהם. הדימיון לאלה מהכנרת: קבוצות גדולות, שלא לומר חמולות, עור שחום. השוני: שקטים יחסית ולא מאזינים בקולי קולות למוזיקה מזרחית).

הקלת חום נוספת בעזרת מילקשייק ב-Steak n' Shake, מסעדת פאסט פוד שמעוצבת כמו דיינר של פעם ומתגאה בעשרה טעמי מילקשיייק. שוקולד היה הבחירה המנצחת. שני מילקשייק בסופ"ש אחד and counting...
בקולנוע של השני דולר ראינו את הזבלון Iron Man 2. מעט מאוד אקשן, פשוט גרוע. בבית ראינו את החדש I love you Phillip Morris- סרט אינדי חביב מאוד (ושנוי במחלוקת עד כדי כך שההפצה המסחרית שלו בארה"ב נדחתה למועד לא ברור. עוד סיבה לראות).
השבוע התחלנו להנות מעץ התאנה של איריס ואורי. מה שמצולם היה יכול להיות hors d'ouvre לתפארת בכל מסעדה. בתפריט זה היה מופיע ככה: Chevre goat cheese lightly toasted on baguette accompanied by Iris's blushing fig and Alon's chopped liver delicacy.
פלצנות מעולם לא היתה טעימה כל-כך.

בפינת האתנחתא U2 מזכירים לנו מה לא כדאי לעשות בקיץ.

U2- Staring at the Sun